הערות בדף השער

א. בדף השער של התו"א (והוא לשון כ"ק אדמו"ר הצ"צ בעצמו), כתוב: "ספר תורה אור, ובו דרושים על שני חומשי תורה בראשית ושמות, וגם דרושים לחנוכה בפרשת וישב ובפרשת מקץ, ומגלת אסתר בסוף ספר שמות ודרוש אחד לפסח בפרשת ויקהל".

הנה ה"דרוש אחד לפסח בפרשת ויקהל" הוא המאמר האחרון שבתו"א (לפני דרושי פורים ולפני ההוספות), והתחלתו הוא "קחו מאתכם תרומה", ובסופו מבואר בענין מצה וספה"ע שהם עבודת אתכפיא ואתהפכא כו'. (והוא מש"פ ויקהל שנת תקס"ח).

ב. אולם מה שיש להעיר ע"ז הוא כי הצ"צ נקט כאן דרושי חנוכה ופורים ודרוש אחד לפסח. ולא הזכיר כאן את דרושי קי"ס בפ' בשלח (שהם ג"כ דרושי פסח. ואחד מהדרושים שבתו"א שם נקרא בכ"מ בכתבי הצ"צ בשם "דרוש קי"ס"), ודרושי מ"ת בפ' יתרו שהם שייכים חגה"ש (ואחדים מהם נאמרו ע"י אדה"ז בחגה"ש, עי' בהמ"מ לתו"א).

ובאמת באגרת כ"ק אדמו"ר הצ"צ אודות הדפסת הס' תו"א (נדפס בהוספות לתו"א ובהוספות ללקו"ת, ובאגרות קודש אדמו"ר הצ"צ ע' שלד) כותב כן: "חלק הראשון על שני חומשי התורה וחנוכה ופורים גם כמה דרושים לחג השבועות זמן מתן תורתנו בפ' יתרו וקצת לפסח בפ' ויקהל, וחלק השני אי"ה [לקו"ת] על שלשה חומשי תורה ושה"ש ומועדים ור"ה ויוכ"פ". [ועד"ז הוא באגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שנד' בהוספות שם].

ג. והביאור לכאו' פשוט, כי באמת אין צורך להזכיר בהשער על דרושי קי"ס בפ' בשלח ומ"ת בפ' יתרו, כי דבר זה מובן מאליו והלא כן הוא ג"כ בכל ספרי הדרושים וחסידות כו' (אלו המסודרים על פסוקי התורה) שעניני קי"ס הם בפ' בשלח ומ"ת בפ' יתרו כו' (וכן עניני המועדים מתבארים על פסוקי פ' אמור ופ' ראה כו' וכיו"ב). וזהו נכלל במ"ש בהשער כאן: "ובו דרושים על שני חומשי תורה בראשית ושמות".

ובהשער כאן בא רק להוסיף אודות דרושי חנוכה ופורים, כי לא כל ספרי הדרושים וביאורים שעל התורה נכללו בהם דרושים על חנוכה ופורים. וכן הוא מוסיף על "דרוש אחד לפסח בפ' ויקהל" שאי"ז רגיל ואי"ז מובן מאליו.

ד. ובכל זאת יש לציין על הרמז בדבר שהתו"א מסתיים בדרושי גאולת פסח ופורים, ועד"ז הלקו"ת מסתיים בדרושים השייכים לגאולה העתידה (ד"ה כי כאשר השמים החדשים). וידוע המובא בשיחות (ועי' ג"כ בס' מגדל עז) על שקישר הצ"צ בין הדפסת הס' לקו"ת בשנת תר"ח לגילוי הקץ שהי' על שנה ההיא.

התו"א נקרא ג"כ "לקו"ת"

א. ידוע מכבר, אשר בכתבי הצ"צ נקרא לפעמים הלקו"ת בשם "תו"א" או "תו"א ח"ב". וגם פעמים אחדות נקרא התו"א בשם לקו"ת.

בהשקפ"ר י"ל שרוב הציונים בהם קורא הצ"צ את הלקות בשם "תו"א ח"ב", הוא בהדרושים שכתב בהשנים הקודמות להדפסת הלקו"ת [כי התו"א נדפס בשנת תקצ"ז, והלקו"ת בשנת תר"ח], שאז הי' עדיין בכוונה לקרוא להלקו"ת בשם תו"א ח"ב. ורק בסמיכות להדפסתו נקבע שמו "לקו"ת".

