במה שהעיר הרשש"פ בגליון תתעה בענין לימוד תניא לנשים, דלכאורה כמה וכמה ענינים בתניא אינם מתאימים לנשים, ונראה שהתניא נכתב עבור אנשים.

הנה קודם כל פשוט הדבר שהתניא נכתב עבור אנשים, אבל הוא שייך גם לנשים, אלא שבאופן שייכותו לנשים יש לכאורה כמה אופנים. אופן אחד כמ"ש האריז"ל לענין מצות עשה שהזמן גרמא, שהאיש מוציא את האשה (ועד"ז מבואר בשו"ע בטעם שגם נשים אומרות בברכת המזון "ועל בריתך שחתמת בבשרנו"). ועוד, שלימוד התניא בנשים הוא כמו שישראלים לומדים הלכות שרק כהנים מחוייבים בהם.

ובפשטות, יש ענינים שלפי פשוטם אינם שייכים לנשים אבל אפשר בקלות להבין כיצד שייך דוגמתם בנשים. למשל, מה שהביא ענין "אשה חמת מלאה כו'", הרי פשוט שזהו רק משל שעניני עולם הזה הם טפלים, ויש כיו"ב בנשים, אשר דברים ש"הכל רצים אחריהם" כשמתבוננים בהם אינם אלא משמרי האופנים וכיו"ב. ולימוד התורה לנשים הרי ישנו ענין זה ג"כ (אם כי לא בתור חיוב), כמבואר בכ"מ ובפרט בתורת רבינו. ולכאורה כל אלה דברים פשוטים, ולא באתי אלא להעיר.