1) דוגמא לדבר בהלכה: בלקו"ש חי"ז (ע' 57 ואילך) מבאר שלקיחת השה בשבת יו"ד ניסן, הרי"ז ההפך משביתת ומנוחת השבת, אף שהאיסור של מקח וממקר הוא רק מדרבנן - כי עפ"י מ"ש בשו"ת חת"ס דכאשר יושב בחנות ומוכר ולוקח כו' דרך קבע, הרי"ז איסור מה"ת. ולכן בנידון דידן - לקיחת כל תהליך הסדר, יתכן שיש בו עקירת דבר מה"ת.

בזמן האחרון נהגו היתר בענין ניגונים שנתחברו (הולחנו) ע"י מי שאין השקפותיו צרופות. ואם כי מצד הענין עצמו יש מקום לעיין בזה, ראיתי בגליון כפר חב"ד האחרון שנדפס מכתב הר"א וולף ע"ה אל הרב חודקוב ע"ה, ומשמע מפורש שם שהרבי (ע"י הרב חודקוב) הסתייג מניגון שירים כאלה בערב שירה של חב"ד, וז"ל שם (מכתב א' אייר תש"ל - עמ' 45): "לעתיד מסרתי, כי יש להמנע מלהשמיע ניגוני . . יש לו ווילדע שיטות, וצריך זהירות בקשר לקומפוזיציע שלו, שזה נכנס בעולם". ולכאורה יש לעיין אם הכוונה היא שהניגונים עצמם פסולים, או שע"י הפצת ניגוניו תהי' גם הפצת שיטותיו הפסולות. גם יש לעיין מהי משמעות הדברים בנוגע למעשה. ולא באתי אלא להעיר.

בגליון האחרון - תתנה (עמ' 79), העיר הרב"א שי' כיצד מתאים ענין איסור ניתוחי מתים משום גזל המת (שדנו בזה אחרונים) - עם מ"ש אדמו"ר הזקן בהלכות נזקי גוף ונפש שאין לאדם רשות על גופו כלל, היינו משום שהבעלות על הגוף היא של הקב"ה כמ"ש כי הנפשות לי הנה (כדברי הרדב"ז הידועים שהובאו בכ"מ בתור מקור למ"ש אדה"ז).

ולכאורה ממקומו הוא מוכרע, דבהלכות נזקי גוף ונפש שם איתא שאין רשות לאדם על גופו לביישו או להכותו וכו', ואם פירוש הדברים הוא שאין לו שום בעלות, מדוע כשניזק משלם המזיק לאדם הניזק? אלא על כרחך שכוונת ההלכה היא שביחס לאדם עצמו אין לו רשות על גופו, אבל כלפי אחרים עדיין מקרי בעלים על גופו, היינו שכמו באדם חי יש גדר של היזק כלפיו בהכאת גופו (ולא רק כלפי שמיא), כך גם בגזל המת.

בגליון האחרון - תתנה (עמ' 78), הקשה הרי"מ וואולבערג על מה שכתוב בהיום יום כ"ב סיון: "נושקים הציציות שש פעמים, היינו באמירת תיבות: ציצית, ציצית, לציצית, אמת, קיימת, לעד". דצ"ע, דמנינא למה לי? די לנו אם הי' אומר המקומות שבהם מנשקים הציצית, ונדע בעצמינו שהוא שש פעמים (ועיי"ש מה שתירץ).

ולענ"ד נראה לומר באופן פשוט, דהנה הטעם שנושקים הציצית הוא משום "חיבוב מצוה" (רמ"א סי' כד, ד. שו"ע אדה"ז סי' כד, ו), ולולי דברי רבינו הייתי חושב שכדי להראות חביבות הדבר יש לנשק הציצית ב' או ג' פעמים בכל פעם, דבזה מראה חביבות טפי, (מעין דוגמא לזה: בלקו"ש חט"ז עמ' 458 (פקודי-א) מסביר עפ"י פשש"מ הטעם לכפילות כל מלאכת המשכן לכל פרטיו בפרשת ויק"פ. והוא: דהרי המשכן הוא "עדות לישראל שנותר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם", ולכן "ובמילא איז פארשטאנדיק אז אט די גרויסע חביבות פון דעם משכן ביים אויבערשטן (און ביי אידן), דאס איז דער טעם וואס די תורה רעכנט אויס אלע פרטי המשכן און חזר'ט זיי איבער איין מאל און נאכאמאל כו' מיט אלע פרטים". וזהו עפ"י פרש"י פרשת חיי שרה כד, מב (וכן מציין לפרש"י וירא כב, יא. במדבר יא, א). הרי עפ"י פשש"מ מובן שלהראות חביבות לדבר כופלים הדיבור בזה בתורה אפי' ב' פעמים). ואולי זה משמיענו, שמשום חביבות סגי בנשיקה אחת בכל פעם - דהיינו שש נשיקות, נשיקה אחת לכל פעם, ואה"נ שמנינא אתא לאשמעינן.

ואולי אפשר גם לדייק כך מהלשון של רבינו, שלא כתב "נושקים הציצית בשש מקומות" וכיו"ב. דאם הי' הלשון כך, הי' קשה כנ"ל, דאטו מנינא אתא לאשמעינן? אבל השתא שכתב "נושקים הציציות שש פעמים", אפשר לומר שהמספר הולך על הנשיקות, ולא על התיבות שבהם נושקים, ואתי שפיר כנ"ל.

בליל א' דחגה"פ תשכ"ט (נדפס בספר 'המלך במסיבו' כרך א עמ' רפב) כשרש"ג ע"ה ביקש שכ"ק אדמו"ר (שליט"א) עם כ"ק מו"ח אדמו"ר יוליכונו לקראת משיח-צדקנו, איחל כ"ק אדמו"ר: אמן. רש"ג ביקש "שתכניסו גם אותי במעגל וכ"ק אדמו"ר השיב על-כך: הרי אנו יושבים יחד ב"סדר" - ממילא נאכל יחד גם את ה"קרבן פסח". ע"כ.

ויש לציין כמקור (בדרך-אפשר) ל'רבינו בחיי' בא יב, כא: "מכאן שחייב לקרב קרוביו כדי שישמחו עמהם בימים טובים, וכן בימות הגאולה הבטיחנו הקב"ה להתקרב איש אל משפחתו, שנאמר (ירמי' ל, כה): בעת ההיא נאם ה' אהי' לאלוקים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם".