בימים אלו זכינו והופיע ע"י קה"ת מהדורה חדשה של ספר 'החקירה' של ה'צמח צדק' עם תיקונים והוספות מגוכתי"ק.

זכיתי ובחורף תשנ"ד הגיעו לידי כמה עלים מגוכתי"ק של הספר [בנדפס הוא בעמוד 44 שו"ה התשיעי עד סוף המאמר]. והכנסתי אותם לכ"ק אדמו"ר זי"ע. בהכנת מהדורת זו של הספר אכן השתמשו גם בעלים אלו.

ויש להעיר:

1) ב'פתח דבר' מכ"ק אדמו"ר זי"ע הוא כותב: "ובזה מתבאר יפה סיום ספר זה וחותמו: הרי נת' גם לפי קט שכלי עשרה מופתים על חידוש העולם. ועכ"ז העיקר היא האמונה הפשוטה שהיא טוב יותר...". ולפום ריהטא לא מצאתי זה בספר. לכאורה מקומו בעמ' כז, ב וההשלמה לשם בעמ' קז, א-ב, שם הוא מסכם ט"ו המופתים שנתבארו, ואינו שם. גם אינו מובן למה זה נקרא סיום הספר.

2) ב'פתח דבר' שם כותב הרבי שכתיבת הספר קשור לויכוחים בעניני דת, תורת ישראל, בפטרבורג. ויל"ע ולהאריך בזה עד כמה שימושיים ה'מופתים' והחקירות שבספר לויכוחים עם משכילי רוסיא.

3) כנספח לספר הוסיף המו"ל את רשימת אדמו"ר מוהריי"צ "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה" שהופיע בשנת תש"ו. ובעמ' ריד כותב העורך: "על ההערות לא רשום למי הם, אבל מסגנון כמה הערות אפשר ליחסם לכ"ק אדמו"ר זי"ע", ולאחרי העיון נראה לומר דאדרבא: סגנון רוב רובם של ההערות הארוכות מוכיח לכאורה שנכתבו ע"י אדמו"ר מוהריי"צ, להוציא ההערות הקצרות שבהם ישנם הפניות ומראי-מקומות (לדוגמא הערות 3-7).

4) בע' רכ הערה *34 מציין לתעודות "שנדפסו באוסף התעודות של המיניסטריון להשכלה ח"א (לענינגראד 1920)", והנה תעודות אלו קשורות להצ"צ לדברי ימי חייו של הצ"צ, ואם כן פלא גדול שלא תורגמו עדיין לעברית. שאלתי ליודעי דבר: האם "אוסף התעודות" זה ספר מודפס ברוסית שנמצא בהישג יד? ובפרט המצויין בע' רכג הערה 52 תעודת הקיסר להצ"צ שבו נותן לו התואר אזרח נכבד - איך זה שעוד לא פורסם בחב"ד? בע' רכ מוזכר מאמר נגד הצ"צ מעיתון 'איזראעליטישע אנאלען' גליון 6, מה זה? ב'פרדס חב"ד' גליון 4 עמ' 59 ואילך הדפיס הרשד"ב שי' לוין תעודות הקשורות ל"הגנות לועידת פטרבורג - תר"ג", האם מקורם בספר מודפס הנ"ל?

בשבועון כפר חב"ד (מספר 1044) מובא הנהגת המשפיע ר' מענדל פוטערפאס ז"ל בנוגע לאמירת "הריני מקבל עלי..." קודם התפילה.

דהי' נוהג לשאול: איך אפשר לומר :הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"? האם אנחנו נמצאים בדרגא מספקת של לאהוב הזולת בדיוק כמו שאנו אוהבים את עצמנו? ואיך אפשר לומר סתם מלים בעלמא? והי' מתרץ: אשר לכן יש לומר בדיוק כמו שכתוב בסידור כל הנוסח: "נכון לומר קודם התפלה: הריני מקבל עלי...", ובזכות זה בסופו של דבר יגיע לדרגא זו, וכך נהג כל ימיו.

ויש להעיר מספה"ש תרצ"ז (עמוד 201), וכן איתא ברשימות (קלה), שזה שכתוב בסידור לפני מה טובו "נכון לומר קודם התפלה...", היסוד לזה הוא מפרי עץ חיים, ושמה כתוב שקודם התפילה צריך לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, ולמה בפרי עץ חיים כתב שצריכים "לקיים", ובסידור רבינו איתא רק ש"נכון לומר".

