איתא בשער ספר תניא קדישא "מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י".

יש לעיין מהי ההדגשה בדרך ארוכה וקצרה דווקא, עד שמצא לנכון להדגיש זאת בשער הספר, אשר מובן שאם בכל ספר התניא קדישא כל תיבה מדויקת עאכו"כ תיבות שבשער הספר כמובן ופשוט, ולא הסתפק לומר שמבאר היטב איך הוא קרוב, אלא מצא חובה להדגיש שזה דווקא בדרך ארוכה וקצרה. ולא אמר בדרך סלולה וכיו"ב, ונראה מכאן דזה ענין יסודי בספר התניא שהוא בא בדרך ארוכה וקצרה דווקא וצ"ע מה מעלה בזה דווקא שהוא בא בדרך ארוכה וקצרה.

כדי להבין זאת כדאי להקדים מקור בטוי זה מהיכן הוא, ומהו תוכן כוונתו, והנה המקור הוא במסכת ערובין (דף נג, ב) ושם: "אמר רבי יהושע בן חנניה מעולם לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוקת ותינוק תינוקת מאי היא פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה. תינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנין ופרדיסין, חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא אמרת לי קצרה, אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכלכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם" ע"כ סיפור הגמרא.

תמיהות בסיפור הגמרא

טובא יש לעיין בסיפור זה:

א. במה טוב יותר ארוכה וקצרה מקצרה וארוכה והלא לכאורה כל המכשולים שנמצאים בקצרה וארוכה נמצאים בארוכה וקצרה אלא שבארוכה וקצרה ימצא את המכשולים מיד ואילו בקצרה וארוכה ימצאם מאוחר יותר.

ואם נאמר שבארוכה וקצרה אין מכשולים לעומת קצרה וארוכה, הנה אין שום רמז בדבר לחלק בין ארוכה זו לזו.

ב. הרי רבי יהושע שמע מהילד שאמר לו זוהי קצרה וארוכה וזוהי ארוכה וקצרה ומדוע בחר רבי יהושע דווקא בדרך קצרה וארוכה.

ג. איזה דבר חכמה יש כאן בדברי התינוק עד שנתפעל כל כך רבי יהושע לומר אשריכם ישראל שכולכם חכמים.

ד. הרי הוא בחר קודם בדרך קצרה וארוכה ואם אין זו בחירה נכונה הרי שלא כלם חכמים ואיך אמר כלכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם.

ה יש לעיין מדוע לא יאמר התינוק לרבי יהושע ללכת בכיוון המתאים לו לעיר (היינו בדרך הארוכה וקצרה) ומדוע יבלבלו בחידונים, ואיך מראה זה על חכמה.

עיין מהרש"א מבאר דרבי יהושע הבין להיפך בדברי התינוק כי חשב תפוס לשון ראשון, ואמר לו התינוק תפוס לשון אחרון. אך עדיין לא מיושב כלל היכן החכמה לומר תפוס לשון אחרון דווקא.

ישוב התמיהות עפ"י פשט

ונראה לומר - עפ"י פשט - בכוונת התינוק דארוכה וקצרה היינו ארוכה בשטח אך קצרה בזמן, וקצרה וארוכה היינו להיפך קצרה בשטח אך ארוכה בזמן.

ופשוט דעדיפא לבחור בדרך שמביאה אותך בזמן קצר יותר, אלא שרבי יהושע הבין בדבריו להיפך ארוכה וקצרה היינו ארוכה בזמן וקצרה בשטח, וקצרה וארוכה היינו קצרה בזמן וארוכה בשטח, ולכן בחר ללכת בדרך זו.

והאמת שרבי יהושע צדק כי הרי העיקר הוא להגיע במעט זמן לעיר ואם כן מסתבר דכאשר אומר דרך קצרה וארוכה וודאי כוונתו קצרה בזמן וארוכה בשטח לכן בחר ללכת בדרך זו.

אך חכמת התינוק היה שהוא ענה לפי השאלה כי השאלה ששאלו היה "באיזה דרך נלך" לא שאל איך נגיע לעיר וכיו"ב, אלא באיזה דרך נלך וממילא יש לענות לו על מהות הדרך קודם ולכן כאשר אמר התינוק דרך קצרה וארוכה התכוון שהדרך קצרה בשטח, אך הזמן ארוך. ולכן התפעל רבי יהושע מחכמת התינוק שידע להבחין ולדקדק כל כך בדברי רבי יהושע.

ונראה דרבי יהושע לא שיער בדעתו שיש לדקדק בדבריו כל כך כאשר שואל תינוק כי לא חשב שידע התינוק להבין ולדקדק בדבריו, ולכן התפעל כאשר נתברר לו עד כמה יש לדקדק כאשר שואלים תינוק מישראל, כי תשובתם תהיה לפי אופן השאלה. ולכן אמר אשריכם ישראל שכלכם חכמים, היינו כאשר מדברים עם תינוק יהודי יש לדבר אליו כמו אל חכם גדול היודע לדקדק בשאלה.

