כתב אאזמו"ר זצ"ל בס' 'תולדות וחידושי רבינו מנחם כ"ץ פרוסטיץ' (ע' רטז – ריז) על הפסוק [נשא ו, כג] "כה תברכו את בני ישראל אמור להם":

"לכאורה הוא כפל לשון, וי"ל על פי הא דאיתא בגמרא (מועד קטן ט, א) "ר' יונתן בן עסמיי ור' יהודה בן גרים תני פרשת נדרים בי' רבי שמעון בר יוחי וכו'. אמר לי' (רשב"י) לברי', בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהן דלברכוך, אזל וכו' אמרו לי' מאי בעית הכא? אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד (תזרע ולא תקצור) תעייל ולא תיפוק (תביא סחורה ולא תמכרנה) וכו'. כי אתא לגבי אבוה אמר לי', לא מבעי דברוכי לא בירכן אבל צוערי צעורן, אמר לי' מאי אמרו לך? הכי והכי אמרו לי, אמר לי' הנך כולהו ברכתא נינהו, תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו, תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון (תכניס כלה לתוך ביתך, ולא ימות בנך ולא תצא הכלה מביתך לחזור לבית אביה) וכו'.

"והנה הא דהוצרכו התנאים הנ"ל להלביש ברכתם בלשון קללה, הטעם כדי להעלים הדבר מפני המקטרגים, וזה לא שייך אלא בברכה שמפני בשר ודם, אבל בברכה שהיא מאתו יתברך שמו אין שטן ואין פגע רע במקום שהשראת השכינה מצוי' ואין צורך להעלים הדבר, והיינו דאמר הכתוב "דבר אל אהרון ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל", ולא תימא שצריך להלביש הברכה בלשון שאינו ניכר, אלא "אמור להם" בפרוש "יברכך ה' וישמרך" וכו', וטעמא משום "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" בעצמי, על כן אין מן הצורך להעלים [מאמר זה מביא בשם רבינו תלמידו הגה"ק ר' משה בן עמרם גרינוואלד זצ"ל בספר 'ערוגת הבושם' עה"ת פ' ברכה, וכן מביאו בנו הגה"צ מפאפא בספרו 'ויגד יעקב' על המועדים ח"ב ע' צ"ב]". עכ"ל.

והנה עפ"ז נראה לבאר בגמ' ראש השנה (כח, ב), דבברייתא שם נאמר: "מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל, אוסיף ברכה אחת משלי [על שלש הברכות, 'יברכך' 'יאר' ו'ישא'], כגון 'ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם [ככם אלף פעמים']? – תלמוד לומר, לא תוסיפו על הדבר", ע"כ.

ויש לדקדק למה נאמר "אוסיף ברכה אחת משלי", דלכאורה תיבת "משלי" מיותרת, והיה מספיק שיאמר "אוסיף ברכה אחת", ותו לא.

ואכן בספרי (סו"פ ראה) נאמר: "ומנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלקי אבותיכם וגו', ת"ל דבר, אפילו דיבור לא תוסיף עליו", עכ"ל – ולא נאמר "משלי".

ועי' בכלי חמדה פ' ואתחנן (יט, ד) שמעיר "בלשון הברייתא שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל, שאינו מובן ולכאורה שפת יתר הוא" עכ"ל, - והיה יכול לקצר כמו שנאמר בספרי הנ"ל.

בס' שפתי חכמים על ר"ה שם מקשה על לשון הגמ' "הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל", דלשון זה נראה תמוהה, שהרי ברכת כהנים חובה היא ולא רשות?

ועוד מקשה שם: "הא דתלה הדבר הואיל ונתנה לי התורה רשות לברך את ישראל", עכ"ל. ואמנם בספרי הנ"ל אינו תולה דבר ב"הואיל נתנה לי התורה רשות לברך את ישראל", אלא אומר "הואיל ופתחתי לברך", ותו לא.

גם יש להבין מה שנאמר "כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם" וגו', מה זה משנה איזה ברכה רוצים להוסיף?

ונראה דלפי מ"ש אאזמו"ר ז"ל הכל מיושב היטב, דמה שנאמר "הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל", הכוונה היא שה"רשות" הוא שהם לא מברכים בשם עצמם (שאז היה צריכים להלביש את הברכה בלשון שאינו ניכר, כדי להעלים הדבר מפני המקטריגים), אלא בשם הקב"ה, שאז אין מן הצורך להעלים את הברכה, כיון שברכה שהיא מאתו ית'"ש אין שטן ואין פגע רע במקום שהשראת השכינה מצווה – ולפ"ז מיושב קושיית השפתי חכמים, דבאמת ברכת כהנים חובה היא, והרשות שניתנה תורה, הכוונה היא שהברכה תהיה בשם הקב"ה ולא בשם עצמם, - וכמ"ש בבמדבר רבה (פי"א, ב): "בשעה שאמר הקב"ה לאהרן ולבניו כה תברכון וגו', אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין אלא לברכותיך ולהיותנו מתברכים מפיך, הה"ד (דברים כו, טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו', אמר להם הקב"ה אעפ"י שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם לומר, הקב"ה עומד אחרינו" וכו' עכ"ל – ולפי הנ"ל יומתק מ"ש "אין אנו צריכין אלא לברכותיך", שאז אין מן הצורך להעלים את הברכה כנ"ל, משא"כ אם 'הכהנים מברכים אותנו', אז צריכים להלביש את הברכה בלשון שאינו ניכר, כדי להעלים מפני המקטריגים.

