*) ועי' בתניא פ"ב, "... כמשל הבן הנמשך ממוח האב שאפי' צפרני רגליו נתהוו מטפה זו ממש ע"י שהייתה תשעה חדשים בבטן האם וירדה ממדרגה למדרגה להשתנות ולהתהוו' ממנה צפרנים...".

בגליון תתה בע' 84 הבאתי על מה שמובא בשוע"ר בסי' נא ס"ב בשם ספר אור זרוע, שברכת ברוך שאמר "תיקנוה אנשי כנסת הגדולה ע"י אגרת שנפלה מן השמים", שהכוונה לספר אור זרוע משל רבי דוד בן רבי יהודה החסיד נכד הרמב"ן שמצוי בכת"י. והבאתי אז ממה שראיתי נדפס קטע קצר מכת"י הנ"ל אודות זה שברוך שאמר נתקן על פי פתקא מן השמים.

ובגליון שלאח"ז העיר על כך הרמ"ה ממונסי שהשמטתי מה שמבואר בכת"י שברוך שאמר "כי אנשי כנסת הגדולה לא תקנוה, אלא חכמי המחקר ובעלי התושיה קבלו כך ממסורת הברית שפתקא נפל מן השמים והוה כתיב ביה ברוך שאמר".

והאמת אגיד שלא באשמתי לא הבאתי ציטוט זה על אנשי כנסת גדולה, אלא שבקטע ההוא פורסם רק הקטע תוך השמטות מסויימות ובניהן המלים הללו, ולכן לא יכולתי לשער שאכן כתוב שם ההיפוך ממה שהובא בכל האחרונים משם התולעת יעקב.

אולם כעת זכיתי והשגתי צילום הכת"י, וכן עיינתי בעוד כת"י של חיבור זה, ובכולם מבואר כך ש"אנשי כנסת הגדולה לא תקנוה". ברם אין הדבר פשוט כלל, משום שבכתבי יד שעיינתי בהם מופיע לפני הברכה משפט זה: "והא לך ברוך שאמר כמו שתקנוה אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא", ורק בסיום הברכה מופיע הקטע האמור, שבו מבואר שלא אנשי כנסת הגדולה תקנוה אלא חכמי המחקר ובעלי התושיה קבלו כך ממסורת הברית על פי פתקא, וא"כ הרי סתירה בכת"י מניה וביה?

והמוכרח מזה, שהכוונה במה שכתוב שם, ש"אנשי הכנסת הגדולה לא תקנוה", היינו שלא הם תקנוה אותם מדעתם הרחבה, כמו שאר נוסחאות התפילה והברכות שהם תקנוה אותם לפי דעתם, כמו שאר תורה שבעל פה (או כמבואר אצל חסידי אשכנז, שכך קבלוה מסיני); אלא שברכה זו מיוחדת שקבלוהו אנשי כנסת הגדולה נוסחתה מפתקא שנפלה משמים. ולפי"ז שניהם נכונים. מצד אחד, אכן למעשה הרי גם ברכה זו אישרוה והכניסוה אותה למסגרת התפילה האנכה"ג; ומצד שני, ברכה זו לא חיברו אותה מדעתם, אלא על פי פתקא. (והדבר נוגע להלכה בנוגע אמירת אמן, כמבואר בשוע"ר שם ס"ה עיי"ש).

ומצאתי ת"ל בשו"ת הרלב"ח סע"ד שכותב: "ועוד ראיתי כתוב שאין תיקון אנשי כנסת הגדולה לבד אלא שפתקא נפל מן השמים", הרי שהבנתו כמש"כ, שברכה זו אינה רק בידי אנכה"ג לבד, אלא גם ע"י פתקא משמים, דהיינו שלפי הבנתו תפילה זו תיקנוה בשילוב. (וצ"ע אם הרלב"ח ראה את האו"ז בכת"י כי רוב הפוסקים מביאים את הדבר מהתולעת יעקב ולא ראוה הספר בכת"י).

