בגליון תתכ, מקבץ הרה"ח ר' אלי' מטוסוב איזכורים בדברי כ"ק אדמו"ר להחסיד הנודע ר' פנחס רייזעס משקאלוו, רושם "הנחות הר"פ".

ולא באתי אלא להעיר על עוד כמה מקומות:

בהתוועדות ש"פ ויקהל תשי"א, מספר כ"ק אדמו"ר על מאמר של אדה"ז, שחסר שם המשך העניינים, ואומר:

"כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שמצד גודל הדביקות של רבינו הזקן באמירת דא"ח הי' לפעמים מתגלגל ("ער פלעגט זיך קייקלען") על הרצפה וממשיך באמירת המאמר תוך כדי גלגול, וה"חוזר" הראשי, ר' פינחס רייזעס, הי' מתגלגל אחרי רבינו הזקן כדי לשמוע את המשך המאמר. כנראה, שבעת אמירת מאמר הנ"ל לא הי' נוכח ר' פינחס, או שלא עלה בידו להתגלגל אחרי רבינו הזקן .. ולכן חסר המשך הענינים".

בהתוועדות חג הפורים תשי"ז, סיפר כ"ק אדמו"ר מה שסיפר ר' פנחס לר' נחום בן אדמו"ר האמצעי, שסיפרו לרז"א, ורז"א סיפרו לאדמו"ר הריי"צ בקיץ תרנ"ו, וכ"ק אדמו"ר הריי"צ סיפרו בהתוועדות פורים תרצ"ו, מה שאירע בפורים תקמ"ז, שאז הי' פורים ביום ראשון:

" .. ביום השבת אמר אדמו"ר הזקן מאמר ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק, וביאר ש"עמלק" בגימטריא "ברזל" ובגימטריא "ספק", וענינו, כמ"ש "אשר קרך", מלשון קרירות, עד שיכול להיות שיטיל ספק אם העבודה היא עבודה.

ביום ראשון, פורים, אמר אדמו"ר הזקן מאמר ד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא, והביא הפסוק, "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", "מלכו של עולם"וביאר הענין דאור אין סוף (להבין ענין אוא"ס), שהוא אור ולא שפע, וכיון שאור מעין המאור, לא שייך להיות ממנו בריאת העולמות, ולכן הוצרך להיות ענין הצמצום, ועז"נ"בראשית ברא אלקים", שהצמצום (ענינו של שם אלקים) הוא "בראשית", "בשביל ישראל שנקראו ראשית" (שהרי ישראל עלו במחשבה). אמנם, כאשר ישנו ענין השינה למעלה, לא ניכר מעלתן של ישראל, וזהו"ע ש"נדדה שנת המלך", שלא יהי' ענין השינה כו' .."

בהתוועדות ט"ז אדר תשח"י סיפר כ"ק אדמו"ר הטעם שנקרא ר' פנחס ע"ש חותנתו, "רייזע", ולא ע"ש אביו, הגאון ר' חנוך העניך שיק, מגאוני ליטא.

ומוסיף שם כ"ק אדמו"ר ומספר על הנחות הר"פ, איך שהי' הר"פ מתגלגל על הרצפה לשמוע דברי קדשו של אדמוה"ז, וע"כ סומכים ביותר על ההנחות שלו, עיי"ש.

ולאחמ"כ הביא רבינו חלק מהנחה של ר"פ, ודיבר עליה באריכות, אלא שהדברים לא נרשמו ברשימה, וחבל על דאבדין.

ובהתוועדות אחש"פ תשח"י סיפר רבינו על מה שאמר אדה"ז לג' מחשובי החסידים, כ"ק אדמו"ר האמצעי, ר' אהרן מסטראשלע והרה"ח ר' פנחס, בעת שנכנסו אליו בין השנים תקנ"א – תקנ"ג, כאשר "הי' דוחק גדול בפרנסה:

"כאשר נותנים השפעה מלמעלה, צריך לעשות למטה כלים לקבל אותה. והכלים הם אהבה ואחוה ולא קנאה ורכילות. ולכן כשהכהנים מברכים את ישראל, אומרים "אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה", שיש בזה ב' פירושים: א) שברכת הכהנים תהי' באהבה. ב) שמברכים שתהי' אהבה בין בנ"י. והאהבה היא כלי לכל הברכות מ"יברכך" עד "שלום".

ולאחמ"כ סיפר איך שאדה"ז יצא לביהמ"ד, עלה על הבימה, ואמר: "מכלכל חיים בחסד", ולא בה"ברַייהויז" (מקום עשיית יין-שרף, שדוחק הפרנסה הי' בגלל שהממשלה לקחה לעצמה את המונופול לעשות יי"ש, שעד אז היו הכל יכולים לעשות היי"ש בעצמם, והיו מוכרים אותו, ומזה הי' פרנסת הרבה מבנ"י, ומאז נסתם מקור פרנסה זה). חסד שלמעלה אינו דומה לחסד שלמטה, כי החסד שלמטה הוא רק גורם להשפעה בלבד, משא"כ החסד שלמעלה הוא בעצמו ההשפעה. וזהו "מכלכל חיים בחסד". אלא שצריך לעשות כלים לקבל זאת, והכלים הם – אהבה ואחוה.

וסיים כ"ק אדמו"ר – בשם כ"ק אדמו"ר הריי"צ – "והשנה ההיא הי' שנה של שפע בפרנסה".