אשתקד נכנס א' מאנ"ש בפולמוס עם הר"ר מאיר מאזוז שליט"א, שכתב אודות נוסח התפילה שבסידורי חב"ד בזה"ל: "יש לדעת שאין זה נוסח האר"י בכל הפרטים, אלא ביסודו הוא ע"פ נוסח האר"י אבל בפרטיו שונה מאד". ונקט לדוגמא את נוסח ברכת השנים, שבנוסח חב"ד פותחת לעולם ב"ברך עלינו", ואילו לפי האמור ב'שער הכוונות' יש לומר בקיץ "ברכנו" ובחורף "ברך עלינו". ושיער הרב הנ"ל, שאילו ראה אדמו"ר הזקן את 'שער הכוונות' (שעדיין לא נדפס בימיו) היה קובע כדבריו לחלק בין קיץ לחורף.

ואותו א' מאנ"ש העיר על דבריו, שאדמו"ר הזקן לא היה צריך לראות את 'שער הכוונות' כדי לדעת שכן היא דעת האריז"ל, שהרי כך מפורש גם ב'פרי עץ חיים' (שהיה לעיני אדמו"ר הזקן) וגם בסידור האריז"ל להר"ר שבתי מראשקוב ובסידור האריז"ל לר"י קאפיל, שמכל אלה יכול היה אדה"ז להיווכח שדעת האריז"ל היא לחלק בין קיץ לחורף.

ותו, בסידור הנ"ל לר' שבתי לאחר שכתב באותיות קטנות לחלק בין קיץ לחורף, הוסיף שוב וכתב באותיות גדולות ומנוקדות את הנוסח "ברך עלינו" המיועד לקיץ ולחורף גם יחד.

ע"כ דבריו של הא' מאנ"ש, שגם הוא מגיע בסופו של דבר למסקנה שאדמו"ר הזקן ידע את דברי האריז"ל, אלא שמפני טעמים מיוחדים לא קיבל את השינוי שבין קיץ לחורף (כך שדבריו עולים בקנה אחד עם דברי הרב מאזוז דלעיל, שנוסח חב"ד אינו נוסח האר"י לכל פרטיו, אלא רק ביסודו הוא ע"פ נוסח האר"י אבל בפרטיו שונה הוא מאד. ומה הועיל בפלפולו).

בגל' תתי (עמ' 86) הערתי בקצרה על שיבושים בחקר נוסח התפילה הנובעים מהעדר ידיעות ביבליוגרפיות בסיסיות, והבאתי לדוגמא גם את הדברים הנ"ל, שהרי ידוע שנוסח התפילה שבסידוריהם של הר"ר שבתי והר"י קאפיל נקבע ע"י המדפיסים, ולא יצא מידיהם של המחברים שערכו רק את הכוונות, ולכן פעמים רבות נמצאות סתירות בין האמור שם בכוונות לבין הנוסח שנדפס באותם סידורים [ופשיטא שלא הם שקבעו את גודל אותיות הדפוס].

דבריי אלו לא ערבו לחיכו של אותו א' מאנ"ש, וכדי לנקות את עצמו מ"גנאי קטן וקל" זה של אי-ידיעת המפורסמות, נקט בשיטתו הידועה של "לאו אנא כתביה" - טעות זו אינה שלי, אלא: הרבי כתב זאת!

וכחיזוק לטענתו זו הביא את האמור בלקו"ש (כב, עמ' 115) בדבר הסדר שבסידורי האריז"ל (ועוד כ"מ שבהם מדייק הרבי בלשון ההוראות והדינים שמופיעים בסידורי האריז"ל), וכן את האמור במכתבו של רבינו (אג"ק, יח, עמ' שסב) שע"פ דברי האריז"ל – שבסידורים הנ"ל – אין אומרים את הפס' "ובנחה יאמר" בשעת החזרת הס"ת להיכל. וע"פ זה הוא מגיע למסקנתו (המוטעית) אשר: "ברור בצורה שאינה מותירה כל ספק, שלדעת הרבי הרי לא רק הכוונות וסדר הענינים, אלא אפילו נוסח התפלה, יש להתייחס אליו שיצא מפיהם של ר"י קאפיל ור"ש מראשקוב, ומהאר"י החי עצמו"!

