צריך להבין הטעם שלא בכל יום שאין אומרים תחנון (לא כולל, כמובן, שבת, יום-טוב וראש-חודש, חנוכה ופורים עצמם) נזכר הדבר בלוח 'היום יום'.

וזו הרשימה לפי סדר הלוח:

לא נזכר כלל:

י' כסלו

נזכרו ואינם שייכים למנחה שלפניו:

חודש ניסן

נפ"א בסליחות ער"ה

ט- סוף תשרי

נזכר ללא מנחה שלפניו:

יב-יג תמוז

נזכרו עם מנחה שלפניהם:

ט"ו בשבט

ט"ו באב

נזכרה רק מנחה שלפניו:

י"ט-כ' כסלו

חנוכה

פורים קטן

פסח שני (לומר תחנון)

ל"ג בעומר (צדקתך)

בתכנית הראשונית של הלוח (סה"ש קיץ ה'ש"ת עמ' 80) דובר על אסיפת "כל מנהגי... רבותינו...", ובפתח הלוח לא נזכר (כמו, למשל, במנהגי חודש אלול, ר"ה ויוהכ"פ, ס' המנהגים עמ' 53) שהובאו בו רק מנהגים ש"יש בהם משום חידוש", אבל כן מסתבר ע"פ מסגרת הלוח וקיצורו הנמרץ, ובפרט שרבים המנהגים שלא נכנסו בו כלל. וכדאי לברר האם ניתן למצוא כללים בזה מה הובא ומה לא, ובמה שהובא - אילו חלקים נזכרו בו.

אי-אמירת 'צדקתך' במנחת-שבת אינו מופיע אלא בערב ל"ג בעומר. וכן אי-אמירת 'אב הרחמים' בשבת-מברכים וכשאין אומרים תחנון. רק בשבת מברכים סיון מופיעה ההוראה שאומרים אב הרחמים.

והנה י"ל של"ג בעומר בדורותינו (ובפרט לאלה הקשורים לפנימיות התורה) הוא כמו חנוכה ופורים (אבל במנחה שלפניו יש דעות שונות בשו"ע רבינו סי' תצג ס"ה, ובכל זאת לא נזכרה). ועד"ז יט-כ כסלו לחסידי חב"ד (אף שעד הדפסת לוח זה לא היה מקור מפורש שלא לומר בו תחנון [ראה בקצות השלחן סי' כד בבדי השלחן ס"ק ל], ובכל זאת הזכיר מנחה שלפניו. ולפי דברי הרבי בקשר לרש"י, לא מסתבר שסמך בתחילת הלוח על מש"כ בסופו). ולא הוצרך להזכיר יב-יג תמוז אלא לחיזוק בדור שאירעה בו הגאולה.

העירני הרה"ת ר' אסף שי' פרומר, שבלוח (ילקוט יומי) של הרבי לילדים תש"ג נזכרו פסח שני ול"ג בעומר, אבל לא יו"ד [אגב: אודות יו"ד כסלו היתה 'משנה ראשונה' לומר תחנון (רק) במנחה שלפניו, ראה המובא ב'רשימת עניינים וסיפורים' (מהרב"ש) מהדורת קראוס הע' 80. כמובא שם, ה'משנה אחרונה' שלא לאומרו, היתה כבר בשנת תרצ"ג - 'רשימות' סט עמ' 6] וכ' כסלו, ובלוח זה לשנת תש"ד הזכיר גם אותם (ושוב: רק בי"ט כסלו ולא בכ' בו - ב'היום יום' י"ט כסלו חל בש"ק, אבל כ' חל בחול ולא נזכר מאומה) י"ב-י"ג תמוז נזכרו בשתי השנים. ע"כ.

בפסח שני יש חידוש (שלא נזכר ברמ"א ובמ"א שא"א בו תחנון, רק בשכנה"ג, בסידור רבינו, בהשלמת הדברי נחמי' (סוס"ח - כחידוש) ובכף החיים קלא,צח) ובכל זאת לא נזכר, רק ע"י ההזכרה במנחה שלפניו לומר תחנון. אבל בט"ו בשבט וט"ו באב נזכר הן במנחה שלפניהם והן בהם עצמם.

ואכן יש חידוש במנחה שלפני חנוכה (ראה ברמ"א סי' קלא ס"ו, ובארוכה בהשלמות הדברי נחמיה ר"ס עת"ר ובקו"א שם. משא"כ מנחת ער"ח שמוסכמת על הכל), וכן שלפני ט"ו באב וט"ו בשבט (ראה משנה ברורה סי' קלא ס"ק לב).

תודה להרה"ח ר' לוי יצחק שי' ראסקין, דומו"צ דאנ"ש בלונדון.