במפתחות שערך הרבי ללקו"ת במדור "ביטויים בלתי רגילים" בערך "מנהגים" - ביאור מנהגים שאין נוהגים בחב"ד – מביא שלשה מנהגים שנתבארו בלקו"ת אף שאין נוהגים בחב"ד, עי"ש.

ולכאו' יש להעיר ממה שלא הובא שם ענין נוסף שנת' בלקו"ת אף שאין אנו נוהגים כן, והוא בלקו"ת פ' עקב (יד, א) "ולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מר"ח אלול ואילך שאז הוא זמן התעוררות בחי' הנ"ל" (ע"ש).

וי"ל בפשטות, שבמפתחות הנ"ל נמנו רק אותם מנהגים שדוקא בחב"ד אין נוהגים, משא"כ בנוגע לסליחות שאין זה שייך דוקא למנהג חב"ד אלא כ"ה מנהג האשכנזים בכלל שאין אומרים סליחות מר"ח ואילך, ואף שלכאו' גם ענין זה הוא בגדר חידוש נוהקין לציון – שמבארים ע"פ חסידות אינה מנהג, אף שבפועל אין אנו נוהגים כן – אבל י"ל שעיקר החידוש הוא דוקא כמשדובר על מנהג שכן נהוג אצל האשכנזים ודוקא בנוסח אדה"ז הושמט הדבר, שמזה נראה לכאו' שלדעת אדה"ז אין ענין לאמרו, ומ"מ אנו מוצאים במאמר של אדה"ז ביאור על אותו נוסח שהוא עצמו השמיט, הרי שזהו חידוש הראוי לציון, וק"ל.

אמנם עדיין צ"ב הלשון בפשיטות "ולכן אומרים סליחות וכו' מר"ח אלול ואילך". אף שבפועל אין נוהגים כן (ולא רק בחב"ד)? הנה ע"ז ישנה הערה במכתב כללי מאלול תש"ל (ד"ה מערערע געלעגנהייטן נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 458) שהיות שבס' הכוונות דרושי ר"ה הובא המנהג שאומרים סליחות מר"ח אלול ואילך – הרי זהו היסוד למש"כ בלקו"ת בפשטות "ולכן אומרים וכו'".

וכאן המקום להעיר על דברי הר"י שי' מונדשיין בגליון תתכד על מ"ש לתרץ קושיתו למה בקטע הנ"ל במפתחות ללקו"ת הובא גם הענין "דאור חדש על ציון תאיר" שאין נוהגים לומר כן בחב"ד, ובלקו"ת שה"ש (כ, ב) ישנו ביאור על הענין והוקשה לו שלא נכתב שם שאומרים נוסח זה, וכן הקשה שכבר קודם לכן בלקו"ת שה"ש (ט, ב) הובא הענין ולשם לא ציין רבינו כלל.

ותירצתי ע"ז שדוקא במאמר שאליו מציין רבינו ישנו ביאור שלם איך שע"י העבודה דק"ש נמשך אותו "אור חדש" ומזה מובן הטעם לאמירת אור חדש בברכות ק"ש ע"ש.

וע"ז טען הרב הנ"ל שהתירוץ הוא "בדרך הדרוש" והראיה הוא משום שהוספתי אינה ענין לרוחא דמילתא שבהמשך הדברים שם במאמר כתב "ופי' אור חדש ר"ל כמ"ש בפע"ח שער הק"ש וכו'" וע"ז תפס עלי הנ"ל שבפע"ח נאמר במפורש שאין לומר אור חדש כו' "הרי שאין ללמוד ולהסיק מביאור ענין "אור חדש" לגבי אמירת "אור חדש" וק"ל".

ולענ"ד עדיין הביאור במקומו עומד ואינו "ע"ד הדרוש" משום שלפי דעתו הרי כל ענין בנוסח התפלה וכיו"ב שנת' בדא"ח צריך שיהיו עליו שני ביאורים א' מהו תוכנו ושייכותו למקום שבו הוא נאמר ב' מהו הטעם לאמרו, דם אם נת' התוכן של הקטע ושייכותו לשם עדיין אין זה אומר שצריך גם לפועל לאומרו! ומובן לכל בר דעת שלפועל אין זה כך במאמרים.

ומזה מובן גם בנוגע לדוגמא שהביא מנוסח הפיוט "והחיות זעות מחיל כסא וכו'" שהובא בלקו"ת שבאמת אלו שם במאמר היה נאמר איזה ביאור בקשר לקדושת כתר במוסף ר"ה ובשייכות לנוסח הנ"ל היה רבינו מזכיר גם דוגמא זו, גם אם לא היה נכתב בפירוש "ולכן אומרים והחיות זעות וכו'" אבל כיון שרק הוזכר הנוסח הנ"ל מבלי כל ביאור על הטעם לאומרו בקדושת כתר הרי שאין זה שייך לעניננו.

אבל בנדו"ד שישנו ביאור ע"פ חסידות על השייכות בין הדברים וממפתח שם נכתב "ביאור מנהגים שאין נוהגים בחב"ד" ובאותו מאמר אכן ישנו קטע שבו נמצא ביאור על אותו מנהג לומר בברכות ק"ש "אור חדש" הרי שזה נכלל בכלל אותם דברים שיש עליהם ביאור בחסידות אף שלפועל אין נוהגים כן. (וק"ל שזה שלא ידעתי שבפע"ח ג"כ כתוב שלא לומר אור חדש אינו גורע מאומה מכללות הביאור דלעיל.)

ולהעיר גם מהלשון בלקו"ש ח"ג (עמ' 799 הע' 25) "בתורת החסידות מבוארים כמה מנהגים ונוסחאות גם מאלה שאינם בנוסח ונוהג חב"ד" שמזה ג"כ משמע שאין לחפש דוקא האם הוזכר האמירה לפועל, אלא האם ישנו ביאור ע"פ דא"ח, על אותו מנהג או נוסח שאינו נוהג בחב"ד או לא.