'היום יום' ח' אדר א' [בתרגום מאידיש]: "רבינו הזקן זימן אליו אברך מתלמידי המגיד, ואמר לו - בניגון, כדרכו - : "אני מצווה ב"ולמדתם אותם את בניכם", אתה מצווה לזון ולפרנס בני הבית; הבה נתחלף: אני אתן לך כל צרכיך כדי שתוכל לקיים את המצווה המוטלת עליך, ואתה למד עם בני...".

ולכאורה צ"ב מהו ההבנה בהא דאדה"ז בחר מלמד בשביל אדהאמ"צ באופן כזה, דהוא פשוט דחייבים לשכור מלמד ללמד בנו אם א"א ללמדו בעצמו וכמבואר בקידושין (כט, א). וא"כ מהו ההבדל אם שוכרים מלמד בפשטות או מדברים אליו בנוסח הנ"ל.

ואולי י"ל דהנה מבואר בהת"ת (א, ב) שהא דמותר למלמד לקחת שכר הוא או א) משום שכיון שהקטנים צריכים שימור שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים, או ב) כשהמלמד הוא בעל אומנות ומניח אומנותו שזהו שכר בטלה הניכר או ג) אם לומד עמהם כל היום אף שאינו בעל אומנות מקרי ג"כ שכר בטלה הניכרת.

והנה כיון שמדובר באדהאמ"צ פשוט שלא שייך טעם הא' הנ"ל שלא יצא החוצה וכו'. וכיון שהי' מדובר במלמד שהיה א' מהאברכים אצל המגיד א"כ בפשטות ג"כ לא הי' שייך טעם הב' דבפשטות לא הי' בעל אומנות. ובנוגע טעם הג' אינו ברור האם למד עמו כל היום שאזי הוי שכר בטלה הניכר או לא.

ואולי י"ל דע"י סגנון הנ"ל של אדה"ז סילק כל השאלה איך מותר לקחת שכר. דהנה פסק הרמב"ם (אישות יב, יט) דמי שהלך למדה"י ועמד אחד ופרנס לאשתו ובני ביתו אין הבעל חייב לשלם לו וכדעת חנין (כתובות קט, א).

והנה הרשב"א בנדרים (הובא במ"מ שם) ס"ל דזהו דוקא כשמפרש בשעה שנותן להאשה המזונות שזה שהוא נותן לה הוא בשביל החיוב שחייב לה בעלה, אבל אם נותן לה סתם אזי חייב הבעל להחזיר לו.

ועפי"ז י"ל דזהו דיוק הל' שאמר אדה"ז להאברך שמכיון שיש לו המצוה 'ולמדתם אותם את בניכם' ולשני יש המצוה לפרנס אשתו וב"ב, א"כ אדה"ז יפרנס אותם ואין זה נק' שנותן לו שכר בשביל הלימוד דהא כיון דאין הבעל חייב לשלם בשביל זה א"כ לא מקרי שקיבל משהו מהנותן, וזהו אפילו לשיטת הרשב"א הנ"ל דהא אדה"ז אמר בפי' שזה שמפרנס את משפחתו הוא בשביל המצוה שיש לו לפרנס אשתו וב"ב ולפי"ז נמצא דהמלמד למדו בחנם.

בגליון תשפ עמ' 51 ואילך הרבה הרנ"ג להעיר על חוברת דוגמה ג, במקומות של חוסר דיוק, חן חן לו על הדבר הזה. ובודאי "יתקבלו ההערות" ויואילו להוציא דבר נאה ומתוקן.

אמנם בכמה מקומות הגדיש את הסאה, מחמת שלא ירד לעומק הדבר. ובזה אשתדל להבהיר אי אלו פרטים (לפי סדר הציונים שבחוברת הנ"ל ובהערותיו):

הערה כללית: לא ברור לי מי הדפיס את הכותרות בדפוס הראשון של השו"ע, אמנם לא מסתבר לומר כי סימנים ה-ו הם חלק מהל' נט"י, ועאכו"כ לא מסתבר לומר שבסידור יבואו גם הלכות צניעות ובית הכסא בהל' נט"י. וכיון שבמהדו"ב שונה שם הלכות אלו (מ"הלכות הנהגות אדם בבוקר") אל "הלכות השכמת הבוקר", וכיון שבסידור עם דא"ח נכללו כל ההלכות האלו ב"השכמת הבוקר", אין שום סיבה מדוע לא תכלול כותרת זו את סימנים א-ז.

יא. הוא שואל מה זה חשוב לציין (בנוסף על הרא"ש) "לרב האי גאון הובא בספר הנר כו' שאך זה התגלה מן גניזה כלשהי והודפס". אמנם נכון כי רבינו הזקן לא ראה את החיבור הזה, אבל כיון שאפשר שמשם לקח הרא"ש את ההלכה הזאת, א"כ ע"י העיון במקור מבינים יותר את ההלכה שבשו"ע אדמו"ר הזקן. ודוגמאות למכביר יש להביא לזה. וכן נהוג אצלנו תמיד.

יב. הביטוי "וכל החיל אשר נגע בלבו" הוא ביטוי לא רגיל כלל, ומובא אצל רבינו הזקן רק לענין תיקון חצות - כאן ובסידור, ולכן הי' מוכרח לציין שהוא ע"פ שמואל א י, כו.

טו. בסידור אדה"ז נכלל למנצח בבוא בתוך סדר תיקון חצות.

כד. כאן היה הכרח לכתוב "אולי הטעם כי אין לעסוק במקרא בלילה", כדי לציין לס' המנהגים ולסידור וכו', וכדי ליישב מנהגינו בסי' תצד דלא כמ"ש בשוע"ר שם ועוד. אלא שהסתפקנו בסגנון של "ועיין" וכיו"ב, כמנהגינו בשאר המקומות, שלא לכתוב קושיות ופירוקים כ"א לציין ותו לא.

פד. בציון לשל"ה יש בעיה עקרונית, יש הרבה דפוסים, שחלוקים בחלוקת הדפים וחלוקים בחלוקת הקטעים, ולכן אין מקום לציין לד"ה או לדף אא"כ מציינים הדפוס. והנוהג אצלנו הי' תמיד לציין לדפוס נח"ת, אמנם כעת אינו בנמצא כלל. ועדיין לא קבענו מסמרות באופן הציון לשל"ה, אף שהרבינו לדון בזה.

פט. קודם צריך לציין למקומות נוספים שבהם כתב (או אמר) כך רבינו הזקן, ואח"כ יש לציין למקומות שנראים סותרים.

מה שסיים "עוד יש הערות רבות על שאר הסימנים כהנה וכהנה" לא נתבררה כוונת הודעה זאת, ומהנכון שימשיך בכתיבה זו לתועלת הרבים.