מעלת ט"ו באב על כל ט"ו בחדש, שזהו רק השלמות בהגילוי, אבל מ"מ היא רק בחינת מקבל, אבל בט"ו באב האור בה בקביעות, לפי שהעליה היא לפי ערך עוצם הירידה דת"ב . . וזהו תשש כחה של חמה, עכו"ם מונים לחמה בישא, ובט"ו תשש כו' במכל שכן מזמן הבית שהיו נכנעים לשלמה, כ"ש לעתיד, ונהרו אליו, בבחינת ביטול לגמרי, ואת רוח הטומאה אעביר כו', ומעין זה בט"ו באב תשש כו'.

מעלת ט"ו באב על כל ט"ו בחדש, שזהו רק השלמות בהגילוי: היינו שבזה מבהיר הרבי שאף שבכל חדש יש מילוי לבנה בט"ו בחדש, המורה על גילוי מיוחד וכו'.

אעפ"כ - היא רק בחינת מקבל: היינו שהגילוי זה רק מצד המקבל, במילא ישנם בזה שינויים כיון שאצל המקבל אי"ז ענין עצמי.

בט"ו באב האור בה בקביעות: ויש להעיר שזה קאי בטעם הפע"ח מה שט"ו באב הוא יו"ט גדול מפני שזה מילוי הלבנה.

לפי שהעליה היא לפי ערך עוצם הירידה דת"ב: תוכן שורה זו מתבהרת בכמה דרושי חסידות - שמדייקים שאם זה מצד מילוי הלבנה למה ט"ו באב הוא יו"ט גדול יותר, אף מחה"ס (ט"ו בתשרי, מילוי הלבנה), ט"ו ניסן (חהמ"צ- מילוי הלבנה) וכו' - אלא שזהו מצד גודל הירידה (תשעה באב), לכן גודל העלי' בט"ו באב שלאח"כ.

והיינו מכיון שהירידה גדולה ביותר, ולכן כמו"כ העלי'. ומבואר במאמרי הרבי דט"ו באב, שזהו מעלת ענין התשובה, שאז נפעל ענין של זדונות נעשו כזכיות. ובמילא נשאר זה לעד ולעולמי עולמים וכו' (ראה ד"ה איתא בסיום במס' תענית, טו באב תשמ"ב), והיינו שזה מורה שהו"ע עצמי, ולכן "האור בה בקביעות"...

ויש להעיר שע"פ המבואר כאן נמצא שביאור הפע"ח שמעלת ט"ו באב הוא מצד מילוי הלבנה, מתבאר כאן בדרך תיווך עמ"ש בדרושי חסידות שלפ"ע הירידה כן העלי'.

במכל שכן מזמן הבית שהיו נכנעים לשלמה, כ"ש לעתיד: והיינו ע"פ המבואר בד"ה פדה בשלום [הידוע] דתשכ"ו (ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' תצב) ע"ד העילוי דלעתיד לגבי ימי שלמה, שבימי שלמה לא נפעל תכלית השלימות של בירור הניצוצות שבעולם משא"כ לעתיד.

בט"ו באב תשש: ועפ"ז מובן שבכל טו באב יש מעין הגילוי דלעתיד לבוא.