בגליון י [תשסח] כתב הרב ברוך שי' אבערלאנדער בענין עישון סיגריות, וההדגשה בעיקר לאלו הנוהגים בכל דבריהם כפסקי רבותינו נשיאינו (ובעקבות אגרת כ"ק אדמו"ר בזה).

הנה הוא דן בדברי הצ"צ בשו"ת אהע"ז סי' פט הדן באשה שיש לה סכנה אם תתעבר ותלד, האם מותרת לשמש במוך, ומתיר, גם להחכמים שבג' נשים סמכינן א"שומר פתאים ד'", מ"מ ". . .י"ל הטעם מפני שכן שם הבורא ית' בטבע הבריאה אשר ג' הנשים הנ"ל ע"פ רוב אינן מתעברות. ומ"ש מן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ד' היינו שלא יקרה כן אפי' על צד המיעוט, אבל באשה שראויה להתעבר כגון שאינה מג' נשים הנ"ל, וא"כ ע"פ רוב תתעבר. . .ודאי בכה"ג מודו חכמים לר"מ דמותרות לשמש במוך. ולא שייך ע"ז לסמוך לכתחילה על שומר פתאים ד' דהא אמרינן אסור לסמוך על הנס, ובענין קטן מחשש זה אמרו בשבת פרק ב"מ . . ר' ינאי בדק ועבר דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה כו' ומצות מעקה יוכיח. .".

ומפ' הרב הנ"ל: "כלומר שומר פתאים אומרים במקום שמצד הרוב והטבע אין סכנה, וכדי שלא לחשוש למיעוט אומרים שומר פתאים. אבל במקום שהטבע והרבה מהמקרים מביאים לידי סכנה - לא אמרינן שומר פתאים. וא"כ לכאורה נפל כל ענין היתר עישון לבירא עמיקתא, וא"א לסמוך על מאה איש שעברו במקום סכנה מפני שומר פתאים".

אבל לבסוף מסיק דכיון שאין העישון מזיק לרוב המעשנים ב"אחוזים אבסולוטיים", לכן גם להצ"צ נכלל במה שכ' ב"שכן שם הבורא ית' בטבע הבריאה אשר...ע"פ רוב אינן... [מגיעות לידי סכנה]. ומ"ש ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ד' היינו שלא יקרה כן אפי' על צד המיעוט". (ועיי"ש עוד בהערה 21.)

והיינו שהרב הנ"ל מפרש הצ"צ הנ"ל שכוונתו: שאם אין רוב המעשנים באים לידי סכנה, א"כ שייך בזה "שומר פתאים ד'".

ולפענ"ד זה אינו בדברי הצ"צ: הרי כללות התשובה שם מדגיש במיוחד שהאיסור גם כשאין חשש סכנה כ"כ כמו במניקה שאפשר להשכיר מיניקת אחרת או למסמס בביצים ובחלב ואעפ"כ סובר ר"מ שמותר לשמש במוך. וגם החכמים החולקים במניקה הוא רק משום הסבירות דלא תתעבר, אבל באשה אחרת, שע"פ רוב תתעבר ותילד הרי גם לחכמים חייב לעשות כמו לר"מ ("דוודאי הרוב לרבנן חמור יותר ממיעוטא לר"מ...").

והיינו שגם לחכמים כשתתעבר ותלד ע"פ רוב יש לחשוש ואין לסמוך בזה א"שומר פתאים ד'" גם בחשש סכנה כערך החשש דמניקה. ולכאורה: הרי כדברי הצ"צ החשש דמניקה אינו חשש כ"כ, ואפשר לומר שהוא חשש הקלוש מ"רוב" (דע"פ רוב תמציא מניקה אחרת או ביצים וחלב וכיוצא) ואעפ"כ חוששין בזה ואין אומרים בזה שומר פתאים ד'. (ועוד: דבמיניקה הוא תרי שמא (ע"ד ס"ס דחשיב כמיעוט כו'): שמא לא תתעבר ושמא לא יזיק ואעפ"כ חוששים בחשש כערך זה גם לחכמים כמו שמסיים התשובה שם).

