ב'היום יום' ט"ז מנחם אב, כותב כ"ק אדמו"ר: "...פנימיות התורה נקרא אש און פאר פייער האט מען מורא. דערפאר דארף דער משפיע גיין צום מקבל און זאגען איהם: האב קיין מורא ניט ווייל ה' אלקיך אש אוכלה הוא".

ומקורו של פתגם זה הוא בסה"ש ה'ת"ש (עמ' 83), אולם לכאורה אינה מובנת טענת המשפיע, אשר אינו צריך לירא, היות כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, דאדרבה, זהו סיבה לירא?

והנה פתגם זה נאמר בשבוע דפ' עקב, ועפ"ז י"ל ע"פ מ"ש רש"י בפרשת עקב עה"פ "ולדבקה בו" (יא, כב): "אפשר לומר כן? והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו".

ועפ"ז י"ל שזוהי כוונת כ"ק אדמו"ר בכותבו פתגם זה דוקא בשבוע דפ' עקב, לרמז שאמת היא שפנימיות התורה נק' אש, ובמילא יש לירא, אולם הדבק בת"ח, ואז נחשב זה כאילו נדבקת בה' אלקיך אש אוכלה. ובמילא האב קיין מורא ניט.