מגיד שיעור במתיבתא
כט טבת - "אנן פועלי דיממא אנן. יום הוא אור, עבודתנו היא עבודת האור, מאכען ליכטיג די וועלט באור תורה. ומלבד כי צריכים לעמוד במעמד ומצב טוב בעז"ה בעצמו - אליין דארף מען זיין ווי עס דארף צו זיין - הנה כל העבודה היא לזכות להעמיד תלמידים גרונטיקע מענשען, אשר יהיו מסורים בלבם ודעתם אל הכוונה הפנימית. שאינו מספיק למוד תורה הנגלית וחבוב הקודש בשמירת המצות, כי אם צריכים גם עבודה שבלב".
אור תורה: ע"פ ל' הכתוב - "כי נר מצוה ותורה אור".
- אליין דארף מען זיין ווי עס דארף צו זיין: להעיר מל' חז"ל כדבעי לי' למיעבד (כתובות סז, א).
וי"ל גם במה שזה מתורגם לשפה האידית (אף שכבר נכללו במילים של לה"ק שלפנ"ז) - ע"פ המבואר בשיחות רבותינו נשיאנו שהמילים שנאמרו באמצע המאמר בזשארגאן נקבו עד עומק פנימי' הלב של השומעים.
לזכות: והיינו שצריך סייעתא דשמיא. וי"ל ע"פ מאחז"ל "אין אדם זוכה ללמוד מכל" (ע"ז יג, א), ומזה מובן שצריך "לזכות" מיוחדת.
להעמיד: ע"פ המשנה אבות פ"א מ"א - "והעמידו תלמידים הרבה".
וע"פ מה שנתבאר בשיחות יו"ד שבט תשי"ג ס"ז וכן של שנת תשכ"ד ס"א שתכלית השלימות של החנוך הוא שחושי התלמיד ישתוו לחושי הרב. והוא ע"י שהרב מפתח השכל של התלמיד, והיינו שתכונות המחונך יתעלו לתכונות המשפיע. ובמילא מובן שבזה יומתק גם המשך לשון הפתגם: "בלבם ודעתם אל הכוונה הפנימית".
בלבם . . אל הכוונה הפנימית: וי"ל ע"ד הביטוי בחז"ל "אם כוון לבו" (ברכות יג, א). ויש לדייק מה שמקדים מתחלה "לבם" ואח"כ דעתם", אף שסדר העבודה [לפי סדר הכוחות בנפש האדם הוא, מתחלה במוח ואח"כ בלב] - יש לומר: א. כעין זה מצינו במדרש תנחומא פ' חיי שרה: "אבא שאול אומר אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י), ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו שאמר לפני הקדוש ברוך הוא חלילה לך מעשות כדבר הזה...". וכן הוא בנוגע לכללות ענין התורה כשמשה רבינו כתב הספר תורה, "שימו לבבכם לכל הדברים האלה" (אף שנוגע גם ההבנה שבתורה).
ב. תכלית כוונת האדם הוא בירור מדות הלב - כמו שנתבאר בפרטיות בסה"מ תרנ"ב (ע' יח), ובכ"מ.
ג. בתניא פל"ח (ע' מ') מבואר שעיקר עבודה דעתה הוא בירור המדות.
ד. כעין החתימה של הפתגם: "עבודה שבלב". ועפ"ז מובן השייכות המיוחדת למדות ("לבם") דוקא.
ה. ע"פ הירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) "עינא ולבא תרין סרסורי" כו', ומזה מובן בנוגע תרי סרסורי בקדושה. שהרי מרובה מדה טובה וכו'.
ויש לחתום בדבר נפלא שבהלוח: הלוח ["היום יום"] מתחיל בפתיחה ע"ד גילוי כוונה האמיתית של תכלית הבריאה וכו' וגילוי אור פנימי' התורה וכן עבודה שבלב. והנה כד דייקת בפרטיות, מוצאים אנו שבדיוק ארבעים יום שלאחר יט כסלו, מדגיש כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בפתגם ליום כט טבת, גילוי "אור תורה", עבודה שבלב, ותלמידים מסורים ל"הכוונה הפנימית". וכמו"כ לאחרי עוד מ' יום (בפתגם ליום ט' אדר א') מזכיר הרבי עוה"פ ענין ד"אור תורה" ופעולתו בעולם. ולהעיר שלמספר ארבעים שייכות מיוחדת לענין התורה, מ' יום וכו'.
