*"הנהוג אצל הצ"צ כי באחד מלילי חנוכה היו עושים כעין פארבריינגען עם בני הבית, והיו באים גם כלותיו, ונקרא "לאטקעס אווענט". וכן היה אצל רבינו הזקן ואדמו"ר האמצעי. בין הספורים שהיו הרביים מספרים בסעודה זו, היו ספורים אשר בכל חנוכה היו משוחחים אודותם, אף שכבר דברו מזה בשנה העברה...".

ולכאורה יש להעיר מכאן בנוגע השקו"ט בלקו"ש ח"י [ע' 142] ששם מדייק הרבי בנוגע לענין סעודות בימי החנוכה, אם יש בזה ענין וגדר בנס דחנוכה ע"פ הלכה.

א. מ"ש "פארבריינגען" והיינו מסיבה. וזה מודגש עוד יותר [בהמשך הפתגם]: "סעודה" והרי "סעודה" - מורה שיש קביעות של מסיבה וכו'. ובמיוחד מה שנקבו לליל זה בשם מיוחד "לאטקעס אווענט", משנה לשנה.

ב. מה שהשתתפו גם כלותיהם. כנראה שסיפור פרט זה, הוא להורות על החידוש שבדבר, (מפני כל כבודה בת מלך פנימה וכו'), והרי פרטי זה עצמו מוכיח שזה קביעות של כל בני המשפחה. וכמו ביום טוב שעליו נאמר "ושמחת וגו' אתה ובנך ובתך וגו'" (דברים טז, יא).

"אאמו"ר היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי".

ולכאורה הרי בפשטות אפשר לומר שזה תלוי בקביעות ימי השבוע, שבאם חל ליל הרביעי בליל ש"ק, אזי הי' חלוקת דמי חנוכה במוצאי שבת שהוא ליל נר החמישי..

אבל לכאורה יש לעיין בזה:

והוא ע"פ מ"ש הרבי בשיחה קדושה (ראה שיחת מוצש"ק וילך תשל"ט סע' מ'), שהנהגת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב הי' - ע"פ קבלה - שלא להוציא כסף במוצאי שבת קדש על הוצאות, ולכן ציוה לאשתו הרבנית שהיא תקבל הכסף ממנו בערב שבת.

ועפ"ז נמצא שי"ל בדא"פ גם בנוגע לדיוק "ליל נר הרביעי או החמישי". שאצל כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, באם נר הרביעי חל בליל מוצש"ק, אזי מצד הנהגה הנ"ל (ע"פ קבלה- לא להוציא כסף וכו'), הי' לכאורה דוחה החלוקה לנר החמישי ביום א'.

ויש לחקור אם דמי חנוכה הוא בדומה להוצאות כסף על צרכים וכו'. שהרי ע"פ חסידות וכן בפשטות מבואר שענינם דדמי חנוכה, הוא המשכה יתירה שניתנית אז לבנים ובנות וכן למושפעים (ראה ש"פ מקץ תשט"ז), בדוגמת תוספות מתנות בחנוכת המזבח (כמבואר בדרושי חסידות).

וכן כשזה נקרא בשם 'מתנה', הרי בהלכה, גדר ענין המתנה הוא "דאי לאו דעביד לי' נייחא דנפשא לא יהיב לי' מתנתא".

הנה בזה לכאורה י"ל בא' מב' אופנים:

א. תענוג - הרי זה גם ענין של תענוג קורת רוח מיוחדת שמתבטא בנתינת המתנה. ואילו הוצאות הפרנסה הוא בגדר "עול רחיים על צוארו".

ב. תשלום - מבואר בחסידות (סה"מ תר"פ ע' רנז) שענינו דמתנה הוא דאי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא יהיב לי' מתנתא, "דאחר העבודה שבאתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא נותנים מלמעלה בחי' מתנה...".

ועפ"ז יש להעיר מה שבשיחת יט כסלו תשי"ב, אמר הרבי שבעוד עשרה ימים (נר חמישי דחנוכה) יהי' ענין מיוחד, ונוגע איך שיהיו הנהגות בעת הסדרים וכו'.

אבל בנוגע לענינינו- נידון זה - הרי נתינת דמי חנוכה לתלמידי הישיבה אצל הרבי הי' "ושננתם לבניך אלו התלמידים" שהתמימים הם הבנים [בדוגמת ברכת הבנים בערב יוהכ"פ וכו'].

ומבואר בפירש"י מסכת כתובות מט, ב: "ואע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם הוא דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה לא יהיב ליה מתנה אבל בנו ליכא למימר הכי".

ועפ"ז נמצא שבנידון זה - תלמידי הרבי שנחשבים כבנים או המבואר ב"היום יום" כאן, ה"ז בני המשפחה כבנידון של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) - וא"כ זהו גדר של מתנה, קשור במיוחד עם נחת רוח ועונג לבד.