איתא בלקוטי דיבורים ח"א (ליקוט ב), עמ' 59-60 (לה"ק): "ואמר כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש, כי יסוד המאמר [ד"ה "כמים הפנים" שאמר רבנו הזמן למחרת צאתו מן המאסר] הוא תורת הבעש"ט נ"ע. ושאלו כ"ק אאמו"ר הרה"ק – ב"יחידות" – האם שמע רבינו הגדול מאמר זה מרבו הרב המגיד או ששמע אותו בשבתו במאסר? והשיבו בפנים צהובות: "כשרוצים לדעת הכל – מזדקנים מהר". עכ"ל.

ויש להבין פתגם זה, דלכאו' מה החסרון כש"מזדקנים מהר", ואדרבה נאמר בשבת (קנב, א): "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם וכו'" – ועי' קנים (פ"ג מ"ו), וא"כ לכאו' כשמזדקנים מהר נתוספת חכמה מהר?

ועי' בלקו"ש ח"ז (עמ' 123-124) בביאור הגמ' דברכות (כז, ב) גבי ראב"ע שכשהיה בן י"ח התרחש נס ונהפכו אצלו י"ח שורות של שער לבן, ע"ש.

ונראה לבאר ע"פ מה שראיתי בס' 'שיח זקנים' (ח"ד ע' שעב) ש"בשלהי חודש תשרי תרצ"ד חלה הרה"ר ר' ישראל מטשארטקוב זצ"ל והובא לבית החולים . . והיה שם עד לאחר פטירתו [י"ג כסלו תרצ"ד].

"וסיפר לי אבי, ידוע שהגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל אבדד"ק לובלין נסתלק ביום ז' חשון שנת תרצ"ד, ולא גילו דבר פטירתו להרה"ק מטשארטקוב, באחד מימי השבעה נתעורר הרה"ק מטשארטקוב בבוקר ואמר, מאיר שלי כבר אינו (בעולם) [מיין מאיר איז שוין נישטא] . . שאל אותו הרה"ח ר' דוד זיידמאן ע"ה, מדוע אומר הרבי כן? וענה הרה"ק, הוא היה אצלי עכשיו [ער איז יעצט געווען בא איר], ונתן לי סימן שע"י סימן זה אפשר לדעת שכבר אינו בעולם הזה.

"אחר כך אמר הרה"ק, אומרים שמאיר היה פיקח, אבל אינו כן, שולחים אדם לעולם הזה כדי שיעשה את המוטל עליו לעשות, אם הוא חכם, עושה את המוטל עליו לאיטו, ואז מאריך ימים, אבל הוא (ר' מאיר) מיהר את עצמו . . [מ' שיקט אראפ א מענטש אויף דער וועלט אז ער זאל טאן וואס ער דארף טוהן, האט ער שכל טוט ער עס פאוואליע איז ער מאריך ימים, ער האט זיך אונטערגעאיילט]". עכ"ל.

ולכאו' זה גופא צריך להבין, במה איננו פיקח בזה שמיהר את עצמו, והלא לכאו' סוף סוף קיים את השליחות ששולחים את האדם לעוה"ז שיעשה את כל המוטל עליו לעשות, וא"כ במה היתרון שיעשה זאת דוקא לאיטו*?

[ולכאו' יש במהירות יתרון ומעלה בזה שפוטר א"ע מהר מהנסיונות של עוה"ז, שהרי אל תאמין בעצמך וכו' "וע"ד שאמר הרה"ק מקאצק זצ"ל שלא להאריך ב"על חטא", כידוע].

ונראה לבאר ע"פ מ"ש בהמשך בלקוטי דיבורים שם: "וכשראה – כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש – כך מספיר לי כ"ק אאמו"ר הרה"ק – שהדברים פגעו בי כו' (כפי שידועה התבטלותו הגדולה של כ"ק אאמו"ר הרה"ק לפני אחיו כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש, ובפרט בעת "יחידות") אמר לי: סדר העבודה של תיקון הוא מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה על ידי גילוי". עכ"ל. – ולכאורה צ"ל מה הכוונה בזה.

ולפי הנ"ל א"ש, דלאיטו – "פאוואליע" [לפי קצב הטבעי], היינו "סדר העבודה של תיקון שהוא מלמטה למעלה", וזה עושה הפיקח, משא"כ מי שממהר את עצמו "להזדקן מהר", היינו העבודה שמלמעלה למטה שלא לפי הקצב הטבעי. וכל הכוונה בעשיית דירה בתחתונים היא שתהא חדורה הדירה בתחתונים מכל הבחינות, כולל גם הקצב הטבעי, וזהו עבודת הפיקח, וא"ש.

ועוד י"ל בזה עפ"י מ"ש ב"ספורי חסידים" – מועדים (קהלת) עמ' 130:

"להצדיק מגור, בעל "חידושי הרי"מ", הציעו פעם שידוך עבור אחד מצאצאיו, והוא הסכים להשידוך, ואשתו הרבנית אמרה לו כי אחר החקירה והדרישה נודע לה שהמחותנים אינם לפי כבודה, וכי עוד מיני חסרונות שונים בהשידוך נודעו לה. אמר לה בעלה הרי"מ: "לא טוב לדעת הכל, אספר לך מעשה: מלמד צדיק אחד היה פעם בכפר, ובכל לילה היה הולך מחדרו לחוץ ושהה שם איזו שעות. תמה בעל הבית על כך, והפציר הרבה בהמלמד שיגיד לו במה הוא עוסק כמה שעות בחוץ, עד שהוכרח להגיד לו כי הוא עוסק בשיחת עופות.

ביקשו בעל הבית שילמד גם אותו להבין שיחת עופות, והשיבו המלמד שדבר קשה הוא, כי נחוץ לשם כך לעשות סיגופים גדולים כגלגול שלג וכדומה. ובעל הבית אמר שמקבל עליו כל מה שיצוה עליו לעשות, כי חשקה נפשו מאוד לדעת חכמה זו. המלמד לא יכול להפטר ממנו, ואחר שבעל הבית עשה את כל מה שאמר לו, לימדו שיחת עופות. אחר כך נסע המלמד משם למקום אחר, ובחצי הלילה שמע שהעופות אומרים שבביתו יהיה לו נזק גדול. חזר מיד הביתה, והציל את עשרו.

וכן היה כמה וכמה פעמים שניצל על ידי שיחת העופות מהפסדים ונזקים, אחר כך נודע לו על ידי העופות שבקרוב ימות. והיה לו מזה צער גדול, של יכול להציל את נפשו ממות. פתאום פגש בעיר אחת את המלמד שלו, וסח לו את כל המאורע. אמר לו המלמד: למה הפצרת בי ללמדך שיחת עופות, ולמה היה לך לדעת כל כך? אם לא היית יודע מההפסדים, אזי הצער וההיזקות היו מכפרים על מיתתך והיית נשאר בחיים, אבל על ידי ידיעתך הצלת את ממונך והפסדת את חייך. והרי את רואה – סיים הצדיק – שלא את הכל צריכים לדעת...". עכ"ל.

ולפי"ז י"ל ד"כשרוצים לדעת הכל" מתקרבים מהר יותר למיתה, דהיינו "מזדקנים מהר" – וכידוע שהתינוק משנולד מתחיל להתייבש למות, דהיינו "מזדקן".