רב אזורי - עומר
בקובץ 'היכל מנחם' ח"א עמ' רמז בהערה מביא בשם אדה"ז לפני פטירתו, כי "אל ישיאכם לבכם לאמור: שלום יהיה לנו . . אבינו יגן עלינו, ויהיה לנו למליץ יושר . . המתים אינם יודעים מאומה . . וזה לכם האות: כי לו ידעו המתים מכל הנעשה פה בארץ, כי אז הפריעו בעד דברים הרבה . . ואבותינו נוחי נפש, בוודאי לא הניחו שעל מערת המכפלה . . יתנוסס בית מסגד לישמעאלים". ועד"ז מביא ממוהר"ר ד"מ רבינוביץ בשם מורו מוהר"ר פרץ חן בשם אדה"ז מ'יגדיל תורה' נ.י. גיליון מג עמ' שמט-שנ.
ולפלא שלא העירו ע"ז, כי "והמתים אינם יודעים מאומה" הוא פסוק בקוהלת (ט, ה), ובגמרא (ברכות יח סע"א) הקשו מפסוק זה על איסור "לועג לרש" בבית העלמין, והשיבו, ש"המתים אינם יודעים" הכוונה (רק) לרשעים שבחייהם קרויים מתים, עיי"ש. ושם אמרו על דברים רבים שיודעים מפני שיש שמודיעים להם. ובסע"ב אמרו, שאף ר' יונתן שפקפק בידיעת המתים חזר בו. וב'שערי זהר' שם ציין לזוהר פ' אחרי (ח"ג עא, א) שהביאו לציון ס"ת שנקרע, והחרידו בכך את הנפטרים עיי"ש (אומרים זאת גם בנוסח 'מענה לשון' על הציון).
ולעניין ידיעתם מצער החיים, יש להעיר מהאמור בזוהר (ח"ב טז, ב) שרבי יהודה בר שלום שאל את הנפטר "ואתון ידעין בצערא דחיי?" והלה ענה לו "שרי קברי [בהגהת מהרח"ו: "שנשבע בשר הממונה על הקברות". וב'דרך אמת' פירש, ששר הקבר השיבו כן. וכ"כ ב'מעבר יבוק' 'שפתי רננות' פכ"ד. וב'ניצוצי זוהר' שם פירש: בקש מחילה מכל הקברים על שעלתה על דעתך להסתפק בזה. וכ"פ בשו"ת 'שם משמעון' (פולאק) חאו"ח סו"ס ד], אי לאו בעותא דילן על חיי - לא יתקיימין פלגות יומא".
ובפרט בדבר בניית המסגד הישמעאלי על מערת המכפלה, הרי הן מצד צערא דחיי והן מצד הציון שלהם, היו צריכים לדעת זאת. וצ"ע*.
*) וראה רש"י פ' חקת כ, טו. שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל. המערכת.
בני ברק, אה"ק
בהוספות לספר 'מגיד דבריו ליעקב' (הוצאת קה"ת סימן ס"ג), תחת הכותרת "כללים ושאלות" נדפסו כללים שמסר רבינו הה"מ ממעזריטש נ"ע לאדמו"ר הזקן נ"ע, וכן שאלות ששאל אדמו"ר הזקן ממנו והתשובות שהשיב לו עליהם.
בע' י"ח מופיע בסוגריים "נ"ל לוי כי זהו אמת שנתגלה אמיתותו בכל העולמות". ובשולי הגליון העירו על המלה לוי "כן הוא בשני כת"י, ואולי צריך להיות: לו'=לומר".
