בגליון תשסח כתב הרה"ח אלי' מטוסוב שי' מאמר מצויין על רשימות כ"ק הצ"צ שנמצאים באוה"ת, אבל על כמה ביטויים שכתב יש להעיר ולהוסיף כמה פרטים, לדוגמא הוא כתב כותרת בשם: "מדרשים שלא הביא הצ"צ", ושואל: "לכאורה יש להקשות טובא: על פסוק זה יש עוד כמה מד"ר שלא הובאו כאן" – והכוונה למה לא הביא עוד מדרשים על פסוק זה.

וכתב עוד כותרת: "ציונים על פי הבית אהרן", וכתב שהצ"צ מצטט רק את תחילת מדרש הנ"ל, ואינו מעתיק יותר רק מרמזם בתיבת כו'.

תחת כותרת "חלוקת הסעיפים" כתב "כאמור רשימה זו רק באה להשלים את ציוני הבית אהרן (בתוס' איזה הגהות), ועל כן לא חש הצ"צ לציין אותיות גם על קטעים קצרים ביותר וכיו"ב".

הנני עומד ומתפלא האם כל כוונת הצ"צ היתה להעתיק המדרשים והזהר שמציין בבית אהרן, אם זאת היתה כוונתו, אז יש מקום להקושיות וההסברים של הרב אלי' מטוסוב, אלא שיש להוסיף עוד קושיא למה העתיק הלשון, היה לו רק לציין "עיין" וכו', ולמה העתיק כמה וכמה פעמים לשונות מגמרא ומדרשים וכו' בלי להוסיף אף תי' אחת, כנראה מהרבה רשימות שנדפסו באוה"ת.

אך שגה ברואה, - מה ענין ה"עיין" שכתב כ"ק אדמו"ר הצ"צ על תורת כ"ק אדמו"ר הזקן. האם דברי רבינו הזקן צריכים חיזוק.

אלא כשמעיינים בכתבי ומאמרי הצ"צ, רואים שהיה לו כמה תקופות בעניני לימוד תורת אדה"ז.

התקופה הא' לימוד הנחות כ"ק אדה"א, במקום אחד, כיון שדברי תורה עניים כו' ועשירים במקום אחר, צירף להמאמר זה ממקום אחר ששם נתבאר ענין זה עוד הפעם עם תוספת הסברה או פרטים, לדוגמא כמו שנדפס באוה"ת בראשית כרך ו, המאמרים הם רובם מאמרי תו"א, רק שהם הנחות כ"ק אדמו"ר האמצעי, וצירף להם עוד ביאורים ממאמרים אחרים שגם הם היו הנחות כ"ק אדה"א, רובם בלי מראה מקומות.

עד עתה הגיע לידינו רק מפ' וישב – ויחי בגוכתי"ק. ועוד כמה מאמרים.

התקופה הב' הם המאמרים כמו שנדפסו בספר המצות – דרך מצותיך, שהם מסודרים לפי ענינים – מצות. רובם הם מהנחות כ"ק אדה"א עם הוספות ביאורים של הצ"צ, אבל גם כן בלי "עיין".

ראה במ"מ לדרך מצותיך באותיות מרובעות שמצויין שם המקור למאמרי אדה"ז – הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי לכל סעיף וסעיף.

יש עוד לעיין מה קדם, דרך מצותיך או מה שנדפס באוה"ת בראשית כרך ו, ואכמ"ל.

התקופה הג' שהתחיל בתקצ"ב או שנה קודם או שנת תקצ"ג בערך, אז התחיל הצ"צ לומר ברבים מאמרי אדה"ז – אבל בעיקר הנחות מהרי"ל, עם ביאורים עם "עיין" למאמרים אחרים, ויש להאריך בענין זה ויש כמה וכמה דוגמאות ממאמרים שנדפסו.

התקופה הד' הם הרשימות. מה הם המבנה של הרשימות, ומה היה מטרתם?

מטרתם לא היה כמו שכתב הרב א"מ שי' לפענח הציונים של הבית אהרן, ולשנות הדפים של המד"ר והזהר להספרים שהיו מצויים בסביבו ובמדינת רוסיא. שאם כן למה לא כתב כסדר הבית אהרן, ולמה כתב רק על פסוקים אחדים כמו שנראה מאוה"ת נ"ך כרך א. ולמה דוקא על פסוקים אלו ולא על כל הפסוקים או לכתוב כסדר הנ"ך.

