בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי פ' מטות (עמ' א'תשעב) נאמר: ויש נשמות צ"ג שהם נולדים בפגימת הלבנה וסובלים כאבים.. או במזל דעניות כר"א בן פדת. עכ"ל. ולא נתפרש שם בהע' למה כוונתו.

ונראה דמרמז לדברי הגמ' במס' תענית (כה, א): ר' אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא.. דהוה יתיב עמי הקב"ה ואמרי ליה עד מתי אצטער בהאי עלמא, ואמר לי אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא, מרישא איפשר דמתילד בשעתא דמזוני וכו'.

והובאה גמ' זו להלן במאמר זה עצמו (עמ' א'תשצח): מזל טוב ומזל רע.. כמו שאמר לר"א בן פדת.. אפשר דאתברי בשעתא דמזוני, שיש שעה שמוצלחת לפרנסה וכו'.

בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי פ' מסעי (עמ' א'תתכו) נאמר: וגם בדורות האחרונים יותר בגילוי המגיד לב"י בס' ממ"י, כך בכל יחידי סגולה שבדור כידוע. עכ"ל.

ובהע' שם מתפענחים הר"ת ממ"י: מגיד מישרים ישן.

ואליבא דפענוח זה יקשה, מדוע הובאה הדוגמא מ"מגיד מישרים ישן" דוקא, האם ב"מגיד מישרים חדש" (שהוא מהדורא מורחבת יותר) אין גילויים מהמגיד לבית-יוסף?

לכן נראה, שאע"פ שבדרך-כלל אמנם מתפענחים הר"ת 'ממ"י' כ"מגיד מישרים ישן", אבל כאן הכוונה כנראה ל"מגיד מישרים" סתם, ומכיון שאילו היה כותב 'מ"מ' לא היתה הכוונה ברורה (וכמ"ש במקו"א שבכה"ג נתחלף בין "מקדש מלך" ל"מגיד מישרים"), לכן דייק לכתוב 'ממ"י'.

בלקו"ש ח"ט ע' 331-332 נדפס מכתב כ"ק בענין הנוסח דברכת נישואין ב"גן עדן מקדם" (ופירושו) – ובסופו צויין: ממכתב ימים שבין יו"ד וי"ט כסלו ה'תשכ"ח.

המעיין באגרות קודש כרך כה בו נדפסו מכתבי שנת תשכ"ח לא תמצא מכתב זה, וכלל לא נמצא שם מכתב שתאריכו כנ"ל "ימים שבין יו"ד וי"ט כסלו".

הסברא נותנת שנתחלף בדפוס האות ה' ב-ח' כפי שמצינו באגרות קודש כרך כ"ג מכתב כללי פרטי מתאריך זה (ע' חצר-רצט) ומהערת המו"ל בשוה"ג עולה אכן שכבר אירעה טה"ד כגון זה (בלקו"ש ח"י ע' 221). אך מתברר שהמכתב הנידון אינו מופיע שם.

בימים אלו ראיתי את המכתב המקורי שנשלח לחותני הר' טובי' שי' בלוי ואכן הוא משנת תשכ"ה (דבר שניכר בבהירות יתרה מחותמת הדואר) בשולי מכ' כללי-פרטי האמור ונכתב חלקו בכתי"ק כ"ק אדמו"ר – הקטעים "שכנראה...א" "ראיתי עתה... כבקרא".

[ולהעיר שבשנת תשמ"ו י"ל הספק ליקוט חידושים וביאורים במסכת כתובות ושם (בע' נא) נדפס מכתב הנ"ל ותאריכו הנכון – תשכ"ה].

בספר "בצל החכמה" ע' 64 מובא כי בעת פגישת כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו עם האדמו"ר בעל "לב שמחה" מגור זצ"ל סיים באימרה (בשם הרמ"מ מקוצק?) בדיוק הלשון "דברים בטלים" ולא דברים האסורים שהכוונה לדברים שלא יוצא מהם תכלית המעשה בפועל. עכתד"ק.

ויש לציין ולקשר ולתלות זה עם הדיעות בשד"ח מערכת הדל"ת סע"א: דברים בטלים אין לומר כן על דברי הפוסקים כי הוא לשון זלזול .. [ואח"כ מביא ממקום אחר] דדברים בטלים אינו לשון זלזול ושהרב המבי"ט ס"ל דהוא לשון זלזול, עיי"ש.

