בס' שנות חיים להגרא"ח נאה ז"ל (מקו"ח סי' לא אות א) כתב, שהמוני העם טועים לחשוב שיום טו בשבט הוא יום הדין לאילנות, אך זה אינו, שהרי יום הדין לפירות האילן הוא בחג השבועות כמובא בר"ה (טז, א): "ובעצרת - על פירות האילן", עכ"ד.

אמנם בס' אדני פז [לרבי אפרים מאלטונא, שנת תק"ג] בסי' קלא כתב, שט"ו בשבט ראש השנה לאילן הוא, ואף יום הדין לפירות הוא.

ובתורת רבינו - הנה בלקוטי שיחות ח"ב עמ' 518 איתא (בתרגום מאידיש): "שבת זו היא ט"ו בשבט, שיום זה נקרא, כלשון המשנה, ראש השנה לאילנות, כמו שאחד בתשרי הוא ראש-השנה לבני-אדם, שביום זה נפסק בדבר כל הפרטים של כל השנה, מה יהיה עם האדם, על-דרך-זה חמשה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות".

בכמה מקומות (לקוטי שיחות ח"א עמ' 146, ועוד) מבאר הרבי את דברי הירושלמי (ר"ה פ"א ה"ב) שביום זה מתחילין האילנות לינוק ממי השנה החדשה, שזה נעשה ארבעה חודשים לאחר הדין, הנה לפי בית שמאי זה נעשה בא' שבט שהוא ד' חודשים לאחר הדין בכח ובהעלם בא' דר"ה, ואילו לפי בית הלל מחשבים מן הדין בפועל ובגלוי בחג הסוכות שבו "נידונין על המים", ע"כ. אבל אין זה מסביר את עניין הדין ביום זה. ואולי הוא כמו הפתקין דשמיני עצרת (ראה כף החיים סי' תרס"ד ס"ק חי מפע"ח שער כט פ"ד), שניתן אז כח הביצוע בפועל. אלא שבאילנות הוא רק בט"ו בשבט.