ואולי אפשר לומר בפשיטות, שהתחלת כתיבת הרשימות התחיל אחר אסיפת הרבנים, ובשעה שנסע הצ"צ על המדינה, ופגש גדולי הרבנים בזמן ההוא כמו הרב דוד לוריא ועוד גדולי ישראל ממחנה המתנגדים, והפשרה הידועה של הצ"צ להשקיט המחלוקת בעיירות ובכפרים, שהרב יהיה מהמתנגדים, והשוחט יהי' חסיד. ואז התחילו כמה וכמה רבנים להתעניין בחסידות, ורצו לדעת מקור או אסמכתא בפרד"ס התורה, על דברי דא"ח.

אז התחיל כ"ק הצ"צ לציין על דברי אדה"ז, מקורות בנגלה ובספרי הקבלה. לגשת לעבודה זו התחיל לסדר מקורות במד"ר, דשם רוב סודות התורה.

הצ"צ חיבב ספרי מפתחות כמו שנראה מכתביו, לדוגמא: בית אהרן, מאורי אור, ערכי הכינויים לבעל סה"ד ועוד. [וכן בנגלה. בשו"ת או"ח מציין לספר עצי אלמוגים, ובאה"ע לשו"ת עצי ארזים, שהם ממחבר אחד שעל כל סעיף בשו"ע כמו שכתוב בהשער על הספרים הנ"ל "כל המאמרים והלכות הבאים בש"ס בבלי וירושלמי, ופלפולא בלשונות הפוסקים ראשונים ואחרונים איש מהם לא נעדר". ואכמ"ל, ואי"ה אביא דוגמאות בהזדמנות אחרת].

ראשית כל העתיק הצ"צ הציונים מספר בית אהרן כמו שנדפסו בהספר. ואח"כ העתיק רק המדרשים ששייכים להענין לאותו מאמר. וכשסידר הלקו"ת, הכניס בפנים רק המ"מ וציין "עיין". אבל הרשימות הם הממלאים לספר הלקו"ת.

[במ"מ להלקו"ת הוצאה חדשה באותיות מרובעות ציינו כמה פעמים לרשימות אלו].

וזו היתה הכוונה האמיתית של הרשימות, וע"י זה מתורץ כל הקושיות של הרא"מ. וכן יובן למה כתב רק על פסוקים אלו, ולא לפי סדר התנ"ך. וכן יובן שהצ"צ לא השתמש במד"ר דפוס אמשטרדם, רק בדפוסי רוסיא או הסמוכות, רק העתיק מבית אהרן שהוא רשם לפי דפוס הנ"ל, ולכן יש שינויים בהגירסא בין מה שהצ"צ העתיק הלשון, להדפוס הנ"ל. וכן אפשר לומר גם על התיקוני זהר, שהדפים הם לפי דפוס אמשטרדם, אבל הצ"צ השתמש בדפוס אחר.

כל הנ"ל הוא בקיצור נמרץ, ואפשר לפרט זה לקונטרס גדול עם פרטים מעניינים מאוד, ועוד חזון למועד.

בגליון י [תשסח] כתב הרב ברוך שי' אבערלאנדער בענין עישון סיגריות, וההדגשה בעיקר לאלו הנוהגים בכל דבריהם כפסקי רבותינו נשיאינו (ובעקבות אגרת כ"ק אדמו"ר בזה).

הנה הוא דן בדברי הצ"צ בשו"ת אהע"ז סי' פט הדן באשה שיש לה סכנה אם תתעבר ותלד, האם מותרת לשמש במוך, ומתיר, גם להחכמים שבג' נשים סמכינן א"שומר פתאים ד'", מ"מ ". . .י"ל הטעם מפני שכן שם הבורא ית' בטבע הבריאה אשר ג' הנשים הנ"ל ע"פ רוב אינן מתעברות. ומ"ש מן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ד' היינו שלא יקרה כן אפי' על צד המיעוט, אבל באשה שראויה להתעבר כגון שאינה מג' נשים הנ"ל, וא"כ ע"פ רוב תתעבר. . .ודאי בכה"ג מודו חכמים לר"מ דמותרות לשמש במוך. ולא שייך ע"ז לסמוך לכתחילה על שומר פתאים ד' דהא אמרינן אסור לסמוך על הנס, ובענין קטן מחשש זה אמרו בשבת פרק ב"מ . . ר' ינאי בדק ועבר דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה כו' ומצות מעקה יוכיח. .".