ודברים אלו אינם אלא דברי בורות ודמגוגיא, מפני שכל הדוגמאות שמביא הן מהסדר, מההוראות והדינים שבסידור, או מנוסחים שנשמטו ממנו – שכל אלו הם אמנם דברים שייסדום המחברים על דעתו של האריז"ל, ואילו היה האריז"ל סבור שיש לומר את הפס' "ובנחה יאמר", היו המחברים הללו כותבים את דעתו זו. אבל אין בדוגמאות אלו שום אסמכתא לסמכותו של נוסח התפילה שנדפס שם!

ולא בכדי לא נמצאה לו בדברי הרבי אפילו דוגמא אחת שבה יביא הרבי נוסח כלשהו מסידורים אלו, ויאמר עליו שזהו נוסח האריז"ל! (אף שהרבי מביא השוואות מסידורים אלו לנוסח אדמו"ר הזקן – כגון בהגש"פ וברשימות המנהגים – אבל תמיד נאמר שם שכך הנוסח בסידורי האריז"ל, אבל לא שכן הוא ע"פ האר"י החי עצמו).

ואותו כותב כל-כך שש ושמח באמונת-הבל זו שחידש, עד כי הוא ממליץ בפני אנ"ש והתמימים שי', שמוטב שיהיה להם "העדר ידיעות ביבליוגרפיות", ובלבד שיתייחסו לסידורים קדושים אלו "באותה תמימות ורגש של קדושה" שמתייחס אליהם רבינו זצ"ל. יקבלו עליהם את מה "דנפק מפומיה דרב" ולא את מה "דנפק מפומיה דהביבליוגרף".

ובכך הוא עושה את הרבי לטועה ח"ו בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן אינם טועים בו! שהרי לשם ידיעת האמת הנ"ל לא "מפומיה דהביבליוגרף" אנו חיים, ולא היה אותו כותב זקוק ל"ידיעות ביבליוגרפיות" נרחבות. די היה לו אילו היה מביט בהקדמת המו"ל לסידור ר' שבתי שבידו (הנדפס בברוקלין), ששם נאמר: וזאת לדעת, שעל נוסח התפלה הנדפס בסידור זה (במקום שלא כ' בדיוק מנין התיבות ושצ"ל הנוסחא כן) אין לבנות יסוד כלל, כאשר כתב כבר הגה"ק המנחת-אלעזר בספרו 'חמשה מאמרות' מאמר נוסח התפלה אות ד' וז"ל שם: "שלא מחברם העמידו והגיהו הנוסחא, רק המו"ל והמדפיסים. ולראי' תראה נא שנמצא בסידור הר"ר שבתי שינוי נוסח מהשמ"ע (בכמה מקומות) דשחרית להשמ"ע דמנחה ומעריב, ושם אין שום טעם וכוונה להשינוי ביניהם בנוסחא. וכן נמצא להיפך ממה שציוה האריז"ל לומר ממ"ש בפע"ח וכיוצא". עכ"ל ההקדמה.

ואצ"ל שדברי הרה"ק ממונקאטש היו חביבים לרבינו זצ"ל ושגורים על לשונו.

ולא זו בלבד, אלא שכך מפורש גם ב"שער הכולל" לזקינו של רבינו (פרק יח אות ד) וז"ל: גם בהסדורים שסידרו ע"ד הקבלה כמו ר' יעקב קאפיל ר' שבתי ראשקוביר ר' יעקב עמדן וכדומה, לא נמצא לדלג השבעה תיבות "כי בנו בחרת" כו'. וממה שבנוסחאות הקידוש שבסידורים הללו לא נמצאו התיבות הללו אין ראי', כידוע שהמדפיסים השחיתו הנוסחאות בסדורים הללו, שכל אחד משנה כרצונו.. נוסף לזה שבסדורים הללו ציינו על כל תיבה ותיבה אותיות א"ב עד ל"ה, היתכן שזהו מן המחברים.. אבל כאן אין זה רק לפאר מלאכת הדפוס. עכ"ל.

