ידועה שיטת הר"י אברבנאל בענין "מינוי מלך", שבאמת ענין המלוכה הוא דבר בלתי רצוי, וזה שנצטוו ישראל על מינוי מלך הוא רק על דרך שדיברה תורה כנגד יצר הרע (כמפורש בפירושו בפ' שופטים וכן בפירושו לנ"ך בסיפור מינוי שאול למלך).

ובפירושו לשמואל א (ח, ו הדבור הראשון) הגדיל לעשות, וכותב שכל הדברים המפורשים בקהלת ומשלי במעלת המלך, הרי "גם כי שלמה שבח ענין המלכים - ולעצמו הי' דורש - אבל אנחנו איך נסבול הדברים המבוארים בעצמם [החסרונות שבמלכות]".

ובס' מי מנוחות (לר' רפאל בירדוגו - נדפס בשנת תש"ב) דף קיט, ב יצא להקשות על דבריו של האברבנאל בשפה קשה: "שלח ידו במשיח ה'.. ומעולם לא נשמע כזה משום חכם, ואפילו חכמי התלמוד ואפילו התנאים לא יוכלו לומר דבר כזה, כי כל דבריו ע"ה ברוח הקודש נאמרו, והחולק עליהם כחולק על השכינה".

ומשמע ממנו שפירש דברי האברבנאל, כאילו שלמה המלך דיבר במעלת המלוכה משום שהוא הי' מלך, כאילו הי' "נוגע בדבר" חס ושלום, ולכן נקט נגדו לשון קשה וכו'.

אך באמת אפשר לפרש דברי האברבנאל באופן אחר, שכוונתו במ"ש "ולעצמו הי' דורש" היינו שכוונתו כשמדבר במעלות המלך היא לעצמו למלכים כמותו שהיו משיחי ה', משא"כ החסרונות שבמלכות שמדבר בהם האברבנאל הם בסתם מלכים שלא נתמנו מלמעלה, ובזה אכן יש חסרון.

ואף שדבריו של הרי"א נאמרו אודות מינוי שאול, הרי הוא מדבר מצד ענין המלוכה כמו שהוא מצד בני אדם, אבל כאשר בא לפועל המינוי מלמעלה "וישב שלמה על כסא ה'", וניתנה המלוכה לדוד ולזרעו עד עולם, גם בזה יודה הרי"א שאין בה החסרונות שמונה בענין המלכות. ויש לעיין עוד בדבר.