עוד יש לומר באופן אחר קצת אך באותה השיטה דהנה כשנקדק בשאלת רבי יהושע לתינוק אמר לו באיזה דרך נלך לעיר, היינו שכלל גם התינוק אתו, וכאילו יאמר נלך יחד.

ועל זה היתה תשובת התינוק דאין טעם לשנינו יחד ללכת בדרך אחת כי מה שארוכה בשבילי היא קצרה בשבילך וכן להיפך.

והטעם בפשטות כי התינוק דרכו לדלג מעל גדרים וגינות וכו' ולכן דרך זו קצרה עבורו אך לאדם זקן יותר היא ארוכה כי לא יוכל לדלג, והשניה היא ארוכה בשביל התינוק אך קצרה לאדם זקן.

אך האמת רבי יהושע לא התכוון לכלול התינוק אתו אלא אמר בלשון רבים כי כן דרך החכמים לדבר על עצמם בלשון רבים, ולכן חשב שהתינוק עונה לו עבורו בלבד, ואם עבורו בלבד הרי וודאי קצרה וארוכה היינו קצרה בזמן וארוכה בשטח ולכן בחר בדרך זו, אך כאשר נתברר לו שתשובת התינוק היתה מדודה לפי דברי השאלה, אמר אשריכם ישראל כלכם חכמים גם תינוקות שבכם, ויש לדקדק בדברים גם כשמדברים לתינוק מישראל.

והנה אף לאחר כל הביאור הנ"ל מובן וגם פשוט שיש בסיפור זה רמזי חכמה עמוקים יותר.

ביאור הגמרא עפ"י דרוש

ונראה לומר - עפ"י דרוש - בהקדים דרבי יהושע בן חנניה היה זה שערך וכוחים עם המינים והעכו"ם, והיה חכם גדול כמובא בכמה מקומות בש"ס (עיין תענית דף ז, א ובכורות דף ח, ב וכיו"ב) עד דאיתא בגמרא (חגיגה ה, ב): "שלפני פטירתו דאגו חכמים ואמרו מאי תהוי לן ממינאי, אמר להם הכ' (ירמיה מט) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן ואיבעית אימא מהכא נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (בשוה). היינו שגם אצלהם תאבד החכמה.

ויתכן לומר דהתינוק רמז לרבי יהושע ענין חכמה עמוקה בוכוחיו עם המינים מה שעליו לומר להם כדלהלן.

ונראה דכמו כן הסיפור שם עם דברי התינוקת הינם דברי חכמה עמוקה לרמוז לרבי יהושע בן חנניה מה עליו לענות לטענות המינין והעכו"ם.

דהנה אחד מטענותיהם הוא דהרי כל כך הרבה אנשים מחזיקים באמונה זו הרי מוכרח שהיא אמונה נכונה.

וכאן רמזה התינוקת דהנה אפילו אתה טעית ללכת בדרך כבושה זו על סמך אנשים שקדמוך, אך הם כולם ליסטים כמותך, היינו שאין להוכיח כלום מזה שכולם עכשיו מאמינים לומר שאמונה זו נכונה.

וכמו כן בדברי התינוק יש לומר דרמז לרבי יהושע ענין עמוק והוא דהמינין והעכו"ם הולכים בדרך קצרה אך היא ארוכה, כי כל עניני עולם הזה ותענוגיו הם קרובים מאד לאדם והדרך קצרה מאד להתענג מהם אך זוהי דרך ארוכה שמאריכה את הדרך האמיתית שצריך להגיע אליה עד כדי שאי אפשר להגיע על ידה ליעד האמיתי.

ודווקא בני ישראל יודעים שדרך התורה והמצוות ועבודת השי"ת היא הדרך הנכונה, כי אף שהדרך נראית ארוכה אך היא דווקא הקצרה כי על ידה דווקא מגיעים ליעד האמיתי, להנות מזיו תענוגי עולם הבא וכו'.

וכמו כן אצל העכו"ם הנה אלוהיהם קרוב אליהם ויכולים לנשקו וכו' אך רחוק מאד הוא מהם כי אין בכחו לעזור כלום, ואילו בני ישראל העובדים את השי"ת הנה אף שנראה שהוא רחוק מהם אך לאמיתת הדברים הרי דווקא הוא קרוב אליהם ועונה להם בעת צרתם וכו'.

ולכן לאחר רמז זה היה על רבי יהושע להבין שבכוונת התינוק לומר לו ללכת בדרך הארוכה וקצרה שזו הדרך האמיתית, אך רבי יהושע לא שיער בעצמו חכמת התינוק ונדמה בעיניו שאומר דברים פשוטים ולכן בחר ללכת לפי הבנתו, כנ"ל.