ומפ' הרב הנ"ל: "כלומר שומר פתאים אומרים במקום שמצד הרוב והטבע אין סכנה, וכדי שלא לחשוש למיעוט אומרים שומר פתאים. אבל במקום שהטבע והרבה מהמקרים מביאים לידי סכנה - לא אמרינן שומר פתאים. וא"כ לכאורה נפל כל ענין היתר עישון לבירא עמיקתא, וא"א לסמוך על מאה איש שעברו במקום סכנה מפני שומר פתאים".

אבל לבסוף מסיק דכיון שאין העישון מזיק לרוב המעשנים ב"אחוזים אבסולוטיים", לכן גם להצ"צ נכלל במה שכ' ב"שכן שם הבורא ית' בטבע הבריאה אשר...ע"פ רוב אינן... [מגיעות לידי סכנה]. ומ"ש ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ד' היינו שלא יקרה כן אפי' על צד המיעוט". (ועיי"ש עוד בהערה 21.)

והיינו שהרב הנ"ל מפרש הצ"צ הנ"ל שכוונתו: שאם אין רוב המעשנים באים לידי סכנה, א"כ שייך בזה "שומר פתאים ד'".

ולפענ"ד זה אינו בדברי הצ"צ: הרי כללות התשובה שם מדגיש במיוחד שהאיסור גם כשאין חשש סכנה כ"כ כמו במניקה שאפשר להשכיר מיניקת אחרת או למסמס בביצים ובחלב ואעפ"כ סובר ר"מ שמותר לשמש במוך. וגם החכמים החולקים במניקה הוא רק משום הסבירות דלא תתעבר, אבל באשה אחרת, שע"פ רוב תתעבר ותילד הרי גם לחכמים חייב לעשות כמו לר"מ ("דוודאי הרוב לרבנן חמור יותר ממיעוטא לר"מ...").

והיינו שגם לחכמים כשתתעבר ותלד ע"פ רוב יש לחשוש ואין לסמוך בזה א"שומר פתאים ד'" גם בחשש סכנה כערך החשש דמניקה. ולכאורה: הרי כדברי הצ"צ החשש דמניקה אינו חשש כ"כ, ואפשר לומר שהוא חשש הקלוש מ"רוב" (דע"פ רוב תמציא מניקה אחרת או ביצים וחלב וכיוצא) ואעפ"כ חוששין בזה ואין אומרים בזה שומר פתאים ד'. (ועוד: דבמיניקה הוא תרי שמא (ע"ד ס"ס דחשיב כמיעוט כו'): שמא לא תתעבר ושמא לא יזיק ואעפ"כ חוששים בחשש כערך זה גם לחכמים כמו שמסיים התשובה שם).

וכוונת הצ"צ בתשובה בחילוק במניקה לחכמים: אינו משום שרוב אינם ניזוקים, ובמילא אין חוששים במיעוטא בסכנה וסומכים אשומר פתאים, אלא כל' "שכן שם הבורא יתברך בטבע הבריאה אשר ג' הנשים הנ"ל אינן מתעברות, ומ"ש ומן השמים ירחמו שנ' שומר פתאים ד' היינו שלא יקרה כן אצד המיעוט. . .": יש דבר שעניינו הוא טבע הבריאה (מאת הבורא ית') שמצדה לא יביא למצב סכנה, והיינו כיון שע"פ רוב עניינה ע"פ טבע הבריאה לא יקרה כן (שע"פ טבע אין קטנות ומניקות מתעברות כו') אי"ז נחשב למצב של סכנה ובמילא מן השמים ירחמו שלא יבוא לזה, אבל בדבר שע"פ טבע אפשרי לבוא לידי סכנה, ואפי' על צד חשש רחוק (אפי' על צד המיעוטא) הרי"ז מצב שע"פ טבע הבריאה הרי זה מזיק ומסכן, ולכן אפי' בדבר שאינו חשש כ"כ יש לחשוש ואין סומכין על הנס ואין לסמוך בזה אשומר פתאים ד'.