והביאור בזה: שכל ענין צ"ל בסדר והדרגה, ראשית כל צ"ל "נכון לומר", ורק לאח"ז ב"מה טובו" ישנה כבר המצוה דואהבת לרעך כמוך. וא"כ הרי מסידור רבינו נראה שה"נכון לומר" הוא חלק ושלב בקיום המצוה של ואהבת (ולא רק הוראה איך ומה לומר), וכמובא לעיל שצ"ל בסדר והדרגה.

(זה שתחילת מה טובו נחשב כקיום המצוה של ואהבת - יש לציין לספה"ש תש"ט (ע' 177), וזה"ל: "לפי נוסח אדה"ז פותחים את התפילה ב"טוב" - מה טובו, אוהליך יעקב - הטוב והיוקר של יהודי פשוט (יעקב - י-עקב), משכנותיך ישראל - הטוב והיוקר של בן תורה (ישראל – ל' ראש)". ע"כ)

ובדא"פ יש לבאר עוד, ש"נכון לומר" פירושו לא רק ש"טוב לומר", אלא נכון גם מלשון הכנה (ע"ד "הכון לקראת אלקיך ישראל") והרי הוא נחשב כחלק המצוה, ושלכן יש לומר גם מלים אלו לפני התפלה.

בגליון תתסב (עמ' 39 ואילך), כתבתי עמ"ש במס' אבות (פ"ד הי"ב): יהי מורא רבך כמורא שמים. וברע"ב ותוי"ט ואדר"נ מביאים מקורות לדבר זה מפסוקים שונים, משא"כ הגר"א מביא מגמ' פסחים דף כב, ב עד שבא ר"ע ודרש הפסוק "את הוי' אלוקיך תירא" ("את") לרבות ת"ח.

ולכאו' מהו טעם שאר המפרשים שלא הביאו מקור למורא רבך כמורא שמים מגמ' מפורשת זו (במס' פסחים) דאת ה"א תירא לרבות ת"ח.

וכתבתי לבאר, כי דברי הגמ' הם חיוב לדינא (ובכ"מ דרשת "את" לרבות הוה מ"ע), משא"כ מילי דאבות כתוב ברמב"ם בהקדמה לאבות ובעוד מפרשים דהוה מילי דחסידותא ולא חיובא, כמובא פעמים רבות בלקו"ש, והמקור מגמ' ב"ק (דף ל, א) מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. וע"כ אין להביא מקור מהגמ' בפסחים כי שם הוא אליבא דרע"ק שדרש את לרבות שהוא חיוב ומ"ע מדינא ולא מדת חסידות בלבד. (עיין בדברינו שם בארוכה).

אולם הנה בתוס' ב"ק (דף מא, ב) ד"ה את ה"א לרבות ת"ח, כתבו: "דהכא הפסוק מדבר ברבו מובהק כדתנן (אבות) מורא רבך כמורא שמים". עכ"ל. היינו דלתוס' גם הדרש את ה"א לרבות ת"ח הוה זה חלק מ"מורא רבך כמורא שמים" שבמס' אבות, וכמו ש"את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח" הוא מ"ע וחיובא לדינא (כמפורש בתוס' שלאח"ז - ד"ה כיון שהגיע), כמו"כ האמור באבות מורא רבך כמורא שמים הוא לדינא.

והנה בב"ק עמ"ש מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות, הר"ח והמאירי ובמעשה רוקח הל' חסידות (ועי' בפיהמ"ש לרמב"ם בתחילת אבות וברע"ב ועוד), מפרשים הגמ' כפשוטו דקאי על כל מסכת אבות.

אבל עיין ברשב"א שמביא: יש מפרשים דבכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא כו', ובאבות האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד כו'. (ועי' עוד בשטמ"ק ב"ק שם בשם הר"י מלוניל). היינו שלפי פירוש זה מ"ש דאבות הוה מילי דחסידותא אינו ענין כללי על כל מסכתא אבות אלא קאי על משנה הפרטית דשלי שלך כו'. ובשטמ"ק ב"ק שם מביא בשם הר"ר יונתן שמפרש הגמ' "מילי דאבות דר' נתן".

וי"ל דזהו גם שיטת התוס' בפירוש מאן דבעי למהוי חסידא כו' (כשיטת הרשב"א או הר"ר יונתן וכיו"ב). ועל כן לשיטת התוס' הוה מסכתא זו לדינא (דלא כשאר מפרשים דהוה מילי דחסידותא). ולכן מפרשים בתוס' ומורא רבך כמורא שמים דהוה לחיובא.

