מקובל לומר שהביטוי "השגת גבול" לעניין "יורד לאומנות חבירו" וכדומה, אינו אלא שיגרא דלישנא, כי הלאו וה"ארור" על איסור זה בתורה, אינם אלא על המשיג גבול של קרקע חבירו [ראה גם ב'אנציקלופדיה תלמודית' בערך זה]. אולם בשו"ת מהרש"ל סי' פט הביא את דברי הרוקח, שהמקפח מחייתו של חבירו עובר ב"ארור משיג גבול רעהו", ומביא מקורות לכך שאכן לומדים זאת מאותו פסוק ולא רק שנקרא כך בלשון העם. ולהעיר מתשובות הרמב"ם ('מהדורת בלאו' סו"ס רעג), שכתב: "כל מי שמעכב חברו לעסוק במעשיו, הרי הוא בכלל 'מסיג גבול רעהו' לפי דעתי".

בעקבות דעה זו, כנראה, הלך אדמו"ר הזקן, שכתב בסוף הקדמת ספר התניא: "ולהיות כי מקרא מלא דיבר הכתוב 'ארור מסיג גבול רעהו' . . על-כן, כיהודה ועוד לקרא קאתינא..." - הרי שהבין שזה פירוש הפסוק, כאמור בשו"ת מהרש"ל הנ"ל. וראה המובא בס' 'זכות היוצרים במקורות היהודיים' עמ' 188 בנדון.