ב'היום יום' כב טבת נאמר: "הכרזת אאמו"ר באחת ההתועדות: אט אזוי ווי הנחת תפילין בכל יום איז א מצוה דאורייתא אויף יעדען אידען, אהן א חילוק צי א גדול שבתורה, צי א איש פשוט, אזוי איז א חוב גמור אויף יעדען אידען צו טראכטען יעדען טאג א האלבע שעה וועגן דעם חנוך פון קינדער, און טאן אלץ, וואס עס איז בכוחו צו טאן און יתר מכפי כחו, זעהן פועל זיין ביי די קינדער, אז זיי זאלען געהן אין דעם דרך וואס מען איז זיי מדריך".

בספר 'חינוך ישראל' (הרפנס) פתיחה ס"ב מצטט שתי מקורות דומים קצת:

החפץ חיים כותב (בסו"ס חומת הדת מאמר ב): "כשם שמצוה על כל אדם לקבוע עתים לתורה, לשמור זמן קר"ש ותפלה בציבור ולעסוק ולקיים כל המצות, כן מצוה וחובה עוד יותר על כל אחד להקדיש עת מעתותיו ולפקח ולהשגיח בחינוך בניו שיתחנכו בדרך שהלכו אבותינו ורבותינו מעולם".

וכעין זה כתב בצוואת הר"ר משה חסיד מפראג ז"ל (מי זה?), שקיבל מגדול אחד שיקבע לו האדם ויגביל חצי שעה בכל שבוע שיוכיח באנשי ביתו.

ודוקא לאור הנ"ל מתחדדים דברי אדמו"ר מוהרש"ב.