ושם במערכת הלמ"ד כלל צט אות ז': "דברים בטלים הביא שם בשיורי טהרה דמרן מוהריק"א בתשובות אהע"ז דף נ"ו ע"ד כתב דאינו לשון זלזול ושהרב המגיד... כתב דהוי זילזול כבוד וראוי לשאול מחילה...".

הנני בזה להוסיף 2 כללים ל"כללי הרמב"ם" שהו"ל בשנת תשנ"ב:

יש מקומות בהם הרמב"ם – ב"יד החזקה" – מפרש פסוקים בתורה. –שיחת ל"ג בעומר תש"ל.

סדר ההלכות – ע"פ סדר הזמנים (בכלל – ויש יוצאין מן הכלל כמו הל' יום הכפורים ועוד). תדיר קודם שכל ההלכות הצריכות ותכופות יותר לאדם בסדר יומו – סידר הרמב"ם מוקדם יותר. – מבוא ל"היום יום" מהודרת תשד"מ ע' 12 ע"פ הגהה והערת כ"ק אדמו"ר. (וראה המשך לכלל זה בס' כללי הרמב"ם ע' 57 הערה 12).

בשנים הראשונות לנשיאות "אחרי אמירת תשליך רקדו ושרו כמו בכל שנה..." (נעתק ב"אוצר" ע' קמד משנת תשי"ז) וביומנים מתשי"א – תשי"ב מפורש שהי' הדבר בהוראתו המפורשת של כ"ק אדמו"ר שאף הורה אלו ניגונים לשיר.

הנהגה מעין זו מצויה ב'מנהגי כ"ק רבותינו מבלז זצללה"ה' אה"ק תשמ"ג (לרי"י קלפהולץ – שזכה לעידוד מכ"ק אדמו"ר נשיא דורינו להוצאת ספריו) ע' נג: "לאחר תשליך היו רוקדים ומלווים את רבינו [הרה"ק ר' אהרן] בבעלז בלפידי אש, ואחרי כך רקדו לפני החלון של חדרו, ומרן ברך את הרוקדים ע"י החלון".

ובספר תהלה לדוד לגה"צ מבוטשאטש עה"פ (תהילים פה, יד) "יתרועעו אף ישירו" על כך שבחזרה מתשליך היו העולם משוררים ומזמרים בשמחה, ואמר על כך שאם רוצים לשבור האף שהוא הדין ישירו וכו', עיין שם.

ב"אוצר" ע' שסז, בליל שמחת תורה אחרי תפילת ערבית טרם צאתו של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מבית הכנסת הסתדרו התלמידים בשתי שורות, והרבי עבר ביניהם מביהכנ"ס עד בית הרבנית ונרות ומנורות דולקים בידיהם. עיין שם וראה גם בע' שכו.

מעין הנהגה זו ב"מנהגי.. מבלז.." שם ע' סא: בליל שמחת תורה היו מביאים את רבנו לתפלה בריקודים בנרות של שעוה ובלפידי אש.. החברא קדישא הובילו את מרן זצ"ל מביתו לבית הכנסת להקפות בשירה ובזמרה, ונרות דולקות בידם.

בגליון תתא (ע' 67) מאיר הרב א. ב., בד"ה ברוך שעשה נסים תש"כ (ע' 156), נאמר בזה הלשון: כידוע מאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שענין הפרנסה בזמן הזה הוא כמו המן וכו' (יעויי"ש באורך). וכמקור לדברי מהר"ש ציינו שם לסה"מ תרנ"א ע' קצו.

ומוכיח הנ"ל שם שסה"מ תרנ"א ודאי לא הי' 'ידוע' בתש"כ אלא הכוונה היא למכתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ב'קובץ מכתבים' ומסיים "ואף שהמאמר דתרנ"א והמכתב חד נינהו, אבל לענ"ד צריכים לציין למכתב ולא למאמר, מפני שאליו היתה כוונתו של הרבי". עכ"ל.

ונראה דלק"מ, דאית "מאמר" ואית "מאמר": אית מאמר שהוא מאמר דא"ח, ואית מאמר שהוא פתגם. ובנדו"ד הכוונה "כידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מהר"ש כו'". ואמנם עצם הפתגם שענין הפרנסה הוא כמו המן, היה ידוע גם טרם שנדפס המאמר דא"ח, וא"ש.