וי"ל עוד, דהתוס' לשיטתייהו ג"כ במ"א דמס' אבות הוא לחיובא. כי בגמ' ר"ה (ד, א. ובכ"מ) איתא: הנותן סלע לצדקה בשביל שיחי' בני, ה"ז צדיק גמור. ושאלו בתוס': והא דתנן פ"ק דאבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס (ומדוע אמרו כאן דהוה צ"ג). ומתרצים, דהיינו באוה"ע שתוהין על הראשונות. (ובתוס' רבינו פרץ פירש בתוהה על הצדקה שעשה כשלא עשה לו הקב"ה חפצו ובקשתו כדרך שאוה"ע עושים. וכן בתיו"ט באבות שם מפרש דברי התוס': "עכו"ם לדוגמא בעלמא שהן תוהין". ע"ש באריכות. ועי' עד"ז בתוס' ע"ז יט, א).

ולכאו' אם קאי אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס בתוהה על הראשונות, ה"ז לא מילי דחסידותא בלבד, כ"א ה"ה איסור גמור (עי' בר"ה ד"ג ע"ב גבי כורש שהחמיץ, ועי' בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' פז. ועי' ברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג דמי שתהה על הזכויות כו', ה"ז איבד את כולן, ואין מזכירין לו שום זכות בעולם).

אלא דהתוס' לשיטתייהו דכל האמור במס' אבות הוא אכן דינים גמורים לחיובא.

[ועי' ביד רמ"ה ב"ב י, ב שמפרש הסוגיא דהנותן צדקה כו', שישראל קא מכוין שיחיו בניי שיתעסקו בתומ"צ, וכן שאזכה לחיי עוה"ב שיוסיף לדעת את בוראו, אבל באוה"ע קא מכווני להנאה דגופייהו. ולפי זה אין זה סותר כלל למס' אבות דהוה מילי דחסידותא].

ונמצאנו למדים ב' דרכים בלימוד מס' אבות. יש מהראשונים הרמב"ם והר"ח והמאירי, והרוקח הל' חסידות וכן הרע"ב ועוד, והוא דרכו של הרבי בכל השיחות, שלומדים דמס' אבות הוה מילי דחסידותא (שאינם מילי דחיובא),

ויש ראשונים אחרים, הי"א שברשב"א והר"י מלוניל, וכ"ה גם שיטת התוס' (ואולי גם רש"י ואכ"מ), שבאבות הם דינים לחיובא.

[ובפי' הגר"א לא רצה ללמוד דפרקי אבות הם מילי דחסידותא, והוא נקט כאופן הראשונים שלומדים מס' אבות כהלכות פסוקות לחיובא. וזה רואים בפי' הגר"א על כל מס' אבות שבמשניות רבות הוא חולק על המפרשים ומפרש המשנה בדרכים אחרות.

עי' במשנת "אל תהיו כו'" שהרמב"ם בפיהמ"ש כותב: עבדו כעבדים שאינם מקוים להטבה ולא לגמ"ח כו' שיהו עובדים מאהבה כו'. וכן פירש הרע"ב, וכן מביא התיו"ט מס' דרך חיים, דאין ר"ל לאסור לשמש ע"מ לקבל פרס כו' שגם העובד כן ע"מ לקבל פרס הוא "צדיק גמור" (וה"ז מפורש שלא כתוס' הנ"ל). משא"כ הגר"א מביא מפירוש התוס' במס' ע"ז (דף יט, א, ד"ה ע"מ לקבל פרס) שמפרש שם המשנה בתוהה על הראשונות כנ"ל שלא כמו הרמב"ם וסיעתו.

וכן במשנה שאחרי זה: "יהי ביתך בית ועד לחכמים", שמביא ע"ז בגר"א הכתוב שנאמר ולדבקה בו הדבק בחכמים, (שזהו חיוב ומ"ע). משא"כ הרמב"ם ורע"ב ותוי"ט אינם מביאים פסוק ולדבקה כו' אלא מפרשים באופן אחר.

וכן בהמשך משנה זו ובכל המסכתא מביא הגר"א פסוקים לחיובא].

אודות מה שדן הרש"ד הלוי ווינבערג בגליון האחרון - תתסה (עמ' 73), בדברי רבינו, שכותב בהיום יום א' דר"ח אלול, דתוקעים להתלמד. הנה י"ל דהכוונה פשוטה, שביום ראשון תוקעים להתלמד אין לו שיעור, והכל לפי האדם, שיהא רגיל ויוכל לתקוע למחר ובכל החודש היטב.

והכלל לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש.