מפורסם הוא מכתבו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (הנדפס לראשונה בסה"מ תשי"א – מלוקט - עמ' 125 ואילך, ובאג"ק ח"ג עמ' שפט ואילך), שבו מסופר - בשם אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע - אודות שלושה ציורים של הצייר הנודע "ראפאעל" (שחי באיטליא לפני 500 שנה), שאותם ראה מוהרש"ב באחד המוזיאונים אשר מחוץ למדינת רוסיא.

התמיהות בסיפור זה רבות הן למאד (ועל קצתן העירו מכבר בא' הקובצים), הן מחמת שציורים אלו אינם ידועים (תופעה שאינה מצויה בציוריהם של ציירים מפורסמים שכמותו), והן מחמת תוכנם ותכונתם, שבציור אחד נראים מחזות ואירועים חולפים ומשתנים.

ועוד נראה להעיר על המסופר שם בדבר תמונת התבואה והציפור הקטנה העומדת על אחת השבלים, ואיכר פשוט (אוקראיני, כדמוכח מתיאור מבטאו כשל "האיכרים הפשוטים במחוז ההוא", וגם זה אינו מובן, שהרי מיירי בחו"ל ולא ברוסיא) העיר על טעותו של הצייר, מהעובדה שגם ציפור קטנה צריכה לכוף במשקלה את קומתה של השיבולת, ואילו בציור עומדת השיבולת זקופה כשאר השבלים. ע"כ.

והנה כעין זה מביא הרה"ק ר' יעקב יוסף מפולנאה בעל ה"תולדות" בספרו כתונת-פסים (דף ז, ד), וזלה"ק: ששמעתי בשם המנוח החסיד מוהר"ר נחמן קאסוויר, שרצה מלך אחד לצייר בסממנים היכלי המלך . . וצייר אחד שבולת שעומדת בשדה ועליו עוף קטן . . ובא ערל אחד מפחותי ערך ונתן דופי, כי בשדה תמיד מתנועע השיבולת [דהיינו נכפף] וכאן עומד על עמדו . . ונתבייש הצייר . . עד שבאחרונה צייר נערה המשרתת ומקשטת למלכה בחדר הפנימי, והאיש הנ"ל נתן גם כן חסרון, אז הכהו מכה רבה, איך אתה נותן דופי בנערות המלך בחדרי חדרים שלא ראית מימיך אותם. עכ"ל.

ועל עצם הסיפור אפשר היה לומר, שמוהרש"ב לא סיפר שהוא היה נוכח בשעת מעשה, שהרי לא נאמר שם אלא "ויהי היום ויבוא איכר אחד", ויתכן שהרבי סיפר זאת - אגב גררא כשתיאר את הציור - כסיפור ידוע משכבר הימים. דא עקא, שסיפור זה הוא קדום בהרבה לצייר רפאל, והוא נמצא כבר בסיפורי העמים שנכתבו לפני יותר מאלף שנה (כמ"ש ר' חיים לשם ע"ה בספרו מחקרים ועיונים, תשל"ו, עמ' 306-305). והוא פלא.

ועוד יש להעיר מהקדמת ר"א בחור לספרו "תשבי" וז"ל: אפתחה במשל פי, אשר שמעתי בימי חרפי, כי הי' באחת המקומות . . אומן אחד צייר, וצייר צלמי איש על נייר . . והי' כאשר כל העם רואים, והנה בתוך הבאים, זקן אחד רצען [=סנדלר] . . ואמר . . איך הצייר שגה ברואה, הלא תראו כי שרוך הנעל הפוך מלמטה למעלה. כשמוע הצייר את זאת . . והודה ולא בוש, ויאמר צדקת אתה הזקן . . ויבא הרצען שנית . . ויאמר לצייר . . בדבר אחר שגית . . כי הברכים אינן דומים זה לזה . . ויאמר לו הצייר לך אל השטן, כי משרוך הנעל למעלה אין לך בחכמה חלק ונחלה. ויהי הרצען לבושה ולכלמה.

וחלקו השני של המשל בנוסח זה, מקביל לחלקו השני של המשל שבס' כתונת-פסים דלעיל, במי שמחווה דעה בדבר לא לו.

ועד"ז במשל המובא בס' בית-רבי (דף לג, ב בהע'), שאמרו לו למתנגד שטען על רבינו הזקן שתיקן לומר "כתר" בתפילת מוסף: משל ששני שרים עשו כתר למלך והיו מריבים זה עם זה איך לעשותו, ושם הי' איכר אחד . . ואמר ש. .לא ישר לפניו איך שהם רוצים לעשות הכתר, והכוהו השרים . . ויאמרו לו: אתה איכר, איך מלאך לבך להתערב בדבר הכתר, הנה אנחנו שנינו יודעים מגדולת המלך . . אבל אתה איכר, מגדולת המלך אינך יודע וכו'.

בקובץ "מכתבי החתונה" של הרלוי"צ אל כ"ק אדמו"ר בתקופת החתונה, נדפס מכתב (בע' טו) שכותב בו "הודיעני ג"כ תוכן החסידות שאמר לך [כ"ק אדמו"ר הריי"צ], ששמע בחלום, ביחד עם לייבל שי'", ובהערות העירו שבפשטות הכוונה למה שמסופר ברשימות חוברת ד' מיומן כ"ק אדמו"ר דה' טבת תרפ"ט ע"ד החלום שסיפר לו הריי"צ ע"ד מאמר דא"ח ששמע מאביו הרש"ב והי' שם אחי אדמו"ר ר' ישראל ארי' לייב (המכונה לייבל).

והנה לפי זה צריך לומר שאגרת הרלוי"צ נכתבה אחרי שקיבל את המכתב שתיאר אירוע שאירע בה' טבת, דהיינו לכה"פ כמה ימים לאחרי זה.

ולכאורה לפי זה יש לעיין במ"ש בהמשך המכתב "בשלום ובבריאות תש[ת]מש בהנר חנוכה שנתנו לך. .חפצתי לשלוח לך איזה מאמר ענין השייך לחנוכה תמורת דמי חנוכה", דלכאורה משמע מזה שהמכתב נכתב לפני חנוכה או לכל הפחות באמצע ימי חנוכה.

ולכאו' צריך לפרש שלאחר שכתב לו כ"ק אדמו"ר שקיבל במתנה מנורת חנוכה, הרי הוא מברכו בברכה המקובלת שישתמש בה לבריאות בעתיד, דהיינו בשנים הבאות, דדוחק לומר שלפני חנוכה הי' סיפור נוסף עם החלום דכ"ק אדמו"ר הריי"צ שנראה בו ר' ישראל ארי' לייב.

וגם מהמשך מכתבי הרלוי"צ נראה שמכתב זה נכתב אחרי ה' טבת, שהרי המכתב הראשון עם תאריך אחרי החתונה הוא מתאריך ה' טבת, ושם משמע שזה הי' המענה הראשון על מכתב ששלח לו כ"ק אדמו"ר אחרי החתונה, ואילו במכתב זה כבר מדבר על דברים נוספים שכתב לו כ"ק אדמו"ר אחר כך, ובהכרח שהי' אחרי חנוכה. ויש לעיין עוד בדבר.