בשבת קיט, א בסיפור של יוסף מוקיר שבת - "מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא", ופירש ה'בן יהוידע':

"זה שקנית בודאי עשית יותר מכדי חיובך מנדבת הלב, יען כי זה הדג קנהו לעת ערב, שלא היה זמן לבשלו והוא כבר קנה דגים ובישלם ולא היה צריך לדגים עוד, ורק קנה זה הדג כדי שאלו הציידים לא יתרשלו מלצוד בערב-שבת, כי יראו שזה הדג הוטל לפניהם בלא מכר, ולכך קנאו, ולא היה שהות ביום לבשלו כו'".

ונראה שפירוש זה מיוסד על סיפור הגמרא תענית (כ, ב), אודות הנהגתו של רב הונא שבכל ערב שבת עם פנות היום היה משגר את שלוחו לשוק, וכל ירק שהיה נותר בידי מגדלי הירקות בסוף היום כשנסגר השוק, היה קונה אותו וזורקן לנהר. כך הגן על סוחרי היקרות מפני הפסד, כדי שתמיד יבואו בערב שבת לצורך סעודות שבת, עיין שם.

והנה לפי הנ"ל נמצא, שישנו הידור מיוחד דכבוד שבת - לדאוג שהסוחרים יביאו סחורה לכבוד ש"ק, וזהו, כאמור, מכבוד השבת.

[ואולי כשם שמחד גיסא הרי יש תקנות לטובת הקונים, ולדוגמא הגבלות על יוקר מחיר הדגים - עיין שו"ע אדה"ז סרמ"ב סעי' ז' ובקונטרס אחרון שם. ועוד. הרי לאידך השתדלו מהדרי מצוות כו' לטובת הסוחר, כדי שסו"ס יכול כאו"א מישראל לקיים כבוד (ועונג) שבת כדבעי] עכ"פ מצינו דרך הנהגה דלפנים משורת הדין לדאוג שהסוחרים ירצו להביא סחורה טובה לש"ק.