בס' "בעל שם טוב עה"ת", בהקדמת 'מאירת עינים', אות כו – מביא מדברי הרמ"מ מויטבסק נ"ע הידועים, בו שולל את ענין ה'מופתים' אצלו וכו', וז"ל: "בושת פני כסתני, כי התחת אלקים אני – הי' הי' דבר ה' ביד הבע"ש, ויגזור אומר ויקם. אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו, ואחריו לעפר מי יקום".

ובהערה שם מביא המלקט בזה"ל:

"...שמעתי מפי ידידי הרה"ח רח"מ היילמאן שי' מחבר ספר היקר בית רבי, ששאלו להרה"ק מרן מרוזין זי"ע פשר דבר המכתב . . שהדבר מפליא, הלוא באזנינו שמענו עזוז נוראות נפלאות מתלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם הקדושים, אשר ממש עשו מופתים בשמים ובארץ והארץ חרדה לקולם, וגם בעינינו ראינו מתלמידיהם צדיקי הדור שלפנינו שהפליאו לעשות בתפלתם הזכה ודבריהם לא שבו ריקם, ואיך אמר על הבעש"ט שהיה אחד בזה ואחריו לעפר מי יקום?!

"ואמר מרן מרוזין לבאר דבריו בביאור נפלא. דהנה, הרעות הבאות ח"ו על האדם אפשר שתהיינה משתי סיבות: א) מפאת גזירה הבאה לעונש חטא או לענין אחר . . ב) מפאת מזלו הרע של האדם שנולד בו שממנו נמשכין עליו הסבות הרעות ר"ל.

"והנה ענין המזל ידוע שעניינו האותיות הקדושים שמהם נמשכים השורש והחיות של האדם, כי כל דבר שישנו במציאות, הווייתו וקיומו הוא רק מהאותיות, שמהן נבראו שמים וארץ וכל אשר בם, וכידוע מהבעש"ט פירוש הכתוב "לעולם ה' דברך נצב בשמים", דהיינו שגם עכשיו כל חיות הבריאה כולה וקיומה הוא רק מהאותיות הקדושים שהוא דבר ה'...

"ולכן: כל מה ששמענו וראינו נפלאות מתלמידי הבעש"ט הקדושים, מאז ועד היום שהפליאו לעשות ישועות בקרב הארץ – הכל הוא רק על אופן ראשון הנ"ל, שהועילו בתפלתם הזכה, ופעלו בדבריהם הקדושים להמתיק הדינין ולסלקן מהאדם מה שנגזר עליו לסיבת עונש וכיוצא בזה;

"אבל, מה שבא על האדם מפאת מזלו, זה אי אפשר בשום אופן לשנות, כי מאחר שבטבע של האותיות של מזלו נמשך לו כן – הרי כשנבוא לסלק זה ממנו צריך לסלק אותן האותיות, וזה אי אפשר, כי ח"ו על ידי זה יסתלק ממנו כל חיותו!...

"רק אדונינו הבעש"ט נ"ע היה יפה כחו גם בזה, שחכמתו הקדושה עמדה לו גם בזה לשנות גם כןאת מזל רע של האדם באופן שהיה מסלק את האותיות של מזלו הרע והציב לו תחתיהן אותיות אחרים שיומשך לו מהם חיות וקיום, והוא מדרגה גבוה מאוד שזכה אליה הבעש"ט נבג"מ זי"ע.

"וזהו ביאור דברי המכתב הנ"ל שבס' פרי הארץ: היה היה דבר השם – [היינו, המאמר והאותיות של חיות האדם שהוא דבר ה' כנ"ל . . וזה היה] – ביד הבעל שם – [שהיה בידו וברשותו לעשות בהם כל מה שירצה] – ויגזר אומר – [שגזר וחתך המאמר והאותיות ממזלו הרע] – ויקם – [הקים והציב לו אותיות אחרים תחתיהן] – ובזה באמת אחד היה הבעש"ט זי"ע, מהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו לעפר מי יקום כו', ודפח"ח".