עד כמה מופרך הוא לומר שנוסח התפילה בסידורים אלו מדוייק הוא, ניתן לראות מהסתירות הגלויות שבין הכוונות הנדפסות שם לבין הנוסח הנלווה אליהן "באותיות גדולות ומנוקדות". כגון:

א] בסוף ברכת "יוצר אור" נאמר שם לפני התיבות "המחדש בטובו": מכאן עד 'אהבת עולם'.. יש בו י"ט תיבין. – אך בפועל נדפסו שם כ"ח תיבות! הכיצד? המדפיסים הוסיפו את התיבות "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו" (כפי הנוסח השגור בפי רוב המתפללים), אע"פ שדעת האריז"ל היא כדעת הפוסקים שאין לומר את המשפט הזה.

ב] בברכת "שמע קולנו" נאמר בכוונות שם, שיש בה ל"ה תיבות. אך בפועל נדפסו שם מ"ג תיבות!

במהדורת ברוקלין רצו שהמנין יעלה ליפה, ומחקו מן הנוסח את התיבות "חננו ועננו ושמע תפלתינו.. עמך ישראל ברחמים" (וכן שינו את מקומן של המלים "אב הרחמן", וגם שינו מ"חוס ורחם" ל"רחם". אבל בתפילת המנחה נותר הנוסח שבדפוס הקודם).

ג] שינויים נוספים במהדורת ברוקלין נעשו גם בברכת "גאלנו" (שבדפוס הקודם נאמר שם "ומהר לגאלנו גאולה שלימה"), בברכת השנים (הושמטה תיבת "לברכה"), בברכת "תקע בשופר" (הושמטה התיבה "לארצנו"), בברכת "על הצדיקים" (הושמטה תיבת "נא"), בברכת "ולירושלים" (הושמטה התיבה "עבדך"), בברכת ההודאה (נוספה תיבת "הגדול" והמלים "לעולם באמת כי טוב" נשתנו ל"סלה באמת לעולם כי טוב") ועוד ועוד – והכל כדי להתאים ככל האפשר את הנוסח המשובש שבדפוסים הקודמים (קאריץ ולעמבערג) עם כוונות האריז"ל שערכו המחברים הקדושים ר' שבתי מראשקוב ור' יעקב קאפיל.

העולה מכל האמור:

[א] דבר פשוט וברור הוא, שנוסח הדפוס של סידורי האריז"ל הנ"ל הוא משובש, ודבר אין לו עם מחברי הסידור המקורי. ועד כדי כך הדבר פשוט, עד שבעל "שער הכולל" הנ"ל אינו נזקק להביא ראיה כלשהי לכך ש"ידוע שהמדפיסים השחיתו הנוסחאות בסדורים הללו".

[ב] לא מצינו שרבינו זצ"ל יחלוק על קביעה זו של זקינו בעל "שער הכולל" ושל הרה"ק בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש. והרוצה לטעות יבוא ויטעה, אך בל יתאמץ לגרור עמו את רבינו זצ"ל.

איתא בלקוטי שיחות חלק יא (ע' 330): "כ"ק אדמו"ר הזקן, בהיותו פעם בא' הערים של המתנגדים, אמר, מבימת ביהכ"נ, בניגון הידוע (כ"ק אדמו"ר הזקן הי' מדבר בניגון מיוחד) "טעמו וראו כי טוב ה' - פארזוכט און זעהט אז דער אויבערשטער איז גוט". עכלה"ק - וע"ש בהערת המו"ל: "וכשחזר כ"ק אד"ש את התורה דלהלן, חזרה ג"כ בניגון הידוע".