אבל באמת לפעמים גם ברשימות שנכתבו שנים הרבה אחרי הדפסת הלקו"ת יש אשר הצ"צ קוראו בשם תו"א.

ב. להלן נציין קצת מהמקומות אשר הלקו"ת נקרא בשם תו"א:

אוה"ת שמות ע' לד: וכמ"ש מזה בתו"א סד"ה וידעת היום [פ' ואתחנן] וסד"ה האזינו השמים דרוש השלישי. [וע"ש באוה"ת בהערה].

אוה"ת קרח ע' א'תתנב: ועי' עוד מזה בת"א פ' אמור בד"ה ביאור ע"פ והניף הכהן אותם ספ"ד.

אוה"ת דברים ע' כ: והוא מבואר בתו"א ח"ב בפ' שלח בד"ה ענין המרגלים.

אוה"ת ראה ע' תרפה: ועמ"ש מזה סד"ה ענין ק"ש שמע ישראל בת"א ח"ב פ' ואתחנן ובח"א בד"ה פתח אליהו בפ' וירא.

אוה"ת דברים ע' ב'שפב: וע' בת"א פ' בהר סד"ה את שבתותי תשמרו.

שם ע' ב'תלו: קיצור תקעו השני שבת"א… תקעו בחודש שופר דתק"ע שלא נדפס בתו"א.

אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'רפה: תקעו בחודש שופר דרוש הראשון פ"א פ"ב כו' ע"ש בת"א.

אוה"ת נ"ך ע' תצז: כמ"ש בת"א ח"ב פ' שלח שם.

ג. נציין כאן גם על שהתו"א נקרא לפעמים בשם "לקו"ת":

אוה"ת יתרו ע' תתקסח: "שייך ללק"ת פ' יתרו ד"ה וכל העם רואים".

אוה"ת חוקת ע' א'תתעו: "דפי' בלק"ת פ' יתרו סד"ה וכל העם רואים".

[ב' ציונים אלו הם על הדרוש "וכל העם רואים" שנאמר ע"י אדה"ז בחגה"ש תקס"ה ונדפס בתו"א. ובאמת יש דרושים על פסוקי עשה"ד שנדפסו בלקו"ת במדבר בדרושים לחגה"ש].

השם "תורה אור"

ספר בשם "תורה אור", כבר הי' בדפוס שנים רבות לפני הדפסת התו"א של אדה"ז. הוא ס' "תורה אור" ע"ס בראשית-שמות מר' שמואל ב"ר יוסף הכהן, נדפס בווינצי' שנת ש"ס. ספר זה אגב כנראה לא הי' לפני הצ"צ כי איננו מביאו. [אבל הי' ספר זה לפני בעהמח"ס אסף המזכיר, ר' זכרי' מפורטו, ווינצי' תל"ה, שתוכנו מפתחות וציונים (על סדר אגדות הש"ס) לספרי דרוש ומפרשי התורה. וספר זה הצ"צ לפעמים משתמש בציוניו].

טרדת אדמו"ר הצ"צ בהדפסת התו"א

אודות התעסקות הצ"צ בהדפסת התו"א, יש לציין לדבר המושך את הלב, קטע מאגרת מוהר"ר ישכר בער הלוי מ"ץ בליובאוויטש, נדפס במקורות והערות לס' אגרות קודש הצ"צ ע' תקה, האגרת היא משנת תקצ"ז שנת הדפסת התו"א, וכותב שם על אדמו"ר הצ"צ:

"ומחמת טרדתו כעת בכתבי ק' של ספר תורה אור הנדפס מחדש אינו מכניס לפניו שום עסק, ולכן לא הרחיב הדבור כ"כ עמו (והראי' אמר לי אדמו"ר שי', שמפני טרדתו אינו משיב אפי' תשובות שאלות, שהרי הבטחתי להמ"ץ ר' אשר לשלוח לו תשובה בנדון שאלה בהלכות נדה, ולא השבתיו".

ויש לציין למקבילו עד"ז באגרות קודש של רבינו ח"ג ע' צ (מחודש שבט שנת תש"ו): העדר מכתבי' הוא בסיבת רוב הטרדות ובפרט בעניני ההדפסה.. ולתת מושג מעבודה הנ"ל: בזמן האחרון צריך הייתי להגי' כו'. [והולך ומונה שם בהאג"ק עשרות ספרים שהרבי התעסק בהדפסתם באותה תקופה. וע"ש בע' 9 שמציין המו"ל שבין כל הספרים שמונה איננו מזכיר את ההגדה עם לקוטי טעמים ומנהגים ועוד שהדפסתם היתה ג"כ באותה תקופה].

