שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה
בספר 'לקט שכחת הפאה' עמ' 48 מביא המחבר דברי ה'צמח צדק' בחידושיו לברכות (כד, א) שכותב: "וקצת ראיה דבפאה נכרית לא שרי רק בחצר מדאמרינן . . אלא דבפאה נכרית גם בחול אינו מותר רק בחצר", ומכאן רצו להביא ראיה שהצ"צ פוסק לאסור פאה נכרית ברשות הרבים. והמחבר דוחה את זה, שהרי אדה"ז בשו"ע או"ח סי' עה ס"ד כותב בפירוש שפאה נכרית מותר "ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע" "וא"כ האם יעלה על הדעת שנכדו הצמח צדק יחלוק על פסק דין מפורש של סבו אדה"ז . . ולא יזכיר כלל שסבו אדה"ז פסק מפורש להיפך?!"
אמנם לכאורה הרי מצינו כמ"פ שהצ"צ חולק על אדה"ז בלי להזכיר אותו, ואציין כמה: ב'פסקי דינים' או"ח סי' תמח (כח, א שו"ה רע"ב) ע"ד איזה קנינים מועילים לגוי, בכל הנ"ל אינו מזכיר דעת אדה"ז ב'סדר מכירת חמץ' שלו מה הם קניני המכירה (אבל ראה בפס"ד שם לב, ב), גם לא הביא פסק אדה"ז בשו"ע סי' תמח סעיף יא שאין לגוי קנין חצר, וגם לא הביא פסק אדה"ז דיש לגוי קנין אגב. ראה 'הערות וביאורים' אהלי תורה יד (תשנ) עמ' 102-104 באריכות.
וכן יש תשובה בענין איטר יד בשו"ת 'צמח צדק' או"ח סי' יב שאינו מתאים לפסק אדה"ז בהל' תפילין בסי' כז סעיף ט, והצ"צ אינו מזכירו בכלל. ונלאו בזה גדולי רבני חב"ד למצוא הסבר ומוצא. ראה 'יגדיל תורה', ניו יארק, חוברת לח. ורוב הרבנים החליטו שהולכים אחר פסק אדה"ז כיון שהצ"צ אינו חולק עליו בפירוש. וראה ג"כ בקובץ 'אור ישראל', מונסי, גליון ז עמ' רב על שו"ת צ"צ או"ח סי' סז שלא מביא ד' אדה"ז בשו"ע סי' קכח סע"ו. ויש להאריך בזה ואכמ"ל1.
1) ולהעיר ממש"כ ר"י מונדשיין לשו"ת 'זכר יהודה', מהדורת תנש"א, מבוא עמ' 31 הערה 54 בנוגע למהרי"ל בטלן, מחסידי הצ"צ: "לענ"ד לא רק מחמת אי-שלימותן של התשובות אין בכתבי הגרי"ל הלכה פסוקה. וקרוב בעיני לומר שהיו אלו שיטתו ודרך לימודו שמנעו ממנו לעתים להגיע לכלל החלטה והכרעה בין הספיקות, שגברו והלכו ככל שהעמיק בחקירותיו בשיטות הש"ס…". ואולי יש להבחין גם בין כמה סוגע תשובות של ה'צמח צדק'.
מגיד שיעור במתיבתא
בקשר לכ' חשון, הנה יש להעיר: בספר המאמרים תרנ"ד במאמר הראשון ד"ה ובחדש השביעי מדגיש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מיד בהתחלת המאמר מעלת השביעי - וכל השביעין חביבין וכו'.
ויש לומר ע"פ המבואר בשיחות כ"ק אדמו"ר תשמ"ג בארוכה, שבר"ה תרנ"ד שינה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב את מקום תפלתו למקום אביו. וכפי המבואר בהשיחות, שאז נשלם ענין הנשיאות (בגדר של סילוק המחלוקת- ל' הרמב"ם בהל' מלכים), כיון שאז נסע אחיו - של הרבי הרש"ב – הרז"א, מליובאוויטש, במילא נעשה אז שינוי גם במקום תפלתו למלא מקום אביו.
ועפ"ז י"ל שזהו ענין כל השביעין חביבין וכו', שהרי הרבי הרש"ב הוא הדור השביעי מהבעש"ט, וכידוע גם מצורת המנורה שצייר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ עם השבעה קנים, שבעה דורות מהבעש"ט.
ברוקלין, ניו יורק
בהקדמת הרמב"ן לספרו "מלחמות השם" שבו הוא מיישב את השגות בעל המאור על הרי"ף, כותב בתוך הדברים: "ואתה המסתכל בספרי, אל תאמר בלבבך כי כל תשובתי על הרב רבי זרחיה ז"ל כולן בעיני תשובות נצחות . . כי יודע כל לומד תלמודנו, שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבונות התשבורות ונסיוני התכונה".
ומשמעות דבריו לכאורה, שהסברות שבהבנת דברי הש"ס אי אפשר שיהיו מוכרחות אלא הן תלויות בשיקול הדעת. ולכאורה יש להעיר איך מתאים זה עם המבואר בכ"מ בחסידות ההבדל בין לימוד הנגלה ולימוד החסידות, שבלימוד הנגלה הרי הסברות מתקבלות בפשטות בשכל האנושי ואילו בלימוד החסידות יש צורך ביגיעת נפש כדי להשיגם.
תלמיד בישיבה
לאחרונה ראיתי בקובץ בית אהרן וישראל1 שכתבו אודות החילוקי דיעות בין אדה"ז והרה"צ ר' שלמה מקארלין, ובין הדברים מצטט הכותב את הסיפור הידוע המסופר בספר 'בית רבי'2 שהר"ש ביקש לקבוע דירתו בעיר בייעשינקאוויץ (פלך וויטבסק) ורצה הסכמת אדה"ז ע"ז, והשיב לו רבינו שהוא מסכים אך רק בג' תנאים, שלא להשפיל הלומדים, שלא להשפיל "פרומקייט טבעי", ושלא יאמר שהצדיק צריך לישא את הצאן, ועל ב' דברים הראשונים הסכים ר"ש, אך על דבר הג' לא הוסכם ביניהם.
וממשיך הכותב: "אם כי אין אנו יודעים עד כמה מדוייק סיפור זה, בפרט שיש לפקפק על דיוקו של הקטע "כי רצה הסכם מהרב מלאדי" בעוד שמסתבר הוא כי חסידי רייסין הם שרצו את הסכמתו של הרה"ק הרמ"מ מוויטעבסק זיע"א, שכפי שהוכחנו הרי שאף לאחר שעלה לאה"ק עדיין היתה בידו שרביט ההנהגה על עדת חסידים ברייסין".
והנה ב'בית רבי' לא הובאו כל פרטי הסיפור, אבל לאידך, ע"י הבנת פרטי הסיפור כפי שהובא במק"א הנה מובן למה רצה הר"ש את הסכם אדה"ז.
הנה כותב אדמו"ר הריי"ץ נ"ע3 "אויף דער אסיפה פון די תלמידי הרב המגיד וועלכע איז פארשעקומען איידער הרה"צ הרמ"מ מוויטעבסק והרה"צ הר"א מקאליסק זיינען אפגשפארען אין ארץ ישראל איז געווען א חלוקה המדינות. אין יעמאלט האט מען מדינת ליטא ורוסיה הלבנה (פלכי מאהליב וויטעבסק) איינגעטיילט דעם אלטן רבין. א באזונדער נתינת רשות האט די אסיפה געגבען להרה"צ הר"ש אז ער קען קומען די דריי שטעט בעשינקאוויץ, טשאשנין, ליעפלי, כדרכו מאז ומקדם.
במשך הזמן האט הרה"צ הר"ש געוואלט קובע מקום זיין אין בעשינקאוויץ, נאר ער האט געוואלט די הסכם פון אלטען רבין", וממשיך שם לספר אודות הג' תנאים. וד"ל.
1) יו"ל ע"י חסידי קארלין סטאלין גליון ד' – מ"ו ניסן אייר תשנ"ג
2) עמ' 128 הערה ב'
3) לקו"ד ליקוט ה' אות לג