ויתכן לבאר מה שאדה"ז הי' מדבר בניגון מיוחד, עפ"י מ"ש ב"מאמרי אדה"ז - הקצרים" ד"ה שמח תשמח (ע' ו-ז) "כי ידוע שא"א לאדם בשעת הדיבור היוצא מן הלב בתפילה שיהיה אז שכלו ודעתו בהרחבה, וכשצריך לדבר נפשו באותיות הדבור והקול מוכרח לעזוב ולסלק את השכל ולקצרו, וכן בהיפוך, אם רוצה לדבק בשכל וההשגה, מוכרח לעזוב את הקול ולדבר בחשאי.

"והגם דאבא יסד ברתא אבל הקול שבדבור שיוצא מהבל שכבר נבנה, מבלבל הוא השכל כנראה בחוש שדברי חכמים בנחת דוקא - [ואולי גם לכן במאמר דא"ח של כ"ק אדמו"ר זי"ע היה בחשאי (ובפרט בסוף המאמר)] - ולא בקול, וכל הרמת קול הוא בלבול השכל... ואמנם יש עצה לזה, שלא יבלבל הקול, אלא אדרבה, יהיה כל אמיתית כוונת השכל בהתלבשות בקול הדבור, עד שלא יהיה גם קול א' בלתי כוונת שכליות, והוא כאשר תהיה השמחה בהתבוננות שישמח ויגיל מן ההשגה שמשיג כידוע, אז יהיה הקול בניגון ממילא מכוון לפי אופן ההשגה ולא יבלבל את הכוונה כו' וד"ל. והטעם הוא...". עכ"ל (מלבד החצ"ר).

*) לזכות נכדי היקר מנחם מענדל בהרה"ת יוסף שלמה ושושנה רייזל שי' לאויוש"ט, לרגל התספורת שלו, בהגיעו לגיל שלש, ל' תשרי, א' דר"ח מרחשון תשס"ב, ויה"ר מהשי"ת שיגדל חסיד ירא שמים ולמדן.

בנוגע לנוסח אדה"ז בסידור בתפילת שמ"ע "את יום שמיני עצרת החג הזה" לא ראיתי בשער הכולל או בשאר ספרי חב"ד מי שיעיר בענין זה, אשר לכאורה צריך ביאור למה שינה כ"ק אדמו"ר הזקן בסידור שלו מנוסח ספרד וגם מנוסח אשכנז באמירת "את יום שמיני עצרת החג הזה" ובטח הוא מלתא בטעמא (ולא דבר ריק הוא מכם).

הג' נוסחאות הן:

א. נוסח אשכנז: ביום השמיני חג העצרת הזה.

ב. נוסח ספרד: ביום השמיני העצרת החג הזה.

ג. נוסח אדה"ז: ביום שמיני עצרת החג הזה.

ולכאורה יש מקום לפרש את שינוי הנוסחאות ע"פ התרגום של המלה "עצרת" אשר יש לו כמה פירושים.

א) לשון עכבה או מניעה, (ע"פ רש"י פרשת אמור ופ' פינחס עיי"ש (ויקרא: כג, לו)).

ב) לשון אסיפה, (ע"פ תרגום אונקלוס שם).

ג) לשון סגירה (מלשון "ועצר את השמים" (דברים יא, יז), או מלשון כי עצור עצר ה' בעד כל רחם וכו' (בראשית כ, יח)).

ד) לשון מושל וממשלה (ע"פ רש"י עה"פ בפרשת האזינו (דברים לב, לז) "ואפס עצור ועזוב").

ישנם עוד פירושים אבל כמדומה שהם רק יוצאים מאלו כתולדות היוצאות מאבות. ועפ"י זה יש לפרש את שינויי הנוסחאות כדלקמן:

א) לפי נוסח אשכנז י"ל שהפירוש הוא מלשון אסיפה, וא"כ פירוש המילים הוא כך: ביום השמיני (שהוא) חג העצרת (האסיפה) הזה (המלה 'הזה' קאי על יום השמיני, כי לפי תרגום אונקלוס כל ישראל התאספו יחד בעבודת ה', ועי' ספרונו פ' אמור ויקרא כג, לו).

