בגליון הקודם (א'ל) הקשה הרב וו.ר. שיחי' על הפסוק "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו", שצריך להבין: בפרשת מקץ כתיב (מג, כט) "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו", ואם כן תמוה קצת הלשון של "וישא עיניו" כשהמדובר בענין ראי' קרובה מאוד, דהיינו באנשים שמדברים עמהם.

ובאמת השאלה היא עוד יותר: כמה פסוקים לפני פסוק זה כתיב (מג, טז) "וירא יוסף איתם את בנימין". והנה ראי' זו היתה מרחוק קצת, ואם כן כאן מתאים הלשון "וישא עיניו". וגם צריך להבין למה נאמר "אחיו בן אמו", וכי עדיין אין אנו יודעים זה, ולמה לא נאמר זה בפסוק (מג, טז). ע"כ.

ראה בספר הזהר בראשית דף רב, ב דמתרץ וז"ל הקדוש: וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו וגו', רבי חייא פתח ואמר (משלי י"ג) תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה . . דבר אחר תוחלת ממושכה דא יעקב דאתמשכא ליה תוחלתא דיוסף עד זמן אריך, ועץ חיים תאוה באה דא הוא בנימן דהא מזמנא דתבע ליה יוסף עד ההוא זמנא דאתא לגביה לא הוה אלא זמנא זעיר דלא אתמשכא ההוא זמנא הדא הוא דכתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, מאי בן אמו דדיוקניה דאמיה הוה ביה והוה דמי דיוקניה לדיוקנא דרחל בגין כך כתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, רבי יוסי אמר והא כתיב בקדמיתא וירא יוסף אתם את בנימן והשתא כתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו מאי ראיה הכא אלא חמא ברוחא דקודשא לבנימן דחולקיה הוה עמהון בארעא ובחולקיה דבנימן ויהודה תשרי שכינתא דהא חמא ליה ליהודה ובנימן דבחולקהון הוה מקדשא ודא הוא וירא יוסף אתם את בנימן ליה חמא עמהון ויוסף דהוה אחוה לא חמא עמהון בההוא חולקא אוף הכא וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, מה כתיב בתריה וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה", ע"כ.

ומה שכתב הנ"ל בענין החילוק בין 'וירא' ל'וישא עיניו' יש לומר דעניינו אינו ראיה כפשוטו (רחוק או קרוב) אלא היא ראיה נעלה מאוד דהיינו אי להעמיק מחשבתו בדבר, אי לקבל רוח הקודש, כמו שנראה בירושלמי (ברכות פרק ד' הלכה ד' בסופו) וז"ל:

"ר' יסא ר' חלבו ר' ברכיה ר' חלבו מטי בה בשם ר' אבדומה דמן חיפא צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל מה טעם ויסב חזקיהו פניו אל הקיר באיזה קיר נשא עיניו ריב"ל אמר בקיר של רחב נשא עיניו כי ביתה בקיר החומה אמר לפניו רשב"ע רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה . . אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו על אחת כמה וכמה. רבי חיננא בר פפא אמר בקירות בהמ"ק נשא עיניו בתתם ספם את סיפי . . אבותי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה. ר' שמואל בר נחמן אמר בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר נעשה נא עליית קיר קטנה . . אבותי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי. ורבנן אמרי בקירות לבו נשא עיניו מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי אמר לפניו רבש"ע חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי. עכ"ל. ובודאי לסברת רבנן א"א לומר דנשא עיניו הוא ראיה בעין ממש.

ובבבלי (סנהדרין כד, א) וז"ל: ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין השמים ובין הארץ ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער. א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. עכ"ל. ובודאי הפירוש כאן הוא ראיה ברוה"ק.