אך לאחר שהבין חכמת התינוק ועמקות דבריו נשקו על ראשו ואמר אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם, רמז בזה לחכמת התינוק ולחכמת בני ישראל בכלל ההולכים בדרך האמיתית דרך התורה והמצוות שהיא דרך הארוכה וקצרה.

ויתכן שסיפור זה עם התינוק והתינוקת היה מספר רבי יהושע בן חנניה למינים ואפיקורסים כדי להוכיחם ולהראותם דרך האמת, ויתכן אפילו לומר שהסיפור עצמו לא היה בפועל ואינו אלא משל, כמו שכ' המהר"ל מפראג על ספורים אחרים כעין אלו (עיין פירושו על סנהדרין דף צז, א בסיפור אדות העיר קושטא).

גם יש לומר שהיה מקדים להם האמירה "מעולם לא נצחני אדם" כדי להומם ולבהלם כדרך המתוכחים כידוע.

ביאור שער ספר התניא

לאחר הקדמת דברים הנ"ל, נראה לבאר קצת דברי אדמוה"ז שמדגיש לומר בשער ספר התניא - רומז לכל החסידות, כידוע שתניא הוא ראש וראשון לספרי חסידות - שבא לבאר בדרך ארוכה וקצרה דווקא.

היינו שלימוד החסידות ועבודת השי"ת בדרכי החסידות היא אכן נראית ארוכה, אך היא דווקא הדרך הקצרה והבטוחה יותר.

ונראה כוונתו לשלול הדרך קצרה וארוכה, היינו עבודת השי"ת בדרך הנראית קצרה יותר אך ארוכה היא באמיתתה ויתכן ולא תביא את האדם אל יעודו האמיתי כלל.

דהנה אמרו חז"ל בברכות (דף ה, א): "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה".

ולכאורה יש לתמוה למה עליו ללכת סחור סחור יתחיל מיד בזה שיזכיר לו יום המיתה וינצח בזה יצר הרע.

ומוכח מכאן דאין זו הדרך ואין זו עצה כלל, כי באם יזכיר לו יום המיתה מיד, לפני עבודות האחרות הרי לא יפעל עליו כלום ואף אם בתחילה נראה שפעל עליו קצת ונדמה שהדרך קצרה אך לאמיתת הדבר אינו מגיע בזה כלל ליעוד האמיתי.

כי הדרך היא דווקא להרגיז יצר טוב על יצר הרע, והרגזה זו היא גם על ידי לימוד התורה דווקא כדאמרינן בקדושין (דף ל, ב): "אמר הקב"ה לישראל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", הרי שהעצה להרגיז את היצר הרע היא לימוד התורה, ואם לא ניצחו עליו ללמוד באופן הנקרא עסק וזהו יעסוק בתורה. ונראה דמלבד שהלימוד בעצמו הוא באופן נעלה, הנה ירמוז כאן שעליו גם ללמד לאחרים, כדרך הבעל עסק המראה סחורתו לכלם.

ובאם זה לא די עליו לקרוא קריאת שמע היינו להתעסק בעבודת התפלה ביראה ואהבת השם שזה על ידי התעמקות בגדולת הבורא וכו'.

והנה אם בדורות קודמים היה די בלימוד התורה כדי לנצח היצר הנה מחמת ירידת הדורות והעלם והסתר אלקות יותר, הנה עסק התורה לא די כדי לנצח היצר ולכן בדורנו זה חייב להיות "יקרא קריאת שמע" היינו דווקא על ידי הוספה בלימוד החסידות בעומק, המביא לידי יראת ואהבת השי"ת.

ואם זה לא די לנצח הנה אזי יזכיר לו יום המיתה.

כי דווקא לאחר כל עבודות אלו בעבודת השי"ת לימוד הנגלה לימוד החסידות ועבודת התפלה ולאחר שמבין בעמקות חשיבות ענין לימוד התורה שדווקא על ידה נדבק בהקב"ה כמבואר בתניא בארוכה, וכן חשיבות קיום המצוות שדווקא על ידם נדבק במצווה המצוה ושמחתו בקיום התורה והמצוות מעשיים, הנה לאחר זה כשמזכיר לו יום המיתה הרי משמעותו עמוקה יותר כי נזכר שלאחר יום המיתה לא תהיה לו יותר האפשרות לידבק בהקב"ה כאפשרותו בעולם הזה דווקא, ובזה מבטל ומרגיז היצר הרע לגמרי.

