לברכה

בגמרא סנהדרין (לט, ב) בסוגיא דעובדי' הנביא:

"כתיב ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא ה' מאד מאי קאמר קרא א"ר יצחק א"ל ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא ירא אלהים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיה היה ירא את ה' מאד אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה".

ומכלל לאו - "בית של אחאב אינו מזומן לברכה" - אתה שומע הן, היינו, דבית לבן ובית פוטיפר היו ראויים לברכה, ולכאו', הרי אחאב הי' יהודי (לעומת לבן ופוטיפר), ובכ"ז לא הי' ביתו ראוי לברכה, והם - שגויים המה - כן הוו ראויים?

ואולי י"ל:

הן בבית לבן והן בבית פוטיפר, היו נשים צדקניות - בבית לבן: רחל ולאה, ובבית פוטיפר: אסנת[1], שבשבילם הי' ראוי להמשיך את הברכה לבתי לבן ופוטיפר (לא מצד בעלי הבית, כ"א מצד הנשים). משא"כ בבית אחאב ש"אין שם צדיק".

ויומתק יותר ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר בכ"מ[2] בדיוק הלשון "עקרת הבית", עיקר הבית, ש"כל מעמדו ("דער גאנצער שטעל") של הבית, ובמילא, במדה רבה, מראהו והנהגתו של הבעל - נמצא בידי' של האשה, עקרת הבית[3]", וכן הדיוק בלשון "כה תאמר לבית יעקב[4]" - "אלו הנשים[5]", היינו שעיקר ענין והמשכת השפע לבית, הוא ע"י הנשים. ובבתי לבן ופוטיפר הצדקניות שהתגררו בבית היו הנשים[6].

ועפ"ז מובן מה שבית אחאב לא הי' ראוי לברכה, כיון שבבית לבן ופוטיפר, היו הנשים (בנות) צדקניות, משא"כ בבית אחאב, נוסף גם לרשעותו, הייתה עקרת הבית - גוי', איזבל, מעובדי הבעל ומרשעת שבדור.

[1] ובייחוד למ"ד (פרקי דר"א רפל"ח) שאסנת הייתה נכדת יעקב - בת דינה שנולדה משכם [ביאור ברוחניות הענינים ע"ז: (גם ב)תו"מ ח"ח עמ' 223].

[2]) ויפה לקטם הרה"ח ר' זושא וואלף בס' 'אל נשי ובנות ישראל'.

[3]) לקו"ש ח"ב עמ' 573, בתרגום חופשי.

[4]) יתרו יט, ג.

[5]) מכילתא ופרש"י שם. וראה גם שמו"ר פכ"ח, ב.

[6]) אמנם לא היו אלו 'עקרת הבית', אבל – בנוגע לרחל מצינו ששאבה מים מהבאר, ויש שביארו שהיא החזיקה את הבית. ולמעלה מזה, מצינו כמ"פ בלשון רבינו שאפש' לדייק שענין זה נוגע גם לבנות, ולהעיר שעל רעיון זה חזר רבינו במכתביו ל'נשי ובנות ישראל' (נלקט ב'תורת מנחם – אגרות מלך' ח"ב בסופו). ועוד חזן למועד, ואכ"מ.