טז טבת - "דער צ"צ האט געזאגט ר' הענדל'ן אויף יחידות: "...מדרש איז מעורר דאס הארץ, און תהלים מיט טרערען וואשט אויס די כלי".

תהלים מיט טרערען וואשט אויס די כלי: להעיר גם משיחת חיי שרה תש"א (סה"ש תש"א ע' 48 - בנוגע לניגון החסיד ר' אשר מניקולייב): "מ'קאן גוט אויסוואשן די כלי מיט הייסע טרערן און עס העלפט צו פתיחת הלב" (במקור לא במודגש).

וצ"ל מהו המכוון במילת "כלי" ? וי"ל בדא"פ בג' אופנים:

1) ע"פ המבואר ב"היום יום" (לקמן) ליום כו ניסן: ורחץ את בשרו במים . . אויסוואשען דעם בשר און אראפשוויינקען דעם את בשרו, די אלע רגילות'ן, וועלכע בשר מאכט . . אפוואשען דעם טפל וואס ווערט פון בשריות).

2) היום יום- ה' סיון: "וכבסו שמלותם- לבושי מחשבה דיבור ומעשה..".

3) בס' דרך חיים (ע' 9): הרוחץ פניו בדמעות מתקן לצלם אלקים שפגם וכו'. - עפ"ז נמצא שהכוונה שם (בד"ח) וכמו"כ בפתגם כאן (בהי"י), שזהו ענין של עבודת התשובה, ופעולתו הוא גם על גוף וחומריות האדם ("מתקן צלם אלקים שפגם").

בהמשך המאמר (שם, ע' 28): שזהו תיקון גמור על מה שהעין רואה והלב חומד" (עיי"ש הביאור בפרטיות). ועפ"ז נמצא ש"תהלים מיט טרערן" מוסבת ושייכת גם להעבודה עם הלב (כמ"ש בד"ח).

יט טבת - "ביי חסידי חב"ד איז מקובל מדור דור, דעם אלטען רבי'ס א תקנה, אז אלע טאג זאל מען לערנען א פרשה חומש מיט פירש"י פון דער וואך סדרה. אזוי האבען זיך אויך נוהג געווען די רביים נשיאי חסידי חב"ד".

מקובל . . דעם אלטען רבי'ס: להעיר מהל' בכ"מ בש"ס "מקובלני מרבן...".

מדור ודור: בל' חז"ל מנהג אבותינו בידינו.

אלע טאג זאל מען לערנען א פרשה חומש: וי"ל שההדגשה בזה הוא, שלא להסתפק רק בלימוד הפרשה לסיום השבוע כשקוראים את הפרשה ברבים, או בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, אלא שלימוד הפרשה נוגע בכל יום מימות השבוע.

ויש לבאר זה ע"פ מ"ש ב"היום יום" - ב' חשון: "אז דער רבי מיינט אז מ'דארף לעבען מיט דער פרשת השבוע און פרשת היום פון דער סדרה פון דער וואך. ניט נאר לערנען די פרשת השבוע יעדען טאג, נאר לעבען מיט איר".

שעפ"ז נמצא שצ"ל גם הלימוד ב"פרשת היום" והלימוד בכל יום הוא לא רק לימוד בלבד, כי אם גם חיותו של אותו היום, דוגמת מ"ש ע"ד מזון המן, שהוא "דבר יום ביומו".

ויש לבאר עד"ז מ"ש בזהר שהמצוות נקראים לבושין, ואי חסרא יומא חדא חסר לבושא חדא, מפני שנוגע לא רק קיום המצוות מצד עצמם אלא גם ההדגשה שקיומם קשורה עם יום פרטי (נתבאר בארוכה בסה"מ תרנ"ב ע' כד).

[אגב, עפ"ז יש להמתיק גם בכמה חקירות בענין קיום המצוות האם ההדגשה הוא על המצוה או שצריך להיעשות מצד הזמן מסויים ע"ד החקירה בענין ברכות התורה, האם זה גדר שיוצא בזה בתחילת היום או גדר בלימוד התורה, ועפ"ז יתחייב לברך בכל פעם שיושב ללמוד תורה - ראה שיחת: יט כסלו תשט"ז; אחש"פ תשכ"א; יט כסלו תשכ"ד. וכהנה רבות].

אזוי האבען זיך אויך נוהג געווען די רביים נשיאי חסידי חב"ד: וי"ל שעפ"ז נתוסף ענין חדש בזה בהלכה, שזה נעשה "מעשה רב" (כמובא בש"ס "אין למדין הלכה אלא . . ממעשה רב"), כיון שכך הי' ההנהגה בפועל של נשיאי חב"ד. ובנוסף לזה: ע"פ המבואר בגמ' סוכה כיון דנפיק מפומא דרב כהנא, לכן הדר אתלת וכו', מצד חביבותו של הנהגת רבו.

ועוד בזה: ע"פ המבואר בשיחת הרבי שמכיון שהנשיאים למדו בכ"י חומש עם פירש"י במילא מתאים זה עבור כאו"א.

וי"ל שעפ"ז יומתק גם התואר "נשיאי", המורה על התנשאות [דוגמת מלך "משכמו ומעלה" (נת' בשיחות)], ואעפ"כ גם הם למדו בכל יום חומש עם פירש"י.

דעם אלטען רבי'ס א תקנה . . האבען זיך אויך נוהג געווען די רביים נשיאי חסידי חב"ד: להעיר מפס"ד הרמב"ם הל' ממרים פ"א ה"ב: והתקנות (מה שנתקן ע"י אדה"ז) והמנהגות (מה שהי' מנהג במשך הדורות אצל נשיאי חב"ד).

כב טבת - "...אזוי איז א חוב גמור אויף יעדען אידען צו טראכטען יעדען טאג א האלבע שעה וועגן דעם חנוך פון קינדער, און טאן אלץ, וואס עס איז בכוחו צו טאן און יתר מכפי כחו . . אז זיי זאלען געהן אין דעם דרך וואס מען איז זיי מדריך".

וואס עס איז בכוחו צו טאן און יתר מכפי כחו, זעהן פועל זיין ביי די קינדער: וי"ל שמ"ש "יתר מכפי כחו", כיון שהבן נמשך מעצם מוח האב ולכן הוא למעלה מכחות הגלויים, במילא מתבטא זה גם בחינוך הבן שהאב ינצל בזה גם "יתר מכפי כחו", היינו למעלה מכחות הגלויים.

ועפ"ז יומתק גם מ"ש יפה כח הבן מכח האב, כיון שבכח הבן נמשך עצם מוח האב, עצמיות האב. וביחד עם זה - הדגיש הרבי בכמה משיחות קדש - שזהו "מכח האב", היינו שגם זה נמשך גם מכח האב.