ובאגרות קודש שם ע' קא (מחודש אד"ר תש"ו): כי מרוב הטרדות בהדפסת הצ"צ, נוסף על שאר עניני הדפוס כו', לא עניתי במשך זמן זה כ"א על המכתבים הנחוצים ביותר, ובפרט בהנוגע לספרו אשר חפצתי לעבור עליו כולו ולהעיר כו' ולכן דחיתי הדבר לעת פנוי' כו'.

ושם ע' קמח (מחודש סיון תש"ו): "טרדות סבבוני, ואין עתותי בידי לענות לכאו"א בזמן שהוא חפץ, ואמרי אשר עליו להיות רוצה שמוטב יתעכב המענה על מכתביו וכיוצא בו, ובלבד שתתקדם הופעת הענינים הנמצאים בדפוס ושמכינים לדפוס, שזהו טובת הרבים".

אדמו"ר הזקן הכניס לתוך הסידור את "סדר קרבן פסח" לאומרו בערב פסח "אחר תפלת המנחה". וראה ביאורו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בתחילת ההגדה עם לקוטי טעמים ומנהגים.

הסדר כפי שמודפס בכל הסידורים וההגדות אינו מנוקד. אבל בהגדה At Our Rebbe’s Seder Table (הוצאת ועד שיחות באנגלית, שנת תשנ"ה) עמודים 4-8 נדפס "סדר קרבן פסח" מנוקד כולו. ולא נתפרש בו מי ניקד אותו ועל יסוד מה עשו את הניקוד.

ויש להעיר על כמה דברים בלתי מדויקים, וודאי יתוקנו במהדורות הבאות:

"והאליה לעומת הָעֵצָה" - אבל בויקרא ג, ט הניקוד הוא: הֶעָצֶה.

"והקטר חלביו דוחין את הַשַּׁבָּת ושאר עניניו אינם דוחין את הַשַׁבָּת" - האות שי"ן ב"השבת" הראשון יש בה דגש, אבל לא ב"השבת השני".

"והיה לָה מקום לצאת ממנה" - חסר המפיק ב"לָהּ".

ולהעיר מ'התקשרות' גליון קצד ע' 10 שבו פורסם מענה של הרבי לשאלת צעירי אגו"ח באה"ק "האם לנקד את דברי אדמו"ר הזקן" שבהגדה שלא נוקדו? והרבי עונה ש"לא". אבל העורך מוסיף הסבר שאין הכוונה לקטעי התפילה שלא נוקדו אלא "הכוונה לדינים וההוראות המובאים באותיות קטנות בין קטעי ההגדה", וא"כ אינו שייך להנ"ל. ויש לברר אצל מקבלי התשובה מה היה כוונת השאלה.

ב'כפר חב"ד' גליון 844 ע' 32 מעלה הרש"ב שי' לוין את השאלה: אם נאמר שעד שנת תקס"ג לא נדפס שום סידור בנוסח אדה"ז שיתפללו בו החסידים, וכי באיזה סידור התפללו החסידים עד שנת תקס"ג?

שוב מצטט את הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר השיחות תש"ד ע' 16 הערה 3: "סי[דור] אדה"ז נדפס לראשונה בשקלאוו תקס"ג. אבל כנראה היו עוד לפני זה רשימות משינוי הנוסחא. כי בשנת תקנ"ח כבר ניתן רשיון מהממשלה להחסידים להתפלל בנוסח שלהם".

אבל לכאורה אין זה מכריח עדיין הדפסת סידור לפני שנת תקס"ג, כי י"ל שהתפרסם בכת"י בגליונות סידורים קיימים.

ולהעיר מרשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (הנדפסת בס' התולדות אדה"ז, קה"ת תשל"ו, ע' קמו) "בעת ההיא [כנראה שנת תקנ"ד הנזכרת בע' קלט שם] כבר היו מפורסמים בין החסידים כמה קונטרסי... גם נוסח התפלה החדש של רבינו הזקן כבר היה מפורסם למדי (שהיו התקונים בכתב על גליונות הסדורים)... ".