שלילת דרך קצרה וארוכה

אך אלו שהולכים בדרך הקצרה ומתחילים בהזכרת יום המיתה הנה אף שנראה לפעמים בתחילה כדרך קצרה כי דרשת המגיד בעניני גיהנם וחיבוט הקבר פועלת לפעמים מיד לחזרה בתשובה וכו', אך לאמיתת הדברים אין זה אלא חזיון כי אין זו הדרך האמיתית אלא ימצא עצמו בדרך ארוכה שאין יכול להגיע ליעוד האמיתי והיא עבודת השי"ת כדבעי.

היינו שבדרך החסידות הנה הזכרת יום המיתה מוסיפה לו כח בעבודת השי"ת מתוך שמחה דווקא כנ"ל בגודל ערך התורה והמצוות מעשיים דווקא וכו'. וכידוע בגודל ערך עבודת השי"ת מתוך שמחה דווקא כמבואר בתניא.

אך בדרך הקצרה של בעלי המגידים וכו' הנה הזכרת יום המיתה מביאתו לידי עצבות ואיך יוכל לעבוד השי"ת מתוך שמחה וטוב לבב כדבעי.

ויתכן והדרך הקצרה לא תועיל אפילו לזמן קצר כדפירש רש"י בתהלים (מט,יד) עה"פ "ואחריהם בפיהם ירצו סלה, כלומר יום אחריתם תמיד בפיהם ואין חרדים ממנו".

ומקור הדברים הם במסכת שבת (דף לא, ב): "דרש רבא בר רב עולא: מאי דכתיב (תהלים עג) כי אין חרצבות למותם ובריא אולם - אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה, אלא שלבם בריא להן כאולם.

והיינו דאמר רבה: מאי דכתיב (תהלים מט) זה דרכם כסל למו - יודעין רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן - תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה".

יתירה מזו יש לומר דדרך קצרה זו פעמים ותביאו לידי מחשבה שכדאי לו לאכל ולשתות ולהנות מתענוגי עולם הזה כי מחר ימות.

ולכן הדרך הנכונה דווקא היא הדרך הארוכה וקצרה והיא היא דרכי החסידים ולימוד החסידות ולכן מדגיש זאת אדמוה"ז בשער ספר הספרים של החסידות.

ביאור דברי עקביא בן מהלאל

ונראה לומר דזה גם כוונת מאמר רבי עקביא בן מהלאל במשנה אבות (ריש פ"ג). דהכי תנן:

"עקביא בן מהלאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

וידוע הדיוקים במשנה זו והעיקר מדוע כופל ושולש דבריו היה לו לומר מיד הסתכל שבאת מטיפה סרוחה ואתה הולך למקום עפר רמה ותולעה וכו'. (עיין בפירוש אדמו"ר באופן נפלא שהכוונה לג' דרגות צדיקים, בינונים ורשעים - נדפס ב'ביאורים לפרקי אבות').

ונראה לבאר דבריו עפ"י הנ"ל בביאור דברי הגמרא בברכות דכדי להרגיז יצר הרע שלא יבוא לידי עבירה אי אפשר להתחיל ביזכיר לו יום המיתה, אלא יש שלבים קודם וכעין זה אומר רבי עקביא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו'.

שלשה דברים רומז לענין לימוד התורה שהיא אוריין תליתאי כמבואר במסכת שבת בסוגיא דמתן תורה, והוא מה דאמרינן בברכות בשלב ראשון "יעסוק בתורה".

שלב שני הוא דע מאין באת ולאן אתה הולך, ומבואר בארוכה בחסידות דהכוונה היא על שרש הנשמה שהיא מדרגת אין למעלה מהשכל ולכן אמרו חז"ל אין מזל לישראל כי אין - הוא המזל לישראל כי הם למעלה מהטבע וההשתלשלות וכו' כמבואר בארוכה בחסידות בביאור מעלת נשמותיהם של בני ישראל דרגתם ומעלתם, וכן מה פועלים על ידי קיום תורה ומצוות גשמיים בעולם הזה דווקא כי על ידם מגיעים אחר כך לדרגת "לאן" וזהו לאן אתה הולך כידוע. וכן ולפני מי אתה עתיד היינו דרגת "מי" דקאי על עתיקא שלמעלה מהשתלשלות כמבואר בארוכה בפירוש יהל אור עה"פ "מי יתן מציון" (תהלים נג, ז).

וזה כעין שאמרו חז"ל בברכות יקרא קריאת שמע, היינו עבודת השי"ת על ידי לימוד החסידות וכו' מתוך שמחה וכו'.

ורק אחר כך יכול לבוא לשלב השלישי מאין באת מטיפה סרוחה ולמקום עפר רימה ותולעה וכו' וזהו יזכיר לו יום המיתה כנ"ל, אך זה דווקא לאחר ב' שלבים הקודמים של יעסוק בתורה ויקרא קריאת שמע כנ"ל, וזוהי דרך הארוכה וקצרה הרצויה.