בגמרא יבמות קב, א לענין תנאי הדיין איתא שגר פסול מלדון אא"כ אמו מישראל.

והעירני ח"א דלכאורה צ"ב דיוק הלשון, דהרי אם אמו מישראל אינו צריך גירות. ובתוס' שם איתא אודות רב שמואל בר יהודה שהוא ואביו נתגיירו ואמו היתה מישראל, וגם כאן משמע שיש מושג של גירות גם במי שאמו מישראל. ואף שיש מקום לומר שעברו גיור לחומרא לחשוש לדעת הסוברים שאף שאמו מישראל צריך גירות, צ"ב במ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פ"ב ה"ט כלשון זה ממש שהגר פסול ואם אמו מישראל כשר, דמאי האי גר שאמו מישראל. והרי להלכה לדעת הרמב"ם מי שאמו מישראל הוא ישראל גמור. ואולי כוונת הרמב"ם היא לשלול מי שאמו גיורת. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.