וכוונת הצ"צ בתשובה בחילוק במניקה לחכמים: אינו משום שרוב אינם ניזוקים, ובמילא אין חוששים במיעוטא בסכנה וסומכים אשומר פתאים, אלא כל' "שכן שם הבורא יתברך בטבע הבריאה אשר ג' הנשים הנ"ל אינן מתעברות, ומ"ש ומן השמים ירחמו שנ' שומר פתאים ד' היינו שלא יקרה כן אצד המיעוט. . .": יש דבר שעניינו הוא טבע הבריאה (מאת הבורא ית') שמצדה לא יביא למצב סכנה, והיינו כיון שע"פ רוב עניינה ע"פ טבע הבריאה לא יקרה כן (שע"פ טבע אין קטנות ומניקות מתעברות כו') אי"ז נחשב למצב של סכנה ובמילא מן השמים ירחמו שלא יבוא לזה, אבל בדבר שע"פ טבע אפשרי לבוא לידי סכנה, ואפי' על צד חשש רחוק (אפי' על צד המיעוטא) הרי"ז מצב שע"פ טבע הבריאה הרי זה מזיק ומסכן, ולכן אפי' בדבר שאינו חשש כ"כ יש לחשוש ואין סומכין על הנס ואין לסמוך בזה אשומר פתאים ד'.

וזה בדבר ששייך בו איסור (לשמש במוך כו') עאכו"כ כשאין שום איסור בהעדר העישון.

(ויש להאריך בכ"ז: וראה אחיעזר 123, בנין ציון 137, תורת חסד אהע"ז מ"ד, אגר"מ ח"א ס"ג, חילוקים שונים ודומים קצת בזה אבל אכמ"ל בזה.)

ובנוגע למכתב כ"ק אדמו"ר: הנה פשטות עיקר המכתב (כפי שהיא מתורגמת ונדפסה) הוא להסביר למה א) לא נקטו סמכויות הרבניות ב) עמדה ברורה (לקבוע שעישון סכנה ולאסרו, "להכריז איסור" "יוציאו איסור"). ומביא כמה נימוקים לזה.

אין בנימוקים אלו אלא הסבר למה לא נקטו עמדה, אבל אין מזה משמעות שהעישון מותר, ואין מזה משמעות שיש לחפש דרכים שלא לאסרו. ואדרבה ממה שכ' שם שבענין של ונשמרתם מאד לנפשתיכם אין כל צורך שינקטו פעולה מיוחדת כיון שהוא דין יסודי בשו"ע, ובהנימוקים שבהם מסביר אדמו"ר, נוטים יותר שבפועל יכול להיות אסור: הטעם הב' וג' (הם הטעמים שבאים במכתב בתור הסבר לשאלה הנ"ל): ב) שזהו ענין למומחים בתחום הרפואה, והם במומחיותם קובעים האם זהו סכנה. ולפי"ז אם אכן יקבעו שהוא סכנה יהיה אסור ע"פ דין יסודי בשו"ע. ג) הוא נימוק שלא להוציא איסור ע"פ תורה ע"י שהם פוסקים שמציאות עישון הוא סכנה, ובינתיים ימצאו דרכים לסילוק אותם חומרים מזיקים, אבל לכאורה כ"ז שלא מצאו חומרים אלו הרי אם הרופאים יקבעו שהוא סכנה אין להתירו בינתיים.

שאר הנימוקים לא כתבו אדמו"ר בתור תשובה לשאלת השואל אלא לנצל ההזדמנות להביא רעיון מעשי בחובת העסק בהטבת בריאות הרוחנית דאחב"י, וע"ז משתמש בנימוקים אלו בתור ק"ו שבדברים (הטבה רוחנית) שאין עליו שום חילוקי דעות ואין אופנים שבהם העדר קיום התורה מועילה ח"ו, בוודאי שצריך להתעסק בזה.

(ולכאורה מובן שאין זה נימוק והסבר לשאלת השואל שינקטו עמדה: א) באם יש זמן שכל הרופאים מסכימים וברור להם שהסכנה ברורה ד) לאסור לאלו שאין זה מועיל, ה) מי שכבר התחיל יש בזה צד דתועלת (שלכאורה גם אצלו יצטרכו לשאול המומחה בענין זה אם זה מזיק ומסכן יותר משזה מועיל), אבל אי"ז שייך למי שעדיין לא התחיל לעשן).

ועוד: רואים שכ"ק אדמו"ר אינו מתייחס להנימוק ד"שומר פתאים ד'" אלא הכל תלוי אם המציאות קובעת שהיא דבר של סכנה או לא. ובאם הוא מזיק ומסכן הרי"ז דין יסודי בשו"ע. המורם מהנ"ל: דלכאורה משמעות מכתב אדמו"ר הוא רק הסבר על מה שסמכיות הרבניות אין נוקטים עמדה ברורה לאסור באופן החלטי, אבל לאידך הרי מהנימוקים גופא נראה שהנטייה היא שלא להתיר (ולחפש טעמים שלא לאסור) ע"ז אלא שאין לרבנים לקבוע מסמרות בבירור שזה מהווה סכנה, אלא זה שיך לתחום הרפואה והמומחים בזה ואם הם יקבעו שזה סכנה (בהווה ובמציאות ההוה) הרי"ז דין יסודי בשו"ע שיהיה אסור.