ועוד מבואר ברשימה שם (ס' התולדות שם ע' קסד) "כאמור התפשט כבר בעת ההיא [שנת תקנ"ב] נוסח התפילה של רבינו הזקן בין החסידים בכתב-יד, מהם שכתבו השינויים בסידור שער השמים של השל"ה שהוא מתאים יותר לנוסח רבנו הזקן, ועל הרוב היו כותבים את נוסח התפילה של רבינו הזקן על גליונות הסדורים נוסח אשכנז שהיו מתפללים בהם".

והערתי ע"ז ב'הערות וביאורים' מש"פ שופטים תש"נ, גליון תקנד ע' 37-38. וראה שם שאדה"ז היה "א של"ה איד".

ועפ"ז אולי י"ל גם, שגם עריכת הסידור בידי אדה"ז היתה - בחלקה עכ"פ - בצורת תיקונים בגליונות סידור מודפס, וכל מה שלא תיקן התקבל כנוסח שלו מדשתיק. וזה יוסיף הסבר למה "הדפסוהו מן רשימות שלא הי' עדיין סדור מודפס כזה להעתיק ממנו" (וכנ"ל מ'שער הכולל').

סידור השל"ה

בנוגע לדיוק נוסח סידור השל"ה - ראה מה שהעיר רא"ח נאה ב'קונטרס הסידור' (נדפס בסוף סדור תורה אור מהדורת קה"ת) ע' 746. ולאחרונה ראיתי אריכות גדולה בספר 'אמרי חב"ד' של הרב חיים קרויס, בני ברק תשנ"ג, ע' קלג-קנא. ומסכם את דבריו בע' קמה: "נוסח התפלה שנדפס בסדור 'שער השמים' אין לו שום קשר לנוסח שהשל"ה ז"ל התפלל בו, והמדפיסים לדורותיהם לא הסתירו את סדר עבודתם להציג לפני קהל המתפללים את נוסח התפלה השגור בפי ההמון, ולא את נוסח המתחייב לפי הכוונות והכיוון שהשל"ה ז"ל רצה בו. ולכן אין להביא ראיה מסדור זה לשום ספק בנוסחאות התפלה".

ויש לעיין בכל זה.

ב"כפר חב"ד" גליון 847 - הובא מענה בכת"י כ"ק אדמו"ר - וז"ל: "כשתשים לב לפיה"מ - פירוש המלות - בפשטות דח"י ברכות השחר שמברכת את השם, בכל יום בתחלתו - תראה שנתברכה בלי עה"ר בכולן" ע"כ בנוגע לעניננו.

ולכאו' יש לדייק קצת בהלשון "ח"י ברכות השחר" - הרי מדובר כאן במענה לאשה שאשה אינה אומרת "שלא עשני אשה", ואף ששמא מענה זה נכתב לא' הנוהגת לאמר "שעשני כרצונו", ודלא כמנהגנו (ראה בזה פס"ד בקובץ רז"ש, ובארוכה ביגדי"ת הנסמן באג"ק ח"כ ע' סג) - הרי, אין בזה משום "ברכה שנתברכה" - וכל' אדמוה"ז שו"ע סי' מו - "והנשים נוהגות לברך שעשני כרצונו והוא כמו שמצדיק עליו את הדין על הרעה".

דהנה, המקור להלשון ח"י ברכות השחר, הוא ברמב"ם הל' תפילה פ"ז, ששם מסכם את הח"י ברכות שהובאו בגמ' ברכות ומסיים (ה"ז): שמונה עשרה ברכות הללו אין להם סדר אלא מברך כל אחת בשעתה כו', - אלא שכולל בח"י ברכות אלו גם ברכות המפיל, ענט"י, אשר יצר ואלוקי נשמה. ובשער הכולל (פ"א ס"ט) מבאר אשר גם אדמוה"ז בסדורו סידרם כך - "רק בזה הסידור שיד הכל ממשמש בו, העמיד ק"ש שעל המטה באמצע הסידור קודם תקון חצות". וכלל זה די"ח ברכות אינו כולל ברכות התורה.

ומבאר בשער הכולל שם בפרטיות מנין דח"י ברכות, שאמנם ברכת "הנותן ליעף כח" היא ברכה י"ט, דברכה זו ליתא בגמ', "והוסיפו זאת הברכה על ח"י ברכות השחר כמו שמבואר בשו"ע סי' פט שהוסיפו ברכת המינים על ח"י ברכות התפלה מפני שתש כוחן לעמוד בפני המצירין כו' ... ואעפ"כ לא נשתנה שם הכולל ח"י ברכאן כמו בתפילת שמ"ע גם אחר שנתוספה ברכת המינים לא נשתנה שם הכולל שמ"ע".