וזה בדבר ששייך בו איסור (לשמש במוך כו') עאכו"כ כשאין שום איסור בהעדר העישון.

(ויש להאריך בכ"ז: וראה אחיעזר 123, בנין ציון 137, תורת חסד אהע"ז מ"ד, אגר"מ ח"א ס"ג, חילוקים שונים ודומים קצת בזה אבל אכמ"ל בזה.)

ובנוגע למכתב כ"ק אדמו"ר: הנה פשטות עיקר המכתב (כפי שהיא מתורגמת ונדפסה) הוא להסביר למה א) לא נקטו סמכויות הרבניות ב) עמדה ברורה (לקבוע שעישון סכנה ולאסרו, "להכריז איסור" "יוציאו איסור"). ומביא כמה נימוקים לזה.

אין בנימוקים אלו אלא הסבר למה לא נקטו עמדה, אבל אין מזה משמעות שהעישון מותר, ואין מזה משמעות שיש לחפש דרכים שלא לאסרו. ואדרבה ממה שכ' שם שבענין של ונשמרתם מאד לנפשתיכם אין כל צורך שינקטו פעולה מיוחדת כיון שהוא דין יסודי בשו"ע, ובהנימוקים שבהם מסביר אדמו"ר, נוטים יותר שבפועל יכול להיות אסור: הטעם הב' וג' (הם הטעמים שבאים במכתב בתור הסבר לשאלה הנ"ל): ב) שזהו ענין למומחים בתחום הרפואה, והם במומחיותם קובעים האם זהו סכנה. ולפי"ז אם אכן יקבעו שהוא סכנה יהיה אסור ע"פ דין יסודי בשו"ע. ג) הוא נימוק שלא להוציא איסור ע"פ תורה ע"י שהם פוסקים שמציאות עישון הוא סכנה, ובינתיים ימצאו דרכים לסילוק אותם חומרים מזיקים, אבל לכאורה כ"ז שלא מצאו חומרים אלו הרי אם הרופאים יקבעו שהוא סכנה אין להתירו בינתיים.

שאר הנימוקים לא כתבו אדמו"ר בתור תשובה לשאלת השואל אלא לנצל ההזדמנות להביא רעיון מעשי בחובת העסק בהטבת בריאות הרוחנית דאחב"י, וע"ז משתמש בנימוקים אלו בתור ק"ו שבדברים (הטבה רוחנית) שאין עליו שום חילוקי דעות ואין אופנים שבהם העדר קיום התורה מועילה ח"ו, בוודאי שצריך להתעסק בזה.

(ולכאורה מובן שאין זה נימוק והסבר לשאלת השואל שינקטו עמדה: א) באם יש זמן שכל הרופאים מסכימים וברור להם שהסכנה ברורה ד) לאסור לאלו שאין זה מועיל, ה) מי שכבר התחיל יש בזה צד דתועלת (שלכאורה גם אצלו יצטרכו לשאול המומחה בענין זה אם זה מזיק ומסכן יותר משזה מועיל), אבל אי"ז שייך למי שעדיין לא התחיל לעשן).

ועוד: רואים שכ"ק אדמו"ר אינו מתייחס להנימוק ד"שומר פתאים ד'" אלא הכל תלוי אם המציאות קובעת שהיא דבר של סכנה או לא. ובאם הוא מזיק ומסכן הרי"ז דין יסודי בשו"ע. המורם מהנ"ל: דלכאורה משמעות מכתב אדמו"ר הוא רק הסבר על מה שסמכיות הרבניות אין נוקטים עמדה ברורה לאסור באופן החלטי, אבל לאידך הרי מהנימוקים גופא נראה שהנטייה היא שלא להתיר (ולחפש טעמים שלא לאסור) ע"ז אלא שאין לרבנים לקבוע מסמרות בבירור שזה מהווה סכנה, אלא זה שיך לתחום הרפואה והמומחים בזה ואם הם יקבעו שזה סכנה (בהווה ובמציאות ההוה) הרי"ז דין יסודי בשו"ע שיהיה אסור.