בקובץ 'היכל מנחם' ח"א עמ' רמז בהערה מביא בשם אדה"ז לפני פטירתו, כי "אל ישיאכם לבכם לאמור: שלום יהיה לנו . . אבינו יגן עלינו, ויהיה לנו למליץ יושר . . המתים אינם יודעים מאומה . . וזה לכם האות: כי לו ידעו המתים מכל הנעשה פה בארץ, כי אז הפריעו בעד דברים הרבה . . ואבותינו נוחי נפש, בוודאי לא הניחו שעל מערת המכפלה . . יתנוסס בית מסגד לישמעאלים". ועד"ז מביא ממוהר"ר ד"מ רבינוביץ בשם מורו מוהר"ר פרץ חן בשם אדה"ז מ'יגדיל תורה' נ.י. גיליון מג עמ' שמט-שנ.

ולפלא שלא העירו ע"ז, כי "והמתים אינם יודעים מאומה" הוא פסוק בקוהלת (ט, ה), ובגמרא (ברכות יח סע"א) הקשו מפסוק זה על איסור "לועג לרש" בבית העלמין, והשיבו, ש"המתים אינם יודעים" הכוונה (רק) לרשעים שבחייהם קרויים מתים, עיי"ש. ושם אמרו על דברים רבים שיודעים מפני שיש שמודיעים להם. ובסע"ב אמרו, שאף ר' יונתן שפקפק בידיעת המתים חזר בו. וב'שערי זהר' שם ציין לזוהר פ' אחרי (ח"ג עא, א) שהביאו לציון ס"ת שנקרע, והחרידו בכך את הנפטרים עיי"ש (אומרים זאת גם בנוסח 'מענה לשון' על הציון).

ולעניין ידיעתם מצער החיים, יש להעיר מהאמור בזוהר (ח"ב טז, ב) שרבי יהודה בר שלום שאל את הנפטר "ואתון ידעין בצערא דחיי?" והלה ענה לו "שרי קברי [בהגהת מהרח"ו: "שנשבע בשר הממונה על הקברות". וב'דרך אמת' פירש, ששר הקבר השיבו כן. וכ"כ ב'מעבר יבוק' 'שפתי רננות' פכ"ד. וב'ניצוצי זוהר' שם פירש: בקש מחילה מכל הקברים על שעלתה על דעתך להסתפק בזה. וכ"פ בשו"ת 'שם משמעון' (פולאק) חאו"ח סו"ס ד], אי לאו בעותא דילן על חיי - לא יתקיימין פלגות יומא".

ובפרט בדבר בניית המסגד הישמעאלי על מערת המכפלה, הרי הן מצד צערא דחיי והן מצד הציון שלהם, היו צריכים לדעת זאת. וצ"ע*.