עכ"פ, במענה זה ודאי מתכוון לשגרת הל' המובא לעיל - ח"י ברכות השחר - אבל בודאי לא קאי על ברכת המפיל, וענט"י שאינם ברכות "שע"י שתתבונן בהם תראה שנתברכה בלי עה"ר בכולן", ובפרט כנ"ל שאינה אומרת ברכת "שלא עשני אשה". [שאר הברכות (מלבד הנ"ל) הינם באמת ברכות ש"נתברכה", וגם ברכות כגון "הנותן לשכוי בינה" - עיין בזה אבודרהם, ובאנצי' תלמודית בערכו].

ואין לומר שכולל גם בח"י ברכות - ברכת הנותן ליעף - שזהו ודאי בהוספה, כפשוט.

תגובה על הערת הרב טובי' שי' זילברשטרום בגיליון ש"פ ויק"פ-החודש עמ' 70:

חשבתי לתומי כי אחר פירסום דברים ברורים ביותר שנאמרו בזה, ('התקשרות' פ' יתרו, גיליון רלז עמ' 12) לא יקומו שוב לפקפק בזה. אולם מכיוון שהחוברת 'התקשרות' אינה מצוייה כ"כ בברוקלין, מחובתי לצטט שוב את הדברים בקצרה, והבוחר יבחר:

* כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע כתב להרה"ח ר' מנחם-זאב שי' גרינגלאס במכתבו מיום כ"ט חשון תש"ב: "חבל שלא נתרגל בכתיבה יפה בתמונת הכתיבה של ר' ראובן סופר נ"ע שהיא כתיבה יפה עד מאד, כי במדינה זו נחוצים סופרים".

* הרבי הורה ביחידות להרה"ח ר' חיים-עוזר מרינובסקי ע"ה בתשרי תשכ"ח, כפי שקיבלתי במדוייק מפי צאצאיו: "איר זאלט לערנען כתב חב"ד". וכן עשה.

- השני המקרים לא היה מדובר כלל במחקר הסטורי וחיפוש מסורות (שלא היה שייך לבצעו ע"י בחור צעיר בווילנא שלפני המלחמה, וגם לא ע"י עולה חדש בארה"ק בשנת תשכ"ח), אלא בהוראה ברורה למעשה, ללא סייג כלשהו.

* כמו-כן, המכתב מאג"ק של הרבי כרך טו עמ' שטז דן בשאלה "באיזה אופן יכתבו", ומתפלא (בחריפות) על שאין השואל מוכן לנהוג כפי שתיקן אדה"ז.

והלכה למעשה: ע"פ מארז"ל אין ספק מוציא מידי וודאי, יש להניח שאנ"ש, ובפרט המומחים בסת"ם, יעדיפו לסמוך על הרה"ג ר' משה לנדא שליט"א, שקנה לצאצאיו תפילין בכתב זה דווקא, וכן מוכר בלשכתו לאנ"ש מזוזות ופרשיות בכתב זה.

ואין זה סותר כלל לדרישה ובקשה וכו' של הרבי למצוא מסורה בזה, איש מפי איש, כמובן ופשוט. ולכן יש לקוות שהרב המעיר שי' יפרסם את כל הידוע לו בנדון לפרטיו, אם יש בזה חדש מעבר למה שהתפרסם עד הנה.

בשעה שהגיע לידי הגליון החגיגי מס' 770 חשבתי, הלא עת היא לחשבון הנפש למען דעת מטרת הקובץ.

ואף כי הדבר גלוי וידוע לכל, ובמשך עשרים-ושבע השנים מאז החלו בעריכת "הערות התמימים" (י"א ניסן תשל"ב) לא ערער אדם על הדרך הסלולה שבה הלכו, אלא שלאחרונה קמו אנשים, מאלו ש"תואנה המה מבקשים" ומשתדלים לקלקל כל חלקה טובה, ובפיהם "תורה חדשה" במטרת הקבצים ו"נזיפה" במהותם הנוכחית.