והעירני חכם אחד, שבספר 'שמועה טובה' (שהוא - כלשון דף השער - "אמרות טהורות מקדוש ה' מכובד מופת הדור והדרו נזר הקודש רבן של כל בני הגולה אור העולם גדול מרבן שמו מרן דובער זצוק"ל זי"ע המגיד ממעזריטש זיע"א, אשר שמעה אזני תלמידו הגאון הקדוש המפורסם פאר הדור אין גומרין עליו ההלל מו"ר לוי יצחק זצוק"ל זי"ע המחבר ספר הקדוש קדושת לוי יצחק מברדיטשוב") בעמוד נ"ח ואילך נמצאים אותם כללים ושאלות כמעט מילה במילה, כפי שהם ב'מגיד דבריו ליעקב'.
הספר יצא לאור בווארשא בשנת תרח"צ ע"י ר' משה ליפשיטץ, ובהקדמתו הוא מציין שחלק מהמאמרים בספר הם מכתי"ק שנתן לו בעל ה'אמרי אמת' שירש אותם מאביו בעל ה'שפת אמת' והם נכתבו בשנת תקל"ה.
בסיום הקדמתו כותב ר' משה ליפשיץ, "ובהכתי"ק אשר מסר לי אדמו"ר שליט"א נמצא כמה פעמים פי' על מאמר בזה"ל נ"ל לו"י ר"ת שמו של הרב מברדיטשוב זצ"ל".
שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס
בנוגע לההערה הכי מענינת בנדון הממוצע בין חי ומדבר ו"אדני השדה", שדן בזה הר"מ שי' רבינוביץ בגליון האחרון [תתלא]:
יש להעיר בזה, ועכ"פ בקצרה:
מבואר בדא"ח (המשך ר"ה ס"ט, ועוד) אשר כל מדריגת ממוצע צריך להיות כלולה משניים ("אין של יש האמיתי" ו"אין של יש הנברא", וכו'). וכמו"כ לכאורה מוצאים ב' סוגי ממוצעים אלו בין כל דצח"ם - חלק התחתון של הממוצע שייך לחלק הנמוך דהדצח"ם, וחלק העליון יותר שייכת לחלק העליון דהדצח"ם.
וכמו"כ הוא בין חי למדבר. הקוף (ולהעיר מהל' "כקוף בפני אדם") ה"ה חלק התחתון של הממוצע, וכמ"ש במפורש על הקוף שהוא ממוצע (אף שאיני זוכר עכשיו המקורות) וברואים אלו שהזכירם הר"מ שי' הם לכאורה חלק העליון של הממוצע.
(וכמעט ברור לי שעל סוג "אנשים" כאלו אמר כבר הרנ"ע (ואיני זוכר איפה, וכמדומני שמובא ב"שמועות וסיפורים לה"ר כהן נ"ע) אשר הם בבחי' ממוצע.)
ופן ואולי אז יש לחלק בנוגע אופן אפשריות עלייתם עכשיו, או בשינוי אקלים, תרבות וכו' בין חלק התחתון שבממוצע וחלק העליון, שחלק התחתון בכלל א"א לעלות - הקוף בשו"א לא יחשב ולא ישתנה לבן אדם וכו'. משא"כ אולי בנוגע לאותם שמונה הרמב"ם (ואולי ע"ד ההפרש בין אפשריות העלי' בין ק"נ וגקה"ט לקדושה - עפ"י מה שכתוב לקמן).
וכמו"כ מה שדן בנוגע ל"אדני השדה", ומה שמצינו מדריגות חלוקות בזה - לפעמים צומח, לפעמים חי, לפעמים מדבר, וכו':
הנה, עי' ב'ספר הערכים' ח"א, ערך "אבני השדה" (שהוא חד עם "אדני השדה", כמ"ש הצ"צ באוה"ת בראשית ע' קעג, עיי"ש) אשר משם, ומאוה"ת (שציינתי), ומלקו"ש (שציין הר"מ) מובן אשר מדובר במדריגה בקליפה ("'כקוף' בפני אדם") המנגדת לקדושה, בכל דרגת דצח"מ.
