בהקדמת פירוש המשניות כתב הרמב"ם: "אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל, ענין זה מבואר, שכל שני אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תיפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים".

והעירני חכם אחד, דלכאורה יש לעיין איך מתאים זה עם הכלל ד"אין דעותיהן שוות", דלכאורה גם אנשים שהם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים, הרי מצד זה שיש להם טבעים שונים (וכן ע"פ המבואר בקבלה ובהקדמת התניא ששורש נשמתם שונה), אדרבה, בהכרח שתיפול מחלוקת ביניהם בסברא.

ולמשל, כשאביי ורבא חולקים אם יאוש שלא מדעת הוי יאוש או לא הוי יאוש, הרי לשניהם יש סברא מוצקת לצד שלהם, כמבואר בגמרא (ב"מ כא, ב) "אביי אמר לא הוי יאוש דהא לא ידע דנפיל מיני' רבא אמר הוי יאוש דלכי ידע דנפיל מיני' מיאש . . מהשתא הוא דמיאש", וזה שאינם מסכימים זה לזה הוא משום שאביי ורבא חושבים בדרך שונה. ומדוע כותב הרמב"ם שלא תתכן מחלוקת בשום פנים.

ויש לעיין בזה עוד.