ומעשה שהיה כך היה: בגל' תשנח התקשיתי במכתבו של רבינו זי"ע, שבו מגדיר הוא כ"איסור חמור" רקימת תמונה מחוטי צמר ו"רשת" פשתן: הלא איסור שעטנז הוא בלבישה ולא בעשייה. בגליונות הבאים שקלו וטרו בקושיא זו בשובה ונחת, זה מותיב וזה מפרק, הכל כדרכה של תורה מימים ימימה וכקדם קדמתה.

עד שיצא איש ע"מ לקנטר (ראה תענית ז, א תוד"ה וכל), ובעקבות השקו"ט הנ"ל פירסם בא' הקבצים "דעת תורה" והוראה ברורה לאנ"ש, כיצד כותבין וכיצד אין כותבין, והכל כיושב ודורש מפי הגבורה. וז"ל:

פשוט לכל חסיד, שהכותבים בקונטרסים אלו צריכה להיות מטרתם "לקיים דברי חכמים", כלומר להראות העמים והשרים את יופיה ועמקותה של תורת הרבי, לסלק את הקושיות העלולות להתעורר ע"י העיון השטחי .. [אבל כשמקשים קושיות, אפילו אם "השאלות נכתבות בכל הכבוד הראוי, ואין צריך לומר שאין הם על מנת לקנטר ח"ו", הרי] כאשר בחור צעיר בישיבה קורא אותן, ויודע שהן נכתבו על ידי אחד מאנ"ש, ובדרך כלל אין בידיו של הבחור את הזמן והכשרון לחפש תשובה לכל שאלה, הרי בכל ליל שבת לאחר קריאת הקונטרס הוא "הולך לישון עם ספיקות באמונה" .. וכ"ש וק"ו כשהקונטרסים מגיעים לאלו אשר "תואנה הם מבקשים", שאין זה מוסיף בקידוש ה' אלא בהופכו. עכ"ל.

ואף כי למראית עין עטופים הדברים ב"חסידישע זיידענע זשופיצע", אבל הם היפך האמת, ולפיכך גם היפך החסידות! הכותב מודד את הרבי באמת המידה של בעלי-בתים, שהיא – כרגיל – היפך דעת תורה, ולכן משער שנחת-רוחו של הרבי היא כש"מראים העמים והשרים את יופיה ועמקותה" של תורתו. ואילו היה מביט על הרבי בעיניים של תורה, היה למד מדברי הגמ' (ב"מ פד, א) מהי הנחת-רוח האמיתית של תלמידי חכמים!

הגמ' מספרת שם על ר' אלעזר בן פדת שהיה חריף, ולכל דבר שאמר לו ר' יוחנן היה מביא "תניא דמסייע לך". אמר לו ר' יוחנן (בצער או בתרעומת), שבשעה שהיה ריש לקיש יושב אצלו, הרי על כל דבר שאמר לו ר' יוחנן, היה ריש לקיש מקשה כ"ד קושיות ור"י היה מתרץ כ"ד תירוצים "וממילא רווחא שמעתא", ואתה אומר לי "תניא דמסייע לך"! "אטו לא ידענא דשפיר קאמינא"?! במלים אחרות: כלום אני זקוק ל"הסכמה" שלך או שתוכיח את יופיים ועמקותם של דבריי?! הנחת-רוח שלי היא כש"רווחא שמעתא" ע"י הקושיות והתירוצים!

ולא מלבי אני מדמה מילתא למילתא, אלא רבינו בעצמו הביא את דברי הגמ' הללו (בשיחת י' שבט תש"מ, באזני אלפי מאנ"ש ברחבי תבל), באמרו: בשעה שיש לתלמיד קושיא בדברי רבו, אסור לו לשקר ולומר שדברי הרב נראים לו, אסור לו להעלים את קושייתו, וכל-שכן שאסור לו להצדיק את דברי הרב בביאורים של שקר, וכדברי הגמרא (יומא סט, ב) מתוך שיודעין בו שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו. וכדברי הגמ' דב"מ הנ"ל, שהרבי לומד ממנה: מתי היה לימוד התורה אצל ר' יוחנן בחיות ובשלימות? דוקא בשעה שהקשו והפריכו את סברותיו!

ובשיחת ש"פ החודש תש"מ (באותה שיחה שבה הבהיר הרבי שאת ההערות על השיחות יש לפרסם ב"קבצים" ולא לשולחם אליו – אבל בהקשר אחר) אמר הרבי: אצל אוה"ע, להבדיל, יש מישהו שצריכים לקבל את דבריו ללא קושיות, אבל אצל בנ"י צריך התלמיד לשאול את רבו ואפילו את משה רבינו, ומרע"ה חייב להשיב לו ולהראות את מקור דבריו "און דאס איז דרך והנהגת התורה"!