ב) לפי נוסח ספרד אפשר לומר הפירוש המתאים של "עצרת" הוא מלשון עכבה, ופירוש המילים הוא: ביום השמיני (שהוא יום) העצרת (ר"ל יום העכבה, כי מתעכבים שם עוד יום מללכת הביתה, או מניעה ממלאכה כפי פירוש הא' שברש"י שם) החג הזה (קאי על יום שמיני עצרת) כי לפי זה הכל קאי על 'ביום השמיני' ור"ל החג הזה הוא יום העצרת והוא ביום השמיני של חג הסוכות.

לפי נוסח אדמו"ר הזקן הפירוש עצרת הוא מלשון סגירה וסיום. ועפי"ז פירוש המילים הוא: ביום שמיני (שהוא) עצרת (מלשון סיום וסגירה של) החג הזה. היוצא לנו מזה הוא שלפי נוסח אשכנז אין ספק שהמלה 'חג' קשורה עם המלה 'עצרת', ר"ל שהוא חג של אסיפה כנ"ל. משא"כ לפי נוסח ספרד וכנ"ל.

אמנם להבין קצת נוסח אדמו"ר הזקן צריך להקדים, דהנה בד"מ וכן גם ברמ"א סי' תרסח כתב וז"ל: "ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנק' חג, אלא אומרים ביום שמיני עצרת". עכ"ל. ולפי"ז בכלל לא נכון להזכיר 'חג' אצל שמיני עצרת כי "לא מצינו בשום מקום שנק' חג". ובט"ז שם מאריך להוכיח שאכן נכון הוא להחזיק בהמנהג הישן ולומר 'חג', עש"ב. א"כ עומדים אנו במבוכה איך להתנהג, זיל הכא קשה וזיל הכא קשה! אם לא שנמצא דעה שלישית המכרעת, וד"ל.

ועפ"י כ"ז נוכל להבין את החידוש שחידש כ"ק אדמו"ר הזקן בנוסח שלו ואיך שנשמר מלכנס למחלוקת בין הרמ"א והט"ז הנ"ל, כי ע"י הנוסח שלו הכריע ביניהם. כי הנוסח שלו הוא "ביום שמיני עצרת החג הזה" ופירושו הוא כנ"ל, ביום שמיני (שהוא) עצרת (ר"ל סיום וסגירה של) החג הזה, שהכוונה במילים 'החג הזה' הוא חג הסוכות. וא"כ שפיר מתאים הוא לפי שיטת הרמ"א וגם לפי הט"ז כי המלים 'החג הזה' אינם קשורים ל'ביום השמיני' אלא הם מדברים אודות חג הסוכות, כי באמת שמיני עצרת הוא כמו סיום וסגירה של חג הסוכות.

וכדברים האלה ממש כותב הט"ז להגן על שיטתו לומר 'חג' בשמע"צ. וז"ל: "ועפ"י הדברים האלו ששמ"ע נכלל בתוך החג ונגרר אחרי' יש לנו לומר "את יום שמיני העצרת חג הזה" דודאי אין לומר חג שמיני עצרת הזה דאנו צריכים לרמוז שאינו חג בפני עצמו אלא מחמת החג הסוכות, אלא נק' עצרת של חג כאילו אומר טפל לחג וכו'". עכ"ל. וא"כ רבינו בנוסח שלו מתאים גם לפי שיטתו של הט"ז וגם לפי הרמ"א. וידוע הכלל "הלכה כדברי המכריע".

ובעומק יותר, בנוסח אשכנז "ביום השמיני חג העצרת הזה" ישנם שתי בעיות: א) לפי המהרש"ל אין להפסיק בין המלים 'שמיני' ו'עצרת' במלה 'חג' כיון דבקרא הם סמוכים. עיין מהרש"ל על אתר. ב) לפי הרמ"א אין לומר חג על שמיני עצרת כיון דבקרא לא מצינו שנקרא חג, וכנ"ל.

ברם, לכאורה לפי ב' הנוסחאות, דהיינו נוסח ספרד ונוסח רביה"ז עולה יפה, כי א) המלה 'חג' איננה מפסיקה בין המלים 'שמיני' ו'עצרת' ובמילא נפלה בעיית המהרש"ל. ב) המלה 'חג' יכולה להתפרש - גם לפי נוסח ספרד - שקאי על חג הסוכות ולא על שמיני עצרת, ובמילא נפלה גם טענת הרמ"א הנ"ל.

