א. ב'מראי מקומות הגהות והערות קצרות' על תניא (אגרת הקודש סי' יב) מעיר על דברי אדה"ז (קיח, א) "והנה מודעת זאת שישראל בטבעם הם רחמנים וגומ"ח מפני היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו ית' אשר החסד גובר בהן..". ומעיר כ"ק אדמו"ר זי"ע מהמבואר בתניא ח"א פ"א, שמדות טובות שבישראל הן מקליפת נוגה כו'. ומחלק שם בין האפשרות שמדת הרחמנות תנצח, וזה מבואר בח"א פ"א, לבין הניצוח בפועל, והיינו מפני המשכת הנפש ממדותיו ית'.

אלא שנתקשיתי בלשונו הק': "וענין זה שייך שם בפ"א, דעסיק רק במציאות מדות טובות ורעות בנפש האלקית". ולכאורה צ"ל "בנפש הבהמית" וכיו"ב. וצ"ע.

תרגום אגרת ללשון הקודש

ב. במכתב כללי של ח"י אלול תש"ל כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (לקו"ש ח"ט ע' 460): "איז דאס ניט גוט גענוג אויב מ'שטייט אויף איין ארט". בתרגום ללשון הקודש (אגרות מלך ח"א ע' עד) כותב: "אין זה טוב במדה מספקת כאשר ישנה דריכה במקום". כמדומה שבתרגום זה נשתנה הענין לגמרי.

תיקון לשונות

ג. ב'סליחות' של יום א', בקטע 'איך נפתח פה', כתוב "פורכי עמך אשר לבל שוחחים", ואח"ז "קמים למולך נאצות שוחחים". הנה 'שוחחים' הראשון ענינו השתחואה ואילו השני משמעותו שיחה. וא"כ צ"ל הראשון בשי"ן ימני והשני בשי"ן שמאלי. ובדפוס כפר חב"ד תשס"א באו שניהם בשי"ן ימני, וצריך תיקון. [ובדפוס שנת תשל"ו נוקד השני בשני נקודות, ימני ושמאלי]. ולנכון הוא בדפוס נ.י. תשס"א {עם תרגום אנגלי].

ד. עוד שם: "צפי לעלבון", והוא מלשון ציפיי'. וא"כ צ"ל 'צפה', וכן ראיתי בכמה ספרי סליחות אחרים.

ה. בסליחות של ערב ראש השנה, בפיוט 'שלש עשרה מדות', כידוע ישנם בזה תיקונים ושינויים רבים, וגם לגבי השינויים של כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'ליקוטי טעמים ומנהגים' שבסוף הסליחות, ישנם שינויים בדפוסים דידן, וכבר העירו על כך. אך רציתי להעיר על מה שבדפוסי כפר חב"ד כתוב "נא כל מדה נכונה ידידות תזכור מנעימך", ואילו בדפוס נ.י. בא במקום זה הלשון "ישרי ידידות מנעימיך".