ונראה לפי"ז לבאר גם מ"ש בבמדבר רבה (סו"פ יא, ח): [ואני אברכם], "יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הם מברכים, ואם לאו אין מברכין, ת"ל ואני אברכם", עכ"ל – והיינו שהוא חיוב, ואינו תלוי ברצון הכהנים אם לברך או לא.

וממשיך במדרש שם: "[ואני אברכם], שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל, ת"ל, ואני אברכם, אני אברך את עמי, וכן הוא אומר (דברים טו, ו), כי ה' אלקיך ברכך וגו'", עכ"ל.

והנה במדרש רבה המבואר שם מבארים הך ד"לא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל": "אם נרצה, ואם לא נרצה לא יתברכו", עכ"ל – וזה תמוה, שהרי כבר נאמר זה במדרש מיד לפנ"ז "אם רצו הכהנים לברך . . הרי הם מברכים ואם לא אין מברכין" כנ"ל? – וגם לפי פירושם אינו מובן מ"ש "אני מברך את עמי", איזה מענה יש כאן על השאלה?

אלא י"ל הפירוש במדרש לפמ"ש אאזמו"ר זצ"ל "שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל", כלומר שהם יברכו בשם עצמם ולא בשם הקב"ה כהך דגמ' מועד קטן הנ"ל, ואז יצטרכו להלביש את הברכה בלשון שאינו ניכר – "ת"ל 'ואני אברכם', אני מברך את עמי" וכו', כלומר שהברכה היא בשם הקב"ה, ואז אין צורך להעלים מפני המקטריגים, כיון שהברכה מאתו ית"ש וכו'.

וזהו מ"ש בגמ' דר"ה הנ"ל "הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל", שה"רשות" היא שמברך בשם הקב"ה ולא בשם עצמו, ואפ"ה עצם מצות ברכת כהנים חובה הוא כנ"ל, ומיושבת קושיית השפתי חכמים הנ"ל.

והנה במדרש שם ממשיך: "הכהנים מברכים את ישראל, מי מברך את הכהנים? ת"ל ואני אברכם, הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך אלו ואלו, הוי ואני אברכם" עכ"ל – ולכאו' היה מספיק שיאמר, ת"ל ואני אברכם, ותו לא, ולמה חוזר שוב על "הכהנים מברכים את ישראל", והרי זה מיותר לכאו'? וגם מה שאומר "ואני אברך אלו ואלו" לכאו' מיותר, וגם למה אומר "אלו ואלו" (שהכוונה לכהנים וישראלים), והרי לגבי בני בכלל אין שאלה מי מברכם, א"כ הול"ל רק "ואני אברך אלו" (הכהנים)?

אולם לפמ"ש אאזמו"ר זצ"ל יבואר היטב לשון המדרש, והיינו דלאחר שאמר קודם שהכהנים אינם מברכים מצד עצמם, אלא דשלוחי דרחמנא נינהו, והברכות הם בעצם מהקב"ה בעצמו, שואל המדרש "מי מברך הכהנים"?

וע"ז עונה המדרש "ת"ל ואני אברכם" – ומבאר איך הוא מבאר אותם, דבעצם כשהכהנים מברכים את ישראל באותו זמן ובאותו ברכה עצמה כבר מתברכים הכהנים ג"כ, והיינו, דכיון שהברכה של הכהנים אינה אלא בבחי' שלוחי דרחמנא נינהו, ובעצם הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא זה שמברך כאן, נמצא ש"אני אברך אלו ואלו" יחדיו, הכהנים ובנ"י בב"א (ומסיים המדרש:) "הוי ואני אברכם", דזה עומק הכוונה שאני מברך את בנ"י והכהנים בב"א באותו זמן שהכהנים מברכים את ישראל, וא"ש מאד.

[וע"ד הסיפור, שראו את רבנו הזקן נ"ע, הוגה בספרו לקוטי אמרים, שאלהו למה לומד בספר שכתב בעצמו, וע"ז ענה, שלא הוא זה שכתב את התניא, אלא שמלמעלה כתבו אותו על ידו, ולכן מוצא בו דברים חדשים שלא ראה בעת כתיבתן – ועד"ז בנדו"ד, כשהכהנים מברכים את ישראל, בעצם הקב"ה מברך כאן דרך גרונם של הכהנים, וא"כ באותו ברכה עצמה מתברכים גם הכהנים בעצמם].

ולפי"ז יבואר למה אומר בגמ' דר"ה הנ"ל "אוסיף ברכה אחת משלי כגון "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם" וגו' – דלכאו' מה זה משנה איזה ברכה רוצה להוסיף? – אולם לפמ"ש אא"ז ז"ל, א"ש, דאם זה ברכה "משלו" – מבשר ודם, א"ז אינו יכול לברך מבלי להעלים הדבר, ולכן אינו יכול להוסיף הברכה ד"ה' אלקי אבותיכם" וגו', כיון דשם אינו שלוחי דרוחמנא, דאז לא היה צריך להעלים את הברכה, וזה אינו אלא בברכת כהנים בלבד, שהקב"ה מברך דרך גרונם של הכהנים כנ"ל, וא"ש.