ולענין פירסום השאלות ב"קבצים", הדבר מפורש גם במכתבו של רבינו (י"ט טבת תשל"ט, מובא קטע זה בס' "אשכילה בדרך תמים" עמ' 95): ..נהניתי להערותיו בלקו"ש. בנוגע לשאלותיו בזה – הרי זוהי מטרת קובצי הערות אנ"ש והת' המו"ל בכ"מ – לרכז שם כל כיו"ב ושידונו רבים עד"ז וכו'. עכ"ל. כלומר: מטרת הקבצים היא לשאול ולפלפל, ולא כדעת הטועים!

וכך גם בשיחת ש"פ ויחי תשמ"א (מובא שם), שאת השאלות על השיחות המודפסות יש לפרסם ב"קבצים" ולא לשאול את הרבי, ואז יראו הכל את השאלה [ולא חיישינן שמא מישהו "ילך לישון עם ספיקות באמונה" ר"ל...]. מיד אח"כ עובר הרבי ומדבר על קושיא נוספת שהקשו על אחת השיחות ופרסמו ב"הערות התמימים", והרבי מתבטא בלשונו הק': ויישר כח לזה שכתב את ההערה, וכך גם לכל אלו שמעירים הערות! אם יש שאלה כלשהי בעניינים המתבארים בשיחות, אין צריכים להתבייש מלשאול, והכוונה היא שישאלו את השאלות בקבצים, ובפרט שבכך מתקיים "מחבירי יותר מרבותי".

המורם מכל האמור, שהקבצים נועדו להקשות קושיות ולתרץ תירוצים, וזהו רצונו וכבודו של הרבי! ולא כדעת בע"ב שהקבצים נועדו "להראות העמים והשרים".

כך היא דרכה של תורה, וכך נהג רבינו בתורתם של רבותינו נשיאינו, שלא הכחיד את הקושיות שהיו לו בדבריהם [ואיש לא יעלה בדעתו שהקושיות של הרבי חמורות פחות מהקושיות שלי!]. ניתן להביא לכך דוגמאות לעשרות, ולא אביא אלא אחת, שבס' התניא קדישא (פ"מ) כותב אדמו"ר הזקן "כדתנן ניטלו אגפיה כשירה", ומהערותיו של רבינו (הנדפסות בסוף התניא) עולה שדין זה אינו לא במשנה, לא בגמרא ולא בדברי הראשונים, אלא רק בדברי האחרונים נו"כ השו"ע!

גם ב"קבצים" למיניהם נשאלו במשך השנים מאות קושיות חמורות, בין שמצאו להן תירוץ ובין שלא מצאו להן תירוץ, ורק עתה "נתעורר" לפתע המשיג הנ"ל להביע ברבים את "חידושו", שאין להשאיר "ספיקות באמונה" בלב הבחורים לומדי הקונטרסים. ופשיטא שאין זה אלא "חידוש לצורך שעה", כדי לנגח ולקנטר כנ"ל.

והרי באותה "במה" עצמה שבה פירסם את דבריו נדפסו קושיות חמורות לא פחות, ולא שמענוהו מצפצף כנגדם! ולא זו בלבד, אלא שנתפרסם שם (בח"י אלול תשנ"ח) גליון שלם שכמעט כולו בא להוכיח שדבריו של אדמו"ר מוהריי"צ סותרים זה את זה, כמלעיג על דברי חכמים רח"ל, (וכותב הדברים ודאי לא היה מעלה בדעתו להדפיסם בחיים חיותו של רבינו בעלמא דין), ועל כל זאת עבר המשיג בשתיקה, ולא חשש שמא "ילכו הבחורים לישון עם ספיקות באמונה"!

ומשיג זה עצמו, אף שבמשך השנים מיעט ביותר להשתתף בקבצים ולא נשא בעול עם חביריו, וגם המעט שכתב הרי בדרך כלל אינו קשור לתורתו של רבינו, אלא רק "להראות העמים והשרים" את גודל חכמתו שלו, עכ"ז מצינו שגם הוא אינו טומן ידו בצלחתו מלהקשות קושיות בדברי הרבי.

