עה"פ (שמואל-א כא, ז) "לשום לחם חום ביום הלקחו", כתב הרד"ק: "שהיו [ככרות לחם הפנים] נחלקות לכמה כהנים, והיה מגיע לכל אחד דבר מועט כזית או יותר מעט, עד שאמרו כי הכהנים הצנועים היו מושכים את ידיהם והגרגרנים חולקים ואוכלין. ואחר שהצנועים מושכין את ידיהם ממנו ולא היו אוכלים, היה נשאר ממנו פעמים אחר השבת...". עיי"ש.

ולכאורה הרי עניין זה ש"מושכים את ידיהם" נאמר בגמ' (יומא לט, א) רק על אחרי מ' שנה של שמעון הצדיק, שאז כבר לא היתה ברכה בלחם הפנים, אך לא נאמר מה אירע - לחיוב ולשלילה - בזמנים שלפני זה. ואולי כיוון שעדיין שימשו אז בני עלי בכהונה גדולה (עד שעלה אביתר ונכנס צדוק), והם נאשמו שלא נהגו כהוגן בביהמ"ק (כדלעיל ש"א פ"ב), היה גם כאן עד"ז. וע"ע.