ב'ספר החקירה' להצ"צ (דף צו, א) מביא פירוש האב"ע שבו מביא פי' מ'יפת' הקראי, - אלא שהאב"ע דוחה אותה, אבל הצ"צ מבאר פירושו, וז"ל הצ"צ: "אבל הראב"ע בפ' וישלח כ' אכפרה פניו לשון אכסה ואסתיר, הנה פי' אכפרה ע"ד וכפרת וע"ד כפורת, שהוא לשון כסוי. וכ"כ עוד בפ' תרומה ע"פ ועשית כפרת, כי כמוהו לכפר עליו כמו כסוי חטאה. אך פי' זה כ' בשם יפת, והוא ז"ל עצמו חלק ע"ז - שמלת לכפר עליו מגזרת כפר נפשו. והביא ראיה מר"פ תשא: כופר נפשו; לכפר על נפשותיכם. והנה לדברי יפת - י"ל שהוא ע"ד על כל פשעים תכסה אהבה, א"כ האהבה היא כסוי חטאה", עכ"ל הצ"צ.

והנה, 'יפת' היה אחד מגדולי הקראים בפי' המקרא, וכל הרבנים שלחו חיצים נגדו ופירושו. וזה שהצ"צ מביא ראי' לפירושו - צריך עיון.

- דרך אגב: בספר הליקוטים ממאמרי הצ"צ העתיקו הקטע הנ"ל, ועל שם 'יפת' הוסיפו הערה - שהכונה לספר "יפת תואר", שהוא פי' למדרש!!

בפירוש הרא"ש על התורה, בסוף פרשת שלח, על הפסוק "ועשו להם ציצית ... וזכרתם את כל מצות ה'", נדפס: "...ואני שמעתי שיהיו הכריכות של כל כנף - ג' מתשעה תשעה, והאחרונות י"ב כריכות. ג' פעמים ט' וא' י"ב - הרי כאן ט"ל כמנין ה' אחד. ועוד שמעתי, שיש בכל הכריכות והחוליות והקשרים והחוטין רמ"ח כנגד אבריו של אדם, ודוק ותשכח אם בעל חשבון אתה. וד' [פעמים] ט"ל [עולה] קנ"ו, וה' קשרים וד' חוליות וח' חוטין הרי כאן כ"ג. - א"כ תמנה ד' פעמים כ"ג ותמצא החשבון מכוון...", עכ"ל.

ופלא, שהרי ה' קשרים וד' חוליות וח' חוטין עולין למספר יז ולא כג.

וכנראה שנשמט כמה תיבות בפירושו, ומצוה ליישב.

איתא באגרת התשובה פ"ט: "וז"ש בתנא דבי אליהו אדם עבר עבירה ... אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים" וכו'.

והנה בנדפס תנא דבי אליהו בספרים שלנו לא נמצא מאמר זה (ונמצא הוא במדרש רבה ויקרא פכ"ה), וכבר העירו כן בספר 'מ"מ ליקוט פירושים וכו', וכותבים בהערות בזה"ל: "כנראה שנמצא בכת"י - ראה בראשית חכמה שער התשובה שמביא "בתנא דבי אליהו נמצא אצלנו בכתיבת יד", אבל צ"ע שבראשית חכמה שם מביא זה בשם ויקרא רבה". ע"כ.

והנה הערה זו תמוהה לכאורה, כי אם רצונו לומר שמוכרח שמצא כן אדמוהז"ק באיזה כתב יד - ניחא, אך מה שמוסיף מראשית חכמה שהיה לו בכתב יד - אינני מבין לאיזה צורך מביא זה. וכי לא ידוע וברור שהיה הספר תנא דבי אליהו בכתב יד עד שנדפס, וכי מהיכן הוא נדפס אם לא מכתב יד, ומה מוסיף לנו בזה שגם הראשית חכמה היה לו את הכתב יד.

ועוד, הרי ספר ראשית חכמה נדפס לפני הספר תנא דבי אליהו, כי ראשית חכמה נדפס לראשונה בשנת של"ט ותנא דבי אליהו בשנת שנ"ח (כמובא בספר בית עקד ספרים), - ובוודאי היה בכתב יד אצל כל הקדמונים המביאים משמו כדלהלן.

