בכתב-עת 'כפר חב"ד' גליון 926 נדפס ליקוט סיפורים אודות הרה"ק ר' נחום מטשרנוביל בעל מאור עינים, ובתוכם נדפס סיפור מתוך הספר "אדמור"י טשרנוביל", שבהיותו ילד קטן נפטר שמש בית הכנסת, ור' נחום שהי' קורא בכתבי קבלה החי' אותו ע"י שם קדוש, אבל בני העיר לא יכלו לסבול זאת, וביקשו ממנו שישיב את השמש למנוחתו, אמר הילד שם קדוש נוסף והשמש חזר למנוחתו.

והנה בכלל הרי סיפור זה לאו מר בר רב אשי חתים עלי', אבל העירני חכם אחד, דיש מקום לעיין ע"פ דין אם יש היתר שימית אותו אח"כ ע"י שם, ואין בזה משום חשש שפ"ד.

ויש להביא סימוכין לזה ממ"ש ב'ברכי יוסף' הובא בפתחי תשובה אבן העזר ריש סימן יז, דמי שמת ואח"כ חזר לחיות ע"י נס ("ע"י נביא או חסיד") אין קידושי אשתו הראשונים נפקעים. ומביא שם דוגמא על זה מהא דקם רבה שחטי' לר' זירא ואח"כ החי' אותו ע"י תפילה, שר' זירא לא הי' צריך לחזר ולקדש את אשתו. ולכאורה לפי זה, שאחר שהחי' את המת ע"י מעשה נסים חוזר לקדמותו, אם כן יש חשש שפ"ד אם מחזיר את הנס.

אמנם לפי מה שביאר כ"ק אדמו"ר בשיחה הידועה אודות רבה ור' זירא משמע לכאורה, דמכיון שזה שר' זירא שחל"ח הי' ע"י שהגיע לכלות הנפש מחמת לימוד פנימיות התורה ע"י רבה, ליכא בזה ענין של שפ"ד ממש. ויש לעיין לפי זה ה"החזרה למנוחתו" ע"י שם קדוש מה דין יש לה.