לאחרונה נתעורר פולמוס סביב קשריו של כ"ק אדמו"ר זי"ע עם הנשיא מר שז"ר ע"ה (ראה הערות וביאורים גליון ד'שנת העשרים' בהערות על האלבום שנתפרסם לאחרונה).

ברצוני להביא בפני הקוראים את הרשום בזכרוני מאותה תקופה:

באייר תשכ"ג הגיע מר שז"ר - אז המועמד (היחיד) לנשיאות - לביקור תנחומין אצל משפחת אלטהויז, לאחר פטירת אבי המשפחה, ידידי הרה"ח ר' פנחס ע"ה.

בשיחה שהתפתחה עמו שם, העזתי ואמרתי: אמנם בקרוב נזכה לנשיא מיוחד, אבל נפסיד חסיד. בתשובה לדברי, סיפר מר שז"ר שלמעשה הרבי הוא שהציע לו לקבל על עצמו משרה זו. והמעשה שהיה כך הי': כמה שנים קודם לכן - סיפר שז"ר - הייתי ביחידות אצל הרבי. עיקרי הדברים ביחידות זו, נסובו על נסיעתי למדינת דרום אמריקה בשליחות הסוכנות היהודית כשפניתי לילך אמר לי הרבי: דעתי היא, שאם יציעו לך את משרת נשיא המדינה, אל תקבל את ההצעה. התפלאתי מאד, כיון שיצחק בן צבי - הנשיא דאז - היה עוד בחיים.

את חששי, שמא הרבי רומז על פטירתו הקרובה של בן צבי העליתי בפני הרבי, והוא ענה לי: כוונתי שאולי הוא יפרוש לכתיבת זכרונות וכדו'.

נאמן להוראת הרבי, סירבתי ליטול תפקיד זה על שכמי כשזה הוצע לי (מאוחר יותר התברר, שבזכות סירובו, נתאפשר לו לנסוע בשליחות חשאית לבריה"מ - א.ב.ש.).

כשנתיים מאוחר יותר, שוב נזדמן לי להיות ביחידות אצל הרבי. גם אז נדונה נסיעתי לדרום אמריקה. בעומדי לילך אמר לי הרבי: אם יציעו לך כעת את משרת הנשיאות, אל תסרב יותר.

זמן קצר לאחר מכן, הלך לעולמו הנשיא יצחק בן צבי ע"ה ושז"ר אכן קיבל על עצמו את המשרה, עד כאן מה ששמעתי באזני מפי מר זלמן שז"ר ע"ה.

מובן לפי זה, שהיסוסיו של שז"ר - אם היו - לא נבעו מהצורך לשמוע את חוו"ד של הרבי, שהיתה ידועה עוד קודם שהוצע לו התפקיד.