בגליון האחרון - תתנה (עמ' 78), הקשה הרי"מ וואולבערג על מה שכתוב בהיום יום כ"ב סיון: "נושקים הציציות שש פעמים, היינו באמירת תיבות: ציצית, ציצית, לציצית, אמת, קיימת, לעד". דצ"ע, דמנינא למה לי? די לנו אם הי' אומר המקומות שבהם מנשקים הציצית, ונדע בעצמינו שהוא שש פעמים (ועיי"ש מה שתירץ).

ולענ"ד נראה לומר באופן פשוט, דהנה הטעם שנושקים הציצית הוא משום "חיבוב מצוה" (רמ"א סי' כד, ד. שו"ע אדה"ז סי' כד, ו), ולולי דברי רבינו הייתי חושב שכדי להראות חביבות הדבר יש לנשק הציצית ב' או ג' פעמים בכל פעם, דבזה מראה חביבות טפי, (מעין דוגמא לזה: בלקו"ש חט"ז עמ' 458 (פקודי-א) מסביר עפ"י פשש"מ הטעם לכפילות כל מלאכת המשכן לכל פרטיו בפרשת ויק"פ. והוא: דהרי המשכן הוא "עדות לישראל שנותר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם", ולכן "ובמילא איז פארשטאנדיק אז אט די גרויסע חביבות פון דעם משכן ביים אויבערשטן (און ביי אידן), דאס איז דער טעם וואס די תורה רעכנט אויס אלע פרטי המשכן און חזר'ט זיי איבער איין מאל און נאכאמאל כו' מיט אלע פרטים". וזהו עפ"י פרש"י פרשת חיי שרה כד, מב (וכן מציין לפרש"י וירא כב, יא. במדבר יא, א). הרי עפ"י פשש"מ מובן שלהראות חביבות לדבר כופלים הדיבור בזה בתורה אפי' ב' פעמים). ואולי זה משמיענו, שמשום חביבות סגי בנשיקה אחת בכל פעם - דהיינו שש נשיקות, נשיקה אחת לכל פעם, ואה"נ שמנינא אתא לאשמעינן.

ואולי אפשר גם לדייק כך מהלשון של רבינו, שלא כתב "נושקים הציצית בשש מקומות" וכיו"ב. דאם הי' הלשון כך, הי' קשה כנ"ל, דאטו מנינא אתא לאשמעינן? אבל השתא שכתב "נושקים הציציות שש פעמים", אפשר לומר שהמספר הולך על הנשיקות, ולא על התיבות שבהם נושקים, ואתי שפיר כנ"ל.