בשנים הראשונות לנשיאות "אחרי אמירת תשליך רקדו ושרו כמו בכל שנה..." (נעתק ב"אוצר" ע' קמד משנת תשי"ז) וביומנים מתשי"א – תשי"ב מפורש שהי' הדבר בהוראתו המפורשת של כ"ק אדמו"ר שאף הורה אלו ניגונים לשיר.

הנהגה מעין זו מצויה ב'מנהגי כ"ק רבותינו מבלז זצללה"ה' אה"ק תשמ"ג (לרי"י קלפהולץ – שזכה לעידוד מכ"ק אדמו"ר נשיא דורינו להוצאת ספריו) ע' נג: "לאחר תשליך היו רוקדים ומלווים את רבינו [הרה"ק ר' אהרן] בבעלז בלפידי אש, ואחרי כך רקדו לפני החלון של חדרו, ומרן ברך את הרוקדים ע"י החלון".

ובספר תהלה לדוד לגה"צ מבוטשאטש עה"פ (תהילים פה, יד) "יתרועעו אף ישירו" על כך שבחזרה מתשליך היו העולם משוררים ומזמרים בשמחה, ואמר על כך שאם רוצים לשבור האף שהוא הדין ישירו וכו', עיין שם.

ב"אוצר" ע' שסז, בליל שמחת תורה אחרי תפילת ערבית טרם צאתו של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מבית הכנסת הסתדרו התלמידים בשתי שורות, והרבי עבר ביניהם מביהכנ"ס עד בית הרבנית ונרות ומנורות דולקים בידיהם. עיין שם וראה גם בע' שכו.

מעין הנהגה זו ב"מנהגי.. מבלז.." שם ע' סא: בליל שמחת תורה היו מביאים את רבנו לתפלה בריקודים בנרות של שעוה ובלפידי אש.. החברא קדישא הובילו את מרן זצ"ל מביתו לבית הכנסת להקפות בשירה ובזמרה, ונרות דולקות בידם.