בגליון דש"פ ויחי [תתי] שקיל וטרי מו"ר הרב איב"ג שי' בענין משיחת מלך המשיח. ובתוך דבריו שם הביא מ"ש בהדרת מלך, שיאשיהו המלך הי'׳צריך משיחה (אף שאין מושחין מלך בן מלך אא"כ היתה שם מחלוקת, ולא מצינו כזה בהמלכתו של יאשיהו) משום שמלך גם על עשרת השבטים - ועל כן קראו הכתוב "משיח ה'" (איכה ד, כ). וא"כ, לכאורה מסתעף מזה שלא יצטרך מלך המשיח משיחה, כיון שיורש מלוכה על כל ישראל מיאשיהו - וקשה עמ"ש במנחת חינוך שמה"מ יצטרך משיחה מחדש כיון שנקרעה המלכות ברחבעם? ותירץ עפמ"ש הגרי"ז, שמלכות יאשיהו על עשרת השבטים היתה באופן של הוראת שעה (או מ"ש בהדרת מלך, שנחשבו עשה"ש כיחידים) - וא"כ י"ל שמשיח יצטרך משיחה מחדש, שהרי מלכותו על כל ישראל אינה ירושה מיאשיהו.

ויש להקשות על כהנ"ל, שלכאורה אכן מצינו שהיתה מחלוקת על מינויו של יאשיהו, כדלהלן. דהנה ל' הכתובים בזה (מלכים-ב כא, יט ואילך, ומקביל לזה בדהי"ב לג, כא ואילך) הוא:

"בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו... ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו... ויקשרו עבדי אמון עליו, וימיתו את המלך בביתו. ויך עם הארץ את כל הקושרים על המלך אמון, וימליכו עם הארץ את יאשיהו בנו תחתיו... ויקבור אותו בקבורתו... וימלוך יאשיהו בנו תחתיו".

וכ' ע"ז הר"י אברבנאל בפירושו לס' מלכים: "וסיפר הכתוב שעם הארץ המיתו את כל הקושרים וההורגים אותו, להודיע אשמת העם ורשעתו, כי לפי שהי' אמון עובד ע"ז היו אוהבים אותו ומרחמים עליו, ולכן הרגו את ההורגים אותו".

והנה, הדבר פשוט ש"עם הארץ" שהיו אוהביו ומגיניו של מלך רשע לא היו ממליכים את יאשיהו אילולי ידעו שיהי' מלך צדיק שיבער ע"ז מהארץ; ולהיפך, אם נניח שעבדי אמון הרגוהו מפני רשעתו (דבר שאמנם אינו ברור, וגם האברבנאל לא כתב אלא שענשו הי' מדה כנגד מדה - הוא התנכר לאביו שבשמים, ועבדיו התנכרו אליו), בודאי הי׳ עליהם להמליך את יאשיהו בעצמם, ומדוע לא עשו זאת?

הגרי"א הלוי, בספרו דורות הראשונים (חלק תקופת המקרא פכ"ט, ועייג"כ שם פי"ב) מציע את השתלשלות הענינים כך: במשך ימי מלכותו של מנשה אבי אמון, נגררו כמה מההמון אחריו והיו לתנועה של עובדי ע"ז (ועל כן לא הועילה תשובתו של מנשה לדחות את הגזירה שיחרב ביהמ"ק ויגלו ישראל, כיון שכבר החטיא את הרבים ולא הי' ביכלתו למנוע בעדם); ואמון עמד לצד תנועה זו עוד יותר. משא"כ הטובים שבעם עמדו נגד כת זו, והם התחברו עם עבדי אמון כדי להורגו ולהמליך תחתיו איש אחר ממשפחת בית דוד - ולא את יאשיהו בנו, כיון ש(בלשונו שם) "לא נתנו אֵמוּן בנכד מנשה, בבן אמון אשר ראה בבית אבותיו רק עון על חטאת ואכזריות נוראה". אלא שאחרי שביצעו את החלק הראשון של תכנית זו, גברה יד "עם הארץ" - הנמשכים אחרי מעשי מנשה ואמון - והם הרגו את הקושרים והמליכו את יאשיהו. (אלא שלבסוף הוכח שכולם, גם הקושרים וגם עמי הארץ, טעו במה שחשבו עליו שימשיך בדרכי אביו וסבו, שהרי כבר קרוב לתחילת מלכותו החל יאשיהו לדרוש את ה' - ורבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.)