ולכאורה לפי זה שתי הנוסחאות - ספרד ורביה"ז - עולות בקנה אחד, מה שאומר זה אומר זה ואין ביניהם הבדל כלל.

אמנם כד דייקת שפיר נתברר לך שאכן יש הבדל גדול ביניהם, וכדלהלן.

מכדי, מהו פירוש המילים לפי נוסח ספרד? הלא הוא שהמלה 'העצרת' אינו שם העצם רק הוא מתאר את טיבו של החג ז.א. שהוא מתאר איך שהוא סיומו של החג, וכנ"ל.

ברם זה תמוה מאוד כי מחד גיסא אומרים שהוא חג בפני עצמו בכל ששת הענינים של פז"ר קש"ב, ומאידך גיסא אין לו אפי' שם בפ"ע היתכן דבר כזה?! ועוד יותר הלא כל החגים נקראים בשמם חג המצות; חג השבועות; חג הסוכות; ורק לשמיני עצרת אין שם בפני עצמו ואינו נקרא בשם ומה שאומרים 'שמיני עצרת' הרי"ז רק שמתארים את טיבו של החג כנ"ל, היתכן דבר כזה?!

אמנם לפי הנוסח של אדה"ז יש ליישב את התמיהה כי ראשית כל נעשתה פשרה בין שתי הדיעות ויכול כל מי שרוצה לכוון לאיזה דיעה שהוא מעדיף בה. כזה:

א) ביום שמיני עצרת (שזה שמו של החג) החג הזה (כמו 'חג המצות הזה' או 'חג השבועות הזה'). א"כ שמיני עצרת הוא שמו של החג. ב) ביום שמיני (שהוא) עצרת (מלשון סיום או מלשון עכבה) (של) החג הזה (ר"ל של חג הסוכות).

א"כ לפי שיטת אדה"ז נעשתה פשרה בין שתי הדיעות, שכל מי שהולך בא' משתי הדיעות יכול לכוין המילים לפי שיטתו. משא"כ לפי נוסח אשכנז וגם לפי נוסח ספרד א"א לכוין או לפרש את שתיהם, ויש רק דרך אחת ואין מקום לפשר בין שתי הנוסחאות. ודו"ק.

א"כ כל זה מתאים למש"כ בשער הכולל בהקדמה שנוסח אדמו"ר הזקן - המסודר עפ"י נוסח האר"י ז"ל - הוא שער הכולל והוא נוסח השוה לכל נפש, כי הוא כנגד שער הי"ג הכולל את כל השערים, וד"ל.

בכותבי שורות אלו עלה ברעיוני שאולי לפי נוסח אדה"ז צריך לכוין כפי פירוש הד' של המלה עצרת דהיינו מלשון מושל או מלך. וכידוע שבשבעת ימי סכות הקריבו שבעים פרים כנגדר שבעים אומות. אבל בשמיני עצרת שהוא כנגד ישראל הקריבו פר א' ואיל א' ובמלה 'עצרת' מרומז שהקב"ה נותן שלטון לישראל על ע' האומות. שהם פוחתים והולכים כפרי החג עד שכלים לגמרי, משא"כ ישראל חיים וקיימים לעד כידוע.

בשו"ע אדמוה"ז סוף סי' א' [במהדו"ת] ובסי' א' סי"ג [במהדו"ק] כתב שצ"ל פ' הקרבנות ביום ולא בלילה, ולא מצאתי במהדורא החדשה שיציינו למש"כ הצ"צ [באוה"ת שבועות ע' קנט ובפסקי דינים] החילוק בין לימוד פ' קרבנות לאמירת הפרשיות בסדר התפילה, אף שבשניהם יש הענין דמעלה עליו הכתוב וכו' מ"מ בלימוד אין ההגבלות דזמן ומקום כמבואר בכ"מ בדא"ח. עיין בלקו"ש חל"ב ע' 39 ואילך ובהערות שם.