והנה, אם אכן כנים הדברים [וכידוע עד כמה צ"ל זהירות כפולה ומכופלת בכגון דא כו'], אולי אפשר למצוא אסמכתא לחילוק זה – שדוקא להבעש"ט הי' הכח לעשות שינויים כביכול בתוך הדבר ה' גופא שמחי' את הנבראים, משא"כ תלמידיו וכו' שעיקר כחם הי' בביטול גזירות 'צדדיות' אבל לא בדבר ה' גופא שמחי' את הנברא – בתורת חסידות חב"ד.

והוא:

בקונטרס חנוכה תשנ"ב (ד"ה לה"ע נ"ח תשכ"ו) מבואר, שביטול גזירות כו' מצד כח הצדיק שממשיך מלמעלה מהשתלשלות יכול להיות בכמה אופנים, ובכללות מבאר (בסעיף ח) שיש חילוק בין ביטול הגזירה שע"י חיצוניות הכתר – אריך, וביטול הגזירה שע"י פנימיות הכתר – עתיק, שביטול הגזירה שמצד אריך "הוא באופן דשליטה וממשלה (צדיק מושל ביראת אלקים), שהרצון דלמעלה מהשתלשלות שולט ומושל על ההשתלשלות שולט ומושל על ההשתלשלות;

וביטול הגזירה שמצד בחינת ההשתלשלות על ידי המשכת פנימיות הכתר שנמשכת על ידי העבודה דישרים הוא (לא באופן דשליטה, אלא) דכיון שהתענוג דפנימיות הכתר הוא הפנימיות דהשתלשלות, לכן, על ידי המשכת פנימיות הרצון והתענוג (דפנימיות הכתר), שהרצון שם הוא שתהי' ההשפעה, ביטול הגזירה הוא גם מצד ההשתלשלות גופא".

ולכאו' חידוש זה שבההמשכה שמצד פנימיות הכתר הרי "ביטול הגזירה הוא גם מצד ההשתלשלות גופא", הוא הוא אותו הענין המובא לעיל בשם הרה"ק מרוזין שיש ביטול גזירות באופן כזה שפועלים כביכול בתוך הדבר ה' גופא המחי' ומהווה את הנבראים.

ועל פי זה יובן היטב זה שדוקא הבעש"ט הוא זה שהי' בכחו לבטל גזירות באופן זה – כידוע שדרגתו של הבעש"ט היא הדרגא דעתיק, פנימיות הכתר (משא"כ הה"מ ותלמידיו וכו' שהי' בדרגא דאריך, ומצד זה - לכאו' - ביטול הגזירה הוא באופן דשליטה וממשלה כו', ומובן שבאופן זה יש הגבלות כו' [אף שעצ"ע אם שייך לומר חילוק זה בפועל, שהרי סו"ס הוא מחובר וכו' עם הבעש"ט עצמו, וכדברי אדה"ז שהקשר בינו לאדה"ז הוא עצמי כו', ואכ"מ]),

וכפי שביאר כ"ק אדמו"ר בענין המאמר דיו"ד שבט תשמ"ו, שרמז להבעש"ט ע"י שהזכיר הדרגא דעתיק (ואינו כעת תח"י). וש"נ.

ויש להוסיף:

בהמאמר שם מביא בקשר לאופן הנעלה ביותר של ביטול הגזירה, את מאמר הירושלמי "ותגזר אומר ויקם לך, אפילו הוא אמר הכין ואת אמר הכין, דידך קיימא דידי לא קיימא" –

והוא הוא לשון הרמ"מ מויטבסק נ"ע על הבעש"ט, ש"היה היה דבר השם ביד הבעש"ט, ויגזור אומר ויקם".

ויש להאריך בכ"ז, ותן לחכם ויחכם עוד כו'.