והרי כמו שמצינו אותו השם בכל העולמות ("אבן" במל' דאצי' עד עשי' גשמית וכו', וגם אותו השם על אותו מלאך - "מט"ט" כמו שנמצא בכל הד' עולמות, ואכמ"ל), כמו"כ בנוגע ל"אבני השדה" שבכללותו זהו מדריגת הקליפה המנגדת לקדושה ("אבני השדה" המנגד ל"אבני המקום" וכו'), הנה מוצאים הנ"ל בכל מדריגות דצח"מ, בכאו"א לפי ענינו.
ועפ"י הידוע שמקומם של הקליפות היו - בעת בריאת העולמות - "למטה ממדריגת הקדושה", ונשתנה ע"י חטא עה"ד וכו', אבל מ"מ נמצאים גם עכשיו "למטה ממדריגת הקדושה", הנה לכאורה כמו"כ בריאות אלו הם למטה ממדריגת הדצח"מ שהם (רק) ממוצעים אליהם (אלא דלפי הנ"ל - דלכל מדרי' ישנה סוג דומה באופן תחתון יותר - הי' צ"ל גם סוג כזה שלמטה מ"דומם", ויל"ע אם שייך לומר דבר כזה, ואולי ע"ד ההפרש בין "גשמי" ל"חומרי" (ע"ד השתנות העולם ע"י חטא עה"ד,) ואכ"מ.).
ולכל הנ"ל יש לצרף ג"כ מה שנדון כבר בכמה פרטים דומים בנוגע ל"יוסף שידא" וכו' (וגם לכללות "כת דילי'"), שלכאורה - כפי המבואר - זהו ג"כ ע"ד השאלה הנ"ל.
וכל הנ"ל צריך בירור יסודי יותר, ו"אני אמרתי בחפזי".
ברוקלין, ניו יורק
בהמשך למ"ש בגיליון הקודם [תתלא], אודות מ"ש הרמב"ם במו"נ שיש סוג ברואים שהם ממוצע בין מין המדבר והחי - "למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים" - יש להעיר ע"ז עוד ב' נקודות:
א) ברכות (נח, ב) וברמב"ם בהל' ברכות (פ"י, ב) ובטושו"ע (סי' רכח) הרואה כושי מברך ברוך משנה הבריות. והדבר מוזר במאד לכאורה, הרי השינוי הוא במראיתם וצבעם, והאם נאמר שמזמן הש"ס עד לאחרי כתיבת השו"ע וכו' הי' הכושי בריאה משונה כ"כ ולא בנמצא עד שיתחייב הרואה אותם בברכת משנה הבריות? וצריך חיפוש בדברי ימי העולם בזה.
וצריך בירור באחרונים אם דנו ע"ז.
ובשו"ע אדה"ז או"ח חסר סימן רכח. ובלוח ברכת הנהנין (י"ב, כ) הכושי (שקורין מורי"ן). אמנם בסדר ברכת הנהנין (י"ג, י"ב) כותב סתם "בריות משונות".
אבל, אם נאמר ש"כושי" שבגמ' ופוסקים הם (לא מסוג השחורים שנמצאים בסביבותינו כעת, אלא) הכושים "חצאי אדם וחצאי חיות" הנזכרים במו"נ הדבר מובן קצת. וצ"ע.
ולהעיר מפירוש "משנה כסף" לרבי יוסף אבן כספי לחומש במדבר (יב א).
ב) סנהדרין ( קט, א) איתא שחלק מאנשי דור ההפלגה נענשו בזה שנעשו קופים!
ואולי הכושים הנ"ל שבמורה נבוכים הם צאצאי אנשי דור ההפלגה כנ"ל, ולכן נשארו בהם קצת סימני ותכונות מין האדם המדבר.
וזה הביא לטעותם הגדולה של אלו המאמינים ר"ל ששורש האנושות הוא מקופים. ולפי הגמרא הנ"ל אדרבא, עכ"פ כמה מסוגי הקופים - אבותיהם הי' בני אדם ! ואכ"מ.
ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו וכו'...
Download PDF