וכנראה הערה זו אינה אלא הערת המוציא לאור, ולאו מר בר רב אשי חתים עליה.

והנה גם מדברי 'הערוך' ערך "סדר", נראה שהיה לו כתב יד שונה מהנדפס אצלנו דזה לשונו בענין זה:

"סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא כתובות קו, א. פי' משניות חצוניות הן ורבה הוי שלשה בבי ול' פרקין, וזוטא שנים עשר פרקין. ודאמרי בגמרא תנא דבי אליהו כולהון בגוויהו".

והנה בנדפס אצלנו יש באליהו רבה שלשים ואחד פרקים ובאליהו זוטא עשרים וחמשה פרקים. אך כבר העירו מפרשי הספר (עיין פירוש 'שי למורא'), דבתנא דבי אליהו מהדורת 'מאיר עין' כ', שבכתב יד שנכתב בשנת ד' אלפים תתל"ג נמצא בסוף פרק טו דאליהו זוטא: הדרן עלך אליהו זוטא ומכאן ואילך הם מדרשים של פרקי דרך ארץ ופרקי דר"א.

אך מה שכתב "כלהון בגוויהו", היינו שכל המאמרים המובאים בתלמוד בשם תנא דבי אליהו נמצאים בספר, הנה כפי הנראה מהרשימה דלהלן הרי לא כולם נמצאים בנדפס אצלנו, (ודוחק לומר דכוונתו לרובם ככולם).

להלן רשימת כל המאמרים "תנא דבי אליהו" המובא בש"ס, ולצידם היכן זה בנדפס:

א) שבת יג, א: מעשה בתלמיד אחד כו' - בנדפס (אשכול תש"ן י-ם) פרק טו סעיף י.

ב) פסחים צד, א: רבי נתן אומר כל הישוב תחת כוכב אחד - בנדפס פרק ב סעיף י, מבלי לכתוב בשם ר' נתן.

ג) שם קיב, ב: אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול כו' - בנדפס פרק כו סע"כ.

ד) מגילה כח, ב (ונדה עג, א): כל השונה הלכות כו' - בנדפס אליהו זוטא פ"ב ס"ה.

ה) קדושין פ, ב: הואיל ונשים דעתן קלות - לא נמצא בנדפס.

ו) סנהדרין צב, א: צדיקין שעתיד הקב"ה כו' - בנדפס פל"א סל"ו.

ז) שם צז, א (ע"ז ט, א): ששה אלפי שנין הוי עלמא - בנדפס פ"ב ס"א.

ח) ע"ז ה, ב: ישים אדם יצמו כשור לעול כו' - בנדפס פ"ב ס"ז.

ט) תמיד לב, ב: גיהנום למעלה מרקיע כו' - לא נמצא בנדפס.

והנה לאחרונה נהוג בכל הספרים החדשים מהראשונים שמוציאים לאור - שמביאים בפתח הספר מי מהקדמונים מביא בשם ספר זה, אך משום מה לא מצאתי שיעשו כן על הספר תנא דבי אליהו, לכן ראיתי ללקט כאן ליקוט חלקי לפחות:

וזאת למודעי, שכמה מהראשונים קראו לספר בשם "סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא", ולא השתמשו כ"כ בשם "תנא דבי אליהו" כדמוכח מהרשימה דלהלן:

א) תוס' בב"מ קיד, א ד"ה 'מהו' כ': "וכן נמצא בתשובת גאון שכ' שיש בסדר אליהו רבה" - בענין שהיו חלוקים רבותינו מהיכן אליהו בא מזרעה של רחל או של לאה, ונמצא בספר פרק יח סעיף מט.

ב) תוס' בב"מ פו, ב ד"ה 'נראין' כ': "ובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו ... ופליגא אדהכא", ונמצא בספר פי"ב סעיף א. (וקצת צ"ע, דמהתוס' דלעיל נראה שלא היה להם הספר, ולכן מביא מתשובת גאון, וכאן נראה שהיה להם).

ג) תוס' כתובות קה, ב ד"ה 'וכי אלישע' כ': "והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא", ונמצא בספר פ"ב סע"ז. ובתוס' הרא"ש שם כ' דהכי איתא בתנא דבי אליהו.

ד) ספר הערוך ערך "סדר" קורא לספר "סדר אליהו רבה וזוטא".

ה) ספר הרוקח (מבעלי התוספות) בהקדמה כ' - דלכן מתחיל הספר "ויגרש" כי זה גי' "תנא דבי אליהו".

ו) בעל הטורים ויקרא א, ט מביא מתנא דבי אליהו, ונמצא בספר פ"ו סט"ז.

ז) בספר עץ חיים להרח"ו מביא כמה פעמים מספר תנא דבי אליהו (עיין הקדמה).

ח) בספר ראשית חכמה שער התשובה פרק ראשון כ': "בתנא דבי אליהו נמצא אצלנו בכתיבת יד".

מי הוא מחבר הספר תנא דבי אליהו

איתא בסנהדרין צב, א: "תנא דבי אליהו צדיקין שעתיד הקב"ה להחיותן" וכו', וכ' שם הבאר שבע וז"ל:

"אל תטעה לחשוב שזה אליהו הוא אליהו הנביא התשבי, אלא הוא התנא הרשום בהקדמת זרעים לרמב"ם ז"ל אצל חוני המעגל סוף פרק ז' ובפרק מי שהיה תמצא תנא דבי אליהו רבי נתן אומר כל הישוב כו'", ע"כ.

וכ"כ בשו"ת שלו סוף סימן נד על הא דאמרינן סוף נדה: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'", וז"ל: "ועדיין צריכים אנו למודעי דהאי תנא דבי אליהו אינו אליהו הנביא כמו שחשבו רבים מן התלמידים אלא הוא תנא הנזכר בהקדמת הרמב"ם ז"ל מסדר זרעים בפרק שביעי".

קצת תימה מדוע מציין לפרק שביעי, - והרי כבר מוזכר בפרק שלישי, ומפורש יותר בפרק רביעי, דהיה בזמן חוני המעגל עיי"ש.

והנה הא דמביא דתנא דבי אליהו אמר בשם רבי נתן (פסחים צד, א) - כוונתו לכאורה להוכיח מזה שלא יתכן דהוא אליהו הנביא.

אך מה שכ' דהוא אליהו שהזכיר הרמב"ם - לא הרויח בזה כלום. דהרי הרמב"ם כ' שם שהיה בזמן חוני המעגל, והיה זה קודם לרבי נתן.

ועיין סדר הדורות ערך תנאים, "אליהו" - "תנא דבי אליהו", דמביא דעת הב"ש.

ולאחר שמביא מפסחים קיב, א: "תנדב"א בשם ר' עקיבא", כ': "ואם כדברי הרמב"ם כי תנדב"א היה קדמון כו' איך אומר בש"ר נתן ור"ע ובש"ר יהודה בן תימה, ועוד דאם תנדב"א היה בזמן ר' יהושע בן פרחיה שהיה ג' אלפים תק"ס לבריאת העולם גדלה תמיהת הזקוקין דנורא במ"ש תנדב"א "ששה אלפים הוי עלמא ב"א תהו, ב"א תורה, ב"א ימות המשיח ובעוונותינו שרבו יצאו מה שיצאו", שהרי אז היה קודם התחלת ב"א ימות המשיח ת"מ שנים". עיי"ש.

ומ"ש "ואם כדברי הרמב"ם" - צ"ע, דהרי הרמב"ם לא כ' כלום מענין תנא דבי אליהו, וכבר תמה עליו החיד"א להלן.

והנה החיד"א בפתח עינים (וכפל כל דבריו בס' שם הגדולים שלו מערכת ספרים ערך סדר אליהו) סתר דברי הב"ש וכדאי להביא לשונו וז"ל:

"וזה לי למעלה משלשים שנה (בשם הגדולים כ' "למעלה משלשים וחמש שנה" ומכאן אולי להוכיח ששם הגדולים כ' קודם ספרו פתח עינים) שתמהתי על זה דמה שהזכיר הרמב"ם בהקדמתו הוא אליהועיני בן היקף והוא שם אחד אליהועיני ואינו אליהו לחוד ועיני בן הקף לחוד וכן הוזכר שם בהקדמת הרמב"ם הנזכר פ"ב ופ"ד ופ"ג.

"ועוד הדבר ברור מאד דתנא דבי אליהו הוא אליהו הנביא זכור לטוב והוא מאי דתני לרב ענן סדר אליהו רבא וסדר אליהו זוטא כדאמרינן בכתובות דף קו, א, ונדפס ספר זה בויניציא שנת ישמ"ח ואח"כ נדפס בפראג עם פירוש רחב הנקרא זקוקין דנורא, וזה נקרא תנא דבי אליהו ומתחיל ויגר"ש בגי' תנא דבי אליהו כמ"ש רבנו הרוקח בריש ספרו.

"ועוד נעלם מהם מ"ש רבנו הערוך ערך סדר וז"ל: "סדר אליהו רבא וסדר אליהו זוטא בריש גמרא דפ"ב דייני גזילות וכו' ודאמרינן בגמרא תנא דבי אליהו כלהון בגוויהו", עכ"ל, וכן הוא האמת כי הרואה יראה דכל תנא דבי אליהו דמייתי הש"ס או רובם שם הם, ובפרטיות הני בי תרי דעלייהו קאי הרב ב"ש הא דשמעתין הוא בסוף סדר אליהו רבא, אלא שיש שנוי בסוף ותנדב"א כל השונה הלכות דעל זה דיבר בתשובה הוא בס' אליהו זוטא פ"א", עכ"ל החיד"א.

והנה החיד"א כאן נזהר וכ': "דכל תנא דבי אליהו דמייתי הש"ס או רובם שם הם", והיינו כנ"ל משום דתלוי בשינוי גירסאות.

עוד כ' שם החיד"א: "ותימה עוד על הרבנים, הרי הרמב"ם שם אינו מזכיר כי אם התנאים שהוזכרו במשנה, והיכן מצאו במשנה שם אליהו בתנאים".

והרמב"ם כ' 'אליהועיני בן הקוף', ונמצא שמו פעם אחת בפאה פ"ג מ"ה שהיה כהן ועשה פרה אדומה. ועיי"ש תוי"ט, דיש הגורסים אליועיני ויש הגורסים אליהועיני, ושתי השמות נמצאים בתנ"ך (אליועיני - עזרא י, כב; נחמיה יב, מא; ובדה"י. ואליהועיני - עזרא ח, ד; ובדה"י).

והנה יש להוסיף ולומר דלא נמצא שם אליהו אפילו אצל האמוראים, ומה שמביא בסדר הדורות ערך "אליהו", דנמצא במדרש רבה במדבר פרשה ד מאמר אליהו בענין כל המרבה כבוד שמים, ובסוף הסדר פ"ה בענין נתקבצו ויצאו למלחמה, - הנה יש לומר דשם הכוונה למאמר אליהו הנביא, ואכן נמצאים המאמרים בתנא דבי אליהו רבה פרשה יד ופרשה יב, עיי"ש, וכדאיתא בסנהדרין דף צז: "אמר ליה אליהו לרב יהודה", דבוודאי פירושו שזה מאמר אליהו הנביא, עיי"ש.

דרך אגב יש להעיר דזה קצת פלא דלא ימצא שם אליהו בתנאים ואמוראים, והוא ע"ד הפלא שלא נמצא שם משה. - וכבר כ' החיד"א בשם הגדולים ערך "רב משה גאון" וז"ל: "מצאתי כתוב בס' כת"י לא היה שום תנא או אמורא שנקרא משה והוא פלא וסוד, והיינו דאמרי אינשי על הרמב"ם "ממשה ועד משה לא קם כמשה", שלא היה תנא או אמורא שנקרא משה".

וכן לא נמצא שם "אברהם" בתלמוד, ובגיטין נ, א איתא: "תני אברם חוזאה", אך כבר כ' סה"ד ד "לולא דמסתפינא אמינא דצ"ל אבימי חוזאה", ולכאורה נראים דבריו דמדוע יקרא אברם ולא אברהם. ואכמ"ל בזה.

והנה מלבד שמוכרח כדברי החיד"א שנעלם מהבאר שבע דברי הערוך, יש להקשות טובא על הב"ש, דהרי בספר עצמו מוכח בכמה מקומות שזהו אליהו הנביא, וכמו בפי"ח סעיף מט דהכי איתא התם:

"פעם אחת היו אבותינו ושאר חכמים ... חולקין מהיכן אליהו בא ... באתי אליהן ועמדתי לפניהן ואמרתי להן רבותי אין אני בא אלא מזרעה של רחל".

ומחומר הקושיא נראה אולי לומר, דהב"ש לא דיבר אודות הספר כלל - כי יתכן ולא ראהו (דהרי נדפס לראשונה שנת "ישמח" והב"ש הדפיס ספרו רק כחמש עשרה שנים לאח"ז בשנת שע"ב), ואולי אם היה רואה, היה מסכים למ"ש הערוך - אלא אמר דבריו אודות תנא דבי אליהו המובא בגמרא. ועדיין צ"ע בכל זה.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר אם נמצא באיזה שהוא מקום בתורת כ"ק אדמו"ר או מרבותינו נשיאנו דעתם בנידון הספר תנא דבי אליהו.

באג"ק מוהריי"צ (יג, עמ' שצד) כותב הרבי לחתנו רבינו זצ"ל בזה"ל:

..מספר הקדישים עולה י"ז: [א] קודם התפלה, [ב] ברכו, [ג] אחר שמו"ע, [ד] ובלצ"ג, [ה] יום, [ו] קוה, [ז] עלינו, [ח] תהלים, [ט] משניות - תשעה שחרית. מנחה: [י] קודם שמו"ע, [יא] אחר שמו"ע, [יב] עלינו, [יג] משניות - ד' פעמים. מעריב: [יד] ברכו, [טו] אחר שמו"ע, [טז] עלינו, [יז] משניות - ד' פעמים. בס"ה י"ז קדישים. עכ"ל [בתוספת המספרים שבסוגריים].

והוא פלא, שהרי בתפילת מעריב חסר כאן הקדיש שקודם שמו"ע, וא"כ עולה למנין ח"י קדישים.

ובימים שהיה רבינו אומר קדיש מבלי לעבור לפני התיבה, הנה - בשנים שלא היה מתפלל שחרית עם הציבור - היה אומר עשרה קדישים, דהיינו כל הקדישים שאינם שייכים לש"ץ. וכדי להשלים את ה"קדיש דרבנן" שלפני שחרית (שהרי הרבי היה נכנס לבהכ"נ - כמדומני - רק אחרי ובלצ"ג), הנה לפני תפילת המנחה היה אומר משניות ואחריהן "קדיש דרבנן".

בצוואתו לבנו כותב אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע: אני דקדקתי לומר בכל יום - לבד ש"ק ויו"ט - ט"ז קדישים1 (נעתק בסוף הקונטרס 'חנוך לנער', ממהדורת תשי"ט ואילך. ובס' אשכבתא דרבי, עמ' 130 מעיר, שבגוף הצוואה שבכתי"ק אדמו"ר נ"ע בא כאן פלפול ארוך עפ"י נגלה ועפ"י קבלה).

וכותב שם רבינו בהערה: להעיר מזח"א סב, ב: בזמנא דישראל אתיבו בקול רם איש"ר מברך.. רווחין ליה שעתא ופלגות שעתא. עכ"ל.

כלומר, שכל קדיש וקדיש מועיל לנפטר למשך שעה ומחצה, וע"פ זה ט"ז קדישים מועילים לכ"ד שעות.

ועל כך יש להעיר מדברי הרב חיד"א בס' שיורי ברכה סי' שעו ס"ק ח (נדפס גם בשו"ע שם בשוה"ג) וז"ל: רבים נהגו לצוות לבניהם לומר ח' קדישים ביום, משום מ"ש בזהר הקדוש דהקדיש מועיל לשעתא ופלגא, ולהכי יאמרו ח' קדישים להציל לי"ב שעות. אמנם רבינו מהרח"ו זצ"ל גלה סודו, שכוונת שעתא פלגא אינו כפשוטו, אלא מדרגה בגהנם שנקראת שעתא ופלגא. עכ"ל.

ובהגהותיו לזוה"ק (ניצוצי אורות) שם פירש הרב חיד"א מעט יותר: מהרח"ו ז"ל ביאר, שניצול ממדור ז' הקשה שנקרא שעתא ופלגא. אך שאר דיני גיהנם לא בטילי מיניה, והאריך בזה. י"ב. ובהכי ל"ק קושית מז"ה בז"ח שכתב צ"ע למה מרווחי' שעתא ופלגא. אמנם הרמ"ז הקשה על מהרח"ו ושייר דרך לעצמו והאריך מאד ע"ש. והרואה יראה שיש להשיב על קושיותיו. עכ"ל.

והנה מלשונו של הרב חיד"א בשני המקומות הנ"ל נראה, שהוא נוטה לדעתו של הרח"ו, ולא לדעת הרמ"ז שהקשה על הרח"ו ופירש "שעתא ופלגא" כפשוטו (אלא שהרווחה זו דשעה ופלגא היא בשעת התפילה דוקא, משא"כ בשאר היום היא הרווחא פורתא בלבד).

כמקור לדברי הרח"ו מציין הרב חיד"א ל'י"ב', והוא פירוש הזוהר "יודעי בינה" אשר בכת"י (ראה שה"ג בערכו). וגם דברי הרמ"ז אמורים שם, ואין הם בפירוש הרמ"ז הנדפס (שהוא מה שנלקט מפירושו לתוך פירוש ה"מקדש מלך").

והנני להביא כאן פירור משולחנו הגבוה של הרמ"ז שם, וז"ל:

..אם היו החיים משגיחים על זה [לומר קדיש ולענות איש"ר] היו מפנים להם [למתים] הרבה. וסיפר לי הישיש המאושר כמוהר"ר בנימין הלוי נר"ו, שכך היתה דרכו של החסיד כמוהר"ר אברהם הלוי הנק' בשם המוכיח, שהיה יושב בבהמ"ד כל היום, ומדי שעה וחצי אומר קדיש. וברכות יעטה מורה. עכ"ל.

הרי לנו מעשה רב מגדולי המקובלים, שהסיקו מדברי הזוהר שכל קדיש וקדיש מהני לשעה ומחצה. וכפי שנהגו רבוה"ק ונתבאר ע"י כ"ק רבינו זצ"ל.

ואין להקשות מהא דמנהג זה אינו עולה בקנה אחד עם פירושו של הרח"ו, שכבר כתב שם הרמ"ז וז"ל: אין ספק אצלי שהרח"ו זצ"ל כתב כן קודם שזכה לאור הבהיר האר"י ז"ל (וכמו שכבר הקדמתי בתחלת דברי), שאז היה נוגע ומתיגע בסברת הראש, וחורפיה מחליא ליה [מליצה ע"פ ע"ז לט, א], שהנה דרך תירוצו חריף אבל ל"נ [=לא נראה לעניותי וכו'. עכ"ל.

וכך כתב גם הר"ר אברהם אזולאי (זקינו של הרב חיד"א) בהקדמתו לס' אור החמה: ובחמלת ה' עלי באו לידי רוב ספרי הרב האלקי כמהרח"ו נר"ו אשר קביל מהרב אלקי הרי"א [=האר"י] זלה"ה, עם ביאור קצת לשונות מספר הזוהר אשר חידש הוא נר"ו קודם שלמד עם האלקי הרי"א זלה"ה בכתב ידי הרב נר"ו. עכ"ל.

(דברי מהרח"ו הנ"ל מובאים גם בס' "אור החמה", ותמיהני מדוע הביאם הרב חיד"א מהס' י"ב ולא מספרו של זקינו. וכן מובאים דברי הרח"ו בס' "זוהר הרקיע").

גם בס' "אור יקר" לרמ"ק (לזוה"ק שם) משמע שהכוונה לשעה ופלגא כפשוטו, אף שמבאר זאת גם לענין הספירות העליונות. וזלה"ק: שעתא ופלגו שעתא - מכאן שהרחמים המתעוררים ע"י הקדיש הוא שיעור שעה וחצי שעה, שהם שעה א' התפארת, וחצי שעה מלכות, שהם מתמלאים רחמים מלמעלה והכל תלוי למעלה. וכן בתלת זמנין - היינו שעות הרצויות לתפלה, ובכל זמנין - הם שאר שעות ביום שאומרים קדיש על האגדה. לכל סטרין - אפילו בגיהנם, כ"ש במדות העליונות והעולמות הקדושים, שכולם נהנים מקדיש הצדיק.