ידוע ומבואר בכ"מ הגדרת מצות אהבת ישראל כפי שהיא מבוארת ע"פ תורת החסידות: שיאהב את כל אחד מישראל (לא רק מצד מעלות הפרטיות שבו, שכל ומדות טובות, כי אם) לפי שהוא ישראל, והיא אהבת ישראל שמצד הנשמה. וזהו מחידושי הבעש"ט, שקודם הבעש"ט היתה אהבת ישראל מצד התורה, שאהבו בן תורה, והבעש"ט חידש אהבת ישראל מצד הנשמה ('ספר הערכים - חב"ד', כרך א, ערך 'אהבת ישראל' טורים תרטז-תרלז).

ויש להעיר לזה מהמבואר בספר 'מצות הלבבות' מאת הרב מרדכי ליכטשטיין, ווארשה תרס"ח, ע' 21 סעיף ה ואות ז שם, שמסביר את גדר המצוה 'ואהבת לרעך כמוך' שיאהב את החבר שלו. ועל כן כתב: הוא עצמו קודם לחבירו, וכן כל שהוא קרוב לו בריעות קודם לחבירו.

ויש לחפש בספרים של התקופה ההוא פירושים דומים.