איתא בספר השיחות תש"ג [מתורגם ללה"ק] - חג הפסח ליל סדר השני סל"ג (ע' עה): "כאן אנו נמצאים בגלות בידי אומות העולם, בארץ ישראל נמצאים בידי יהודים, וקשה להיות בגלות אצל רשעי ישראל מאשר אצל רשעי אומות העולם. הגלות בידי הגוים טובה מאשר הגלות בידי היהודים. הגוי מחזיק את הגוף היהודי בגלות, אך עם הנשמה היהודית אין לו עסק, ואילו הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומחפש לטמא את הנשמה".

להעיר מאבות (פ"ב מ"ג) שרבן גמליאל אומר: "הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו".

והנה בס' 'מוסר אבות' ו'מאיר נתיב' דנו בזה, דבפ"א מ"י מופיע משנה כמעט זהה למשנתנו: "שמעיה אומר אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות". האם משנתנו זו, אשר איננה שוללת את הקירבה לרשות מכל וכל, חולקת על דברי שמעיה הקובע כי אין להתוודע לרשות כלל ועיקר.

ומבארים, דמיירי כאן מתקופות שונות שבהן חיו אותם חכמים. שמעיה חי בתקופה בה עדיין היתה ארץ ישראל תחת מלכות חשמונאי, בימיו היתה יהודה קרועה בריב מפלגות, שני אחים עוינים זה לזה נאבקו על השלטון, ולחמו איש ברעהו עד מוות. היו אלה הורקנוס ואריסטובלוס, בניהם של אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה. שניהם שלחו משלחות אל הנציב הרומי פומפיוס, היושב באנטיוכיה שבסוריה, ובקשו שיתערב במלחמת אחים זו, כדי להשליט צד אחד על רעהו.

תוצאות התוודעות זו לשלטון היו מרות. פומפיוס הגיע לארץ בראש חילותיו, ומאז היתה נתונה הארץ לשלטון הרומי העריץ, אשר בסופו של דבר החריב את בית המקדש, והגלה את העם מארצו.

בתקופה כזו, ועל שלטון הדומה לשלטון ההוא, מצווה שמעיה 'אל תתוודע לרשות' כלל ועיקר.

שונה היה המצב בתקופת רבן גמליאל בנו של רבנו הקדוש. היהודים בארץ ישראל נחשבו כנתיני הממלכה הרומית, ומנהיגי העם היו מוכרחים להתקשר עם השליטים הרומיים, כדי להגן על עמם ולהפר גזירות קשות. אליהם פונה רבן גמליאל ואומר, אמת, אתם חייבים להיות בקשר עם השלטונות, אך יחד עם זאת זכרו, 'הוו זהירין ברשות'.

הרי שקשה יותר להיות בגלות בידי יהודים מאשר בידי גוים.

ww w

בענין קביעות יום א' דר"ה ביום ג' בשבוע

הת' מאיר שלמה גארדאן

תלמיד בישיבה

א. בדבר קביעות יום א' דר"ה ראינו לכאורה דבר פלא. דהנה ברוב השנים חל ר"ה בימי ב', ה' או ש"ק, אבל ביום ג' חל רק במקרים נדירים ביותר.

ואולי יש לבאר זה ע"פ מש"כ הרמב"ם בהל' קדה"ח הלכות א' - ג' וז"ל:

א) אין קובעין לעולם ראש חדש תשרי לפי חשבון זה לא באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת. וסימן להם אד"ו. אלא כשיהיה מולד תשרי באחד משלשה ימים האלו קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד הרי שהיה המולד באחד בשבת קובעין ראש חדש תשרי יום שני. ואם היה המולד ברביעי קובעין ראש חדש יום חמישי. ואם היה המולד בששי קובעין ראש חדש בשביעי.

ב) וכן אם יהיה המולד בחצי היום או למעלה מחצי היום קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד הרי שהיה המולד ביום שני בשש שעות ביום או יתר על שש שעות קובעין ראש חדש בשלישי. ואם יהיה המולד קודם חצי היום אפילו בחלק אחד קובעין ראש החדש באותו יום המולד עצמו. והוא שלא יהיה אותו היום מימי אד"ו.