ויפה העיר הרב משה אייזעמאן בהערותיו לתרגומו האנגלית של ס' דברי הימים (הוצ' ארטסקרול) שדבר זה עולה מפשטם של הכתובים, שהרי אצל המלכים האחרים סדר הדברים הוא: "וישכב פלוני עם אבותיו (או סיפור מיתתו או הריגתו), ויקבר... ויתר דברי פלוני וגו'׳הנם כתובים... וימלוך פלוני בנו תחתיו" (או "ויקחו... את פלוני בנו וימליכו אותו") - משא"כ כאן, שהכתוב מפסיק בין הריגת אמון לקבורתו בסיפור הריגת הקושרים והמלכת יאשיהו (ואחר סיפור קבורתו של אמון חוזר ואומר "וימלוך יאשיהו בנו תחתיו"), שמזה משמע שהמלכת יאשיהו היתה נגד רצונם של הקושרים, ואשר עד שהומלך לא נגמר סיפור ימיו של אמון.

העולה מכל הנ"ל הוא שבאמת י"ל שהיתה מחלוקת על המלכת יאשיהו, וא"כ בודאי משחו אותו עם הארץ בשמן המשחה (שהרי מלבד חטאיהם בע"ז היו אפי' הירודים שבעם שומרים את מצוות התורה, כמו שמוכיח הגריא"ה בספרו שם באריכות). וא"כ נפל פיתא בבירא, שהרי הוצרך להימשח מפני המחלוקת, ושוב אין ראי׳ שהרחבת המלכות (על עשרת השבטים) מצריכה משיחה מחדש?

ואפשר לתרץ שאם באמת לא נמשח יאשיהו אלא מפני המחלוקת, לא הי' ראוי להיקרא בתואר הנעלה "משיח ה'", שהרי המושחים אותו היו כת של לצים העושים מעשיהם נגד רצונם של יראי ה' שבמלכות יהודה. (הן אמת שמשיחה כזו יש לה תוקף עפ"י דין תורה, וכל משפטי המלוכה נוהגים בו - אבל בודאי הי' הכתוב מסתייג מזה, וכמו שבאמת לא נזכר בפסוקים הנ"ל שעם הארץ משחו אותו. ומצינו כדוגמת זה בענין אשת שמשון ונשי שלמה, שלא נכתב בפירוש שנתגיירו משום שלא היתה רוח חכמים נוחה מגירותן, כמ"ש הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פי"ג הט"ז.) ואם כן מצינו שנקרא בתואר זה, הרי"ז ראי' שנמשח עפ"י דעת חכמי התורה.

והנה, בשנים הראשונות למלכותו של יאשיהו, אף שהחזיק בידי הטובים שבעם והלך בדרך הישר והטוב, הרי עדיין לא הרחיק מעליו לגמרי את הרשעים שהמליכוהו ושהיו מגיני המלוכה בימי מנשה ואמון - ואפ"ל שלכן עדיין לא רצו החכמים למושחו מחדש, והסתפקו בזה שכבר נמשח ע"י עם הארץ. ורק בשמונה עשרה שנה למלכו, שאז כרת ברית עם כל ישראל ללכת אחרי ה' ולשמור מצותיו, ושלח שלוחים לבער כל ע"ז שבארץ, אז הגיע הזמן למושחו מחדש. ונוסף על זה, עוד נתחדש קרוב לזמן זה טעם אחר להצריכו משיחה מחדש (לפ"ד ההדרת מלך שהובאו לעיל), שהרי שנת שמונה עשרה זו היא שנת היובל האחרונה בפני הבית, כמ"ש בפרש"י עה"פ ויהי בשלשים שנה (יחזקאל א, א), ואז כבר הוחזרו עשרת השבטים ע"י ירמיהו (שאלמלא כן, לא היתה שנת היובל נוהגת).

וא"כ, שפיר י"ל שהחכמים שבדור משחוהו פעם שנית מפני ב' טעמים אלו - משום המחלוקת (דאיגלאי מילתא למפרע שהי' נכון להמליכו), ומשום שמלך מחדש על עשרת השבטים.

בתו"א פ' וארא (נח, א) שו"ה צבי, נדפס: שהבשר והעור גדול כ"כ, וצ"ל: גדל.

וכפי שהוא במאמר המקביל שבסה"מ תקס"ג עמ' קיב: שכמו שהבשר גדל כמ"כ הולך וגדל העור ממש.