ירושלים עיה"ק
הגה"ח ר' זעליג פלדמן ע"ה היה אומר על כתביו של א' מאנ"ש שי', שאפשר שיציין שם לספר פלוני, בפרק פלוני ובדף פלוני, ועכ"ז כשנבדוק באותו ספר ניווכח לראות שאין בו דבר ממה שציין אליו, או שנאמר שם בדיוק להיפך...
בדבריו אלו נזכרתי כשאיקלע לידי הס' "המותר בפיך", וראיתי שם בעמ' הראשון של ה'פתח דבר' "מובאה" בזה"ל: וראה בשו"ת "דברי חיים" מצאנז ח"ב או"ח סימן ח' ויו"ד סוף סימן ג', דספר התניא הנקרא "לקוטי אמרים" לא מדעתיה דנפשיה אמרה, רק בגזירת עירין פתגמא כו' עי"ש. (עכ"ל ב'פתח דבר' שם. ההדגשות שלו הן).
עצם ההפנייה לשתי תשובות כאחת מעוררת תמיהה: האם בשתיהן נאמרה אמירה נעימה זו אודות "ספר התניא הנקרא לקוטי אמרים"?
ניתי ספר ונחזה בתשובה הנ"ל שבחלק יו"ד, וניווכח לראות שאין מדובר שם כלל בספר ה'תניא', אלא אודות "ש"ע של התניא" דהיינו שו"ע אדמו"ר. והביטוי "לא מדעתי דנפשיה אמרה" וכו' אינו נזכר שם כלל.
בתשובה שבחלק או"ח אמנם מופיע הביטוי הנ"ל, אבל לא על "ספר התניא הנקרא לקוטי אמרים", אלא על ס' "לקוטי אמרים" של המגיד ממזריטש! (ראה שם באות קלג. הובא בפתיחת ההקדמה של 'שער הכולל' ובלקו"ש ח"ד עמ' 1149).
אגב כך ניתן לראות כיצד סולפה כוונת ה'דברי חיים' ב"מובאה" הנ"ל: הקורא התמים הקורא לפי דרכו מבין מהציטוט החלקי שהספר 'לקוטי אמרים' לא נתחבר מדעת המחבר ושכלו האנושי, אלא מלאכים הם המדברים מתוך גרונו (כענין המגיד של מרן הב"י).
אבל ציטוט מלא מגלה שאין כאן אלא אחיזת עיניים, ושפתי הדב"ח ברור מללו: דברי הלקו"א בענין זה אינם חידוש שלו, אלא "בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים", שכבר אמורים הם בכתבי הרח"ו וה'משנת חסידים'.
להלן (בפרק ט) מובא בס' הנ"ל ציטוט מ"שער המצוות" להאריז"ל. לא הופתעתי כשלא מצאתי שם את הדברים הללו, שלקוחים הם מס' "טעמי המצוות" ("שער המצוות" הוא מ'שמונה שערים' להרח"ו, אבל "טעמי המצוות" אינו מהם. ה'שמונה שערים' מוסמך יותר, ככתוב בהגהות מוהרש"ב לסידור, ומובא בהע' רבינו הנדפסת בתניא בצירוף מ"מ וכו' פ' יח עמ' שכא).
להלן (בפרק י) מובאת בס' הנ"ל הערתו הארוכה של רבינו זי"ע בביאור פרק ו שבתניא. ואיני יודע משום מה העדיף מחבר הספר לכתוב שההערה היא לפרק ח שבתניא.
לעיל מיניה מובא ביאורו של ר"י קארף שי', והמחבר מציין שהוא בס' "לקוטי ביאורים" שנדפס בברוקלין תשכ"ח. אח"כ מובא ביאורו של הרה"ח ר"י גרין שי', והמחבר מציין שהוא בס' "משכיל לאיתן".
אבל כשהדברים מגיעים לביאורו הנ"ל של רבינו, הנה "מטעם כמוס" אין המחבר טורח לציין היכן נדפסה הערתו של הרבי!
ולמי שאינו יודע: הערה זו היא מרשימותיו של רבינו זי"ע לס' התניא, רשימות שנמצאו בחדרו הק' לאחר ההסתלקות, הוכנו לדפוס ע"י "ועד הנחות בלה"ק" ונתפרסמו לראשונה בקונטרס "מ"מ וכו' לספר של בינונים" שי"ל ע"י "אוצר החסידים" בשנת תשנ"ו.
גם הביאור הנאה להערה זו לקוח מאותו קונטרס, אלא שמחבר הס' הנ"ל קיים בעצמו את המימרא "מימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים" (הוריות יד, א).
בסוף הס' הנ"ל נדפסו שוב דברי המחבר שנתפרסמו קודם לכן בהערות וביאורים (גל' תתלח). ואין להאריך בקלישותם, שכבר הראיתי שם (בגל' תתלט) שהם נדפסו בהעדר ידיעת העניינים וללא בדיקה קודם לכתיבה. יעו"ש.
בלקו"ש (ב, עמ' 305) מביא רבינו את דברי הירושלמי שהאות אל"ף היא תחילתן של האותיות, האות מ"ם אמצעיתן והאות תי"ו סופן, ללמדך שעניינה של ה"אמת" הוא מתחילה ועד סוף.
מצער לראות שבס' הנ"ל האמת נעדרת בתחילה, באמצע ובסוף.
Download PDF