ג) כשיהיה המולד בחצי היום או אחר חצות וידחה ליום שלאחריו. אם יהיה יום שלאחריו מימי אד"ו הרי זה נדחה שלאחריו ויהיה ראש החדש קבוע בשלישי מיום המולד. כיצד הרי שיהיה המולד בשבת בחצות סימן זי"ח קובעין ראש החדש בשנה שמולדה כזה בשני בשבת. וכן אם היה המולד בשלישי בחצות או אחר חצות קובעין ראש החדש בחמישי בשבת. עכ"ל.

ולפי"ז יוצא שבכדי שר"ה יחול ביום ב' צ"ל המולד בין חצות ש"ק וחצות יום ב', דהיינו 48 שעות, וכן בכדי שיחול ביום ה' צ"ל המולד בין חצות יום ג' וחצות יום ה', שהם 48 שעות, וכן בכדי שיחול בש"ק צ"ל המולד מחצות יום ה' עד חצות יום הש"ק, גם 48 שעות, אבל בכדי שיחול ר"ה ביום ג' יכול להיות רק אם המולד הוא בין חצות יום ב' וחצות יום ג' דהיינו רק 24 שעות. ולכן רואים שקביעות ר"ה ביום ג' (וכן קביעות ערב פסח ביום הש"ק, שיחול כך רק בפסח שלפני ר"ה שחל ביום ג'), הוא מקרה נדיר ביותר ועד שלפעמים במשך עשרים שנה לא יצא קביעות כזה. וכנ"ל.

ב. מענין לענין חשבתי ליישב מה שהרבה מתמיהים על זה שר"ח -כבר כמה חודשים - חל יומיים לאחרי המולד.

וי"ל שזה תלוי בקביעת זמן המולד דחודש תשרי תשע"ב שיהיה ביום ג' שעה 5, 8 דקות ו14 חלקים אחה"צ ולפי המבואר ברמב"ם הנ"ל, כיון שהמולד יחול לאחרי חצות אין ר"ה יכול להיות ביום ג', וגם ביום ד' א"א לקבעו מפני הכלל ד"לא אד"ו ראש" ולכן מוכרח להיות ר"ה תשע"ב ביום ה'.

ובכדי לקבוע ר"ה ביום זה, צריכים לאחר כל ראשי החדשים מתחילת השנה.

דהנה, ר"ח תשרי תשע"א חל ביום המולד (יום ה'); המולד דחודש חשון תשע"א היה ביום ו' בבוקר ולכן ר"ח חל בשבת (כיון שחודש תשרי תמיד מלא[1]); ובכדי שר"ה תשע"ב יחול יומיים אחרי המולד הוצרכו לקבוע החדשים דחשון וכסלו מלאים, דהיינו שר"ח כסלו חל ביום ב' אע"פ שהמולד היה בליל א' (כיון שניתוסף יום ל' לחודש חשון[2]), וכשמגיעים ליום שלושים לאחרי ר"ח כסלו, יום ג', שאז אמור להיות ר"ח (א') טבת (כיון שהמולד הוא ביום ב' [היינו כ"ט כסלו, וא"א לקבוע ר"ח ביום כ"ט!]), הנה בכדי שנוכל לדחות ר"ח תשרי ליום ה' כנ"ל, (וכן פסח ליום ג', דא"א להיות ביום ב'), הוצרכנו להוסיף יום אחד לחודש כסלו שיהיה ל' יום, ויהיה א' טבת ביום ד' ואז ר"ה ע"ב יחול ביום ה' כנ"ל, (כיון שבשאר החדשים [מטבת עד תשרי] א"א להוסיף ימים, ע"פ הכלל הידוע שרק חדשי חשון וכסלו פעמים מלאים ופעמים חסרים) ולכן כל החדשים מטבת ע"א עד חשון הבא (תשע"ב), - שאז עושים חודש חסר, (חשון) - יהיה ראש חדשם יומיים לאחרי המולד.