כגון: בקובץ הע' הת' ואנ"ש דקרית-גת (י' כסלו תשמ"ה), מעיר על משנ"ת בלקו"ש חלק יט, ופותח בזה"ל: והנה דברים אלו שנאמרו שם בלשון קצרה מאד, אינם מובנים כלל לכאורה, ומצוה ליישבם. כי כמה קושיות וענינים בלתי מובנים כלל יש בזה. עכ"ל. ואף כי מנסה לתרצם, אבל כנראה שגם דעתו לא נחה מתירוציו, וכדמסיים: ואבקש מהקוראים הנכבדים לחוות דעתם בזה, כי הענין צריך עיון רב!

מן הסתם זו גם הסיבה לכך שפלפול זה לא היה חשוב בעיניו לצרפו לספר ה'פרד"ס' שלו ["כי כלול הוא מכל חלקי התורה בפשט רמז דרוש וסוד" כפי שמעיד עליו הנחתום בענוות-חן] שבו ליקט את מאמריו ו"מחקריו" השונים.

אילו נתכוין המשיג להסיר את ה"ספיקות באמונה" מלב קוראי הקובץ, היה עליו לפרסם את דברי השגתו ו"תירוציו" באותו מקום שבה נתפרסמה הקושיא, אבל מכיון שכוונתו לקנטר, הלך והדפיסם בקובץ אחר, ולא נתקררה דעתו עד שחזר ופרסמם בעיתון שאינו של תורה, המגיע לידי מספר רב בהרבה של קוראים. כלומר, בה בשעה שאני הדפסתי את הקושיא בקובץ שנועד למספר מצומצם של בני תורה, הלך המשיג ועשה לכך פומבי אצל קהל קוראים רחב ומגוון יותר שאינם בני תורה (כדי "להראות העמים והשרים"), ולא חשש כלל שעוד מאות של קוראים "ילכו לישון עם ספיקות באמונה"!

בתוך דבריו באו גם ציטוטים מלשונות הפוסקים, כדי לזרות חול בעיני הקוראים, ואת כולם ניתן לפטור במשפט אחד: אין הם מדברים אלא בעשיית מלבושים של שעטנז או מצעות אסורים וכד', אבל נדו"ד הוא בעשיית ציורים ותמונות! ולא קרב זה אל זה.

עוד מביא הוא בשם יצרנית הריקמה (שאליה כתב רבינו את מכתבו הנ"ל), ש"הריקמה מיועדת לתופרה על מושב של כסא, או למפה על השלחן". עכ"ל. דברים אלו מרפסן איגרא, שהרי ידוע לכל שאין רוקמים "רשת" ומצמידין אותה למפה, אלא רוקמים בגוף המפה. וגם אין רוקמים "רשת" (שמצוייר עליה "דגל משיח" או "נרות שבת קודש" דבהכי עסקינן) כדי לישב עליה. ואף שזה דבר פשוט ולא מפי הייצרנית אנו חיים, אבל כדי להסיר ספיקות שוחחתי היום יום ו' בניסן עם אותה הגברת, ואמרה לי שהריקמות נועדו לשם נתינתן במיסגרת ותלייתן על הקיר, וגם שללה את האופן של הצמדה לכסא או למפת שולחן, ושלא אמרה מעולם כדברים הללו! (ויעויין מ"ש לעיל משיחתו של הרבי, שאין לתרץ את דבריו בדברים של שקר. וד"ל).

לשם הבהרת הנושא כתבתי בהערתי הנ"ל שהרשת עשויה "חומר קשה" (ולא נתכוונתי כלל ל"קשה" שבדיני שעטנז, שהרי בתמונות אין נפק"מ בין קשה לרך), ועל כך כותב המשיג (בשם הייצרנית) "שאין מדובר בחומר קשה, אלא בבד פשוט שמגוהץ עם עמילן". עכ"ל.

כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא! ויעיין בכל מילון עברי פשוט, ויראה "עמילן" מהו: חומר המקשה את האריג בגיהוץ! (וזו דרגת קושי גם לענין שעטנז, שהרי אינו נכרך). אבל כבר נתבאר לעיל שאין זה נוגע כלל לענייננו, שהרי בתמונה אין נפק"מ בין רך לקשה.

ותבוא ברכה על מי שיתרץ ויבהיר את הענין בדרך אמת, וכדברי הגמ' ביומא שהובאה לעיל משיחתו של רבינו: מתוך שיודעין בו שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו.