בשבועון 'קולות' של 'בקהילה' מכ"ט סימן תשס"ד מספר הרה"ח וכו' ר' יוסף בנימין וויליגער ["איש הקשר בין האדמו"ר מליובאוויטש לבין האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע שנסתלקו בשבוע אחד"] (בע' 8) ממה ששמע ביחידות: "במהלך השיחה התעניין האדמו"ר מליובאוויטש בכל פרט ופרט הקשור ב'לניאדו', וכמובן השיב בפרוטרוט על כל השאלות ששיגר אליו האדמו"ר מקלויזנבורג . . בשולי הדברים שאל האדמו"ר מליובאוויטש: מדוע תורמים חסידי צאנז כסף לבית הרפואה? . . האם בגלל חשיבות המרכז הרפואי או בגלל שהרבי ציוה לתרום?

ומיד המשיך: אם הם נותנים כסף רק משום שהרבי מצווה לתת, אין זה סימן טוב. צריכים להבין את המשמעות החיונית של מרכז רפואי גדול "מ'דארף געבען געלט צו די הוספיטל" ["יש לתת כסף לבית הרפואה"]". ע"כ.

ויש להעיר בזה מגמ' ראש השנה (כח, ב): "מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנו לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי [על שלש הברכות 'יברך' 'יאר' 'ישא'], כגון 'ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם'? – תלמוד לומר, לא תוסיפו על הדבר", ע"כ.

והקשה בס' 'שפתי חכמים' שם על לשון הגמרא "הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל", דלשון זה נראה תמוהה, שהרי ברכת כהנים חובה מדאורייתא היא ולא רשות.

וכתב לתרץ: "וי"ל דשמעתי לפרש, הא דכתיב בברכת כהנים "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", ופרש"י, "ר"ל שהכהן כשמברך יעשה כבא מעצמו לברך, ואז וודאי יקיים "טוב עין הוא יברך" באהבה ובלב שלם, משא"כ כשמברך מצווה ומוכרח, תפילתו קבע שאין תפילתן תחנונים (מאדמו"ר הגאון אב"ד דפה [כנראה שהכוונה לה'שבט סופר' ע"ש בהסכמה]).

ואפשר דהוא כוונת נוסח ברכת כהנים, "אשר קדשנו במצותיו וציונו", וכמו הבא מעצמו ולא מוכרח לברך שהוא סימן אהבה, אך ההוספה בברכה הוא סימן שמעצמו מברך באהבה, והיינו מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי התורה רשות לברך את ישראל, ר"ל הואיל שמצות ברכת כהנים נתנה לי כאילו דוקא רשות היא בידי לברך את ישראל ולא כמצווה ועושה, כדי שיהי' הוכחה לכך אביא ראי' שאני מברך מאהבה ואוסיף ברכה אחת משלי, ת"ל לא אוסיפו על הדבר וגו' אפילו תכוין בהוספה לשמור את מצות וגו'", עכ"ל.

ועד"ש שמעתי אודות המאבק שניהל כ"ק אדמו"ר זי"ע לתיקון חוק 'מיהו יהודי', שאמר שאילו האנשים היו נאבקים בתיקונו לא רק בגלל שזה רצוני, אלא מפני שזה בעצם רצונו של כל אחד בעצמו, היו מצליחים מזמן בתיקונו – וזהו ע"ד הנ"ל.