בשנת תשמ"א ציינתי (ב'הערות הת' ואנ"ש' כפ"ח גיליון לב עמ' ו' הערה ה') בענין השקו"ט בשיחות ומכתבי כ"ק אדמו"ר אודות נתינת צדקה בלילה. לדברי הרשב"א בשו"ת חלק שביעי סימן נא: "שאלת מי שנדר ליתן פרוטה בכל יום צריך ליתן ביום ממש או אפילו בלילה. תשובה - במה שכתוב יום אחד בתורה אינו אלא יום ממש אבל לשון בני אדם לילה ויום קורין יום ובנדרים אחר לשון בני אדם . . הנה שהלילה בכל לשון יום אחד גם בכתובים בהרבה מקומות יכללו הלילות בכלל ימים" עכ"ל.

ועתה אבוא להוסיף וללבן ענין זה: כ"ק אדמו"ר ביאר (התוועדות תשמ"ה כרך ג' עמ' 1950) שמדברי הרמב"ם המזכיר בהקדמתו את "כל אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים" - משמע שתורת הקבלה הגיעה לידי הרמב"ם שכן כו"כ ענינים בתשובות הגאונים (כמו רב האי גאון ורב שרירא גאון) הם ענינים בקבלה, עיי"ש.

ועד"ז מובן בהנוגע לענינינו: הרשב"א היה מקובל, ומכיון שבפנימיות התורה יש שקו"ט ע"ד נתינת צדקה בלילה, איך יתכן שהרשב"א לא יזכיר מזה?

אבל באמת אי"ז קושיא כי הרי גם הב"י היה מקובל [כמשנ"ת להדיא בשיחת ש"פ מטו"מ תשל"ט סי"ט ('שיחות קודש תשל"ט חלק ג' עמ' 389) וראה גם שיחו"ק תשל"ב ח"א עמ' 542 ועוד] ולפועל מדייק כ"ק אדמו"ר (לקו"ש חי"ד עמ' 270 בהע' ד"ה ונתינת צדקה) שמסתימת לשון השו"ע או"ח סי' צב משמע דגם קודם תפילת ערבית כן הוא - דיש ליתן צדקה ודלא כהפע"ח וכו' - ראה ג"כ שו"ע יו"ד סרמ"ט סעיף ד) והביאור בפשטות משום (ראה 'שיחות קודש' תשכ"ט חלק ב' עמ' 56) שבספרו ההלכתי לא הכניס פנימיות התורה [ויש לחלק ולתווך בין מ"ש בשיחו"ק תשל"ט שם, וכן בשיחו"ק תשל"ו ח"ה עמ' 427, שיחו"ק תש"מ ח"א עמ' 633 וע"ד מה שמבואר בנוגע לרמב"ם שבד"כ ספרו הוא "הלכות הלכות" ומ"מ רמז וכלל איזה פרטים שמקורם עכ"פ בקבלה וכו'].

והנה ככל תירוצי כ"ק אדמו"ר בנוגע לשו"ע והב"י וכו' ליישב הענין דצדקה בלילה כו' - יחולו גם על דברי הרשב"א.

נודע מ"ש הרה"ק ר"ה מפאריטש (פלח הרימון, קה"ת תשכ"ז שה"ש קכו, יא) "ולאפוקי מדעת הפילוסופים ונמשכו אחריהם קצת מעמינו ב"י ה' יכפר לנו שאומרים לנמנעות טבע קיים וכו' יעוין בתשובות הרשב"א ואעפ"י ששתק להם הרשב"א היינו מפני שכפי תירוצם לא רצה לגלות בימים ההם שלא היו מגלים חכמת הקבלה רק ליחנ"ס כו' [על הרשב"א ראה עוד ב'שיחות קודש' תשל"ט ח"ב עמ' 649; 'שיחות קודש' תש"ל ח"א עמ' 470].