1) סולם בית אל חווק ג אות ז. לא הצלחתי למצוא את זה בדפוס הראשון.

2) ומוסיף: "נראה לחוש דבר נפלא מאד, בשלש ראשונות שכולנו שוין בהן שפה אחת ודברים אחדים בין כלל ישראל בכל מקומות פזוריהם. עם שנתרחקו זה מזה כרחוק מזרח ממערב נשמרו מלשנות בהם דבר כל מאומה לא נתערב, ולא נפקדה ולא נתחלפה מלה, בידעם שיש בהם קפידא פרטית גדולה".

3) ראה לקמן ליד הערה 29. ב'דברים' אחדים' עמ' נה-נח.

4) ברכות כא, א.

5) אות קלג. דברי המגיד נאמרו בתשובה לשאלה, וכפי שנאמר שם: "ונסתפק השואל". בהמשך נאמר: "אמרתי דברים כאלו א"א לבאר בכתב, אמנם...", האם כל סעיף זה הוא העתק מתוך מכתב תשובתו של המגיד לשואל?

6) שקלים פ"ו מ"ב. וראה מדות פ"ב מ"ג.

7) כך צריך לתקן במהדורת קה"ת, ע"פ דפוס קארעץ תקמ"א כה, ב. וראה מש"כ בגליון תתצו עמ' 89. והריל"ג ב'הערות וציונים' לספר (עמ' 153 במהדורת תשל"ג), הבחין בטעות, ולא ידע איך לתקנו.

8) ראה הקדמה לספר 'שער הכולל'.

9) ב'לוח יובל השלשים דעזרת תורה - מדור ההלכה' אשר בספר 'עדות לישראל', ניו יארק תש"י, עמ' 162.

10) ב'הלכות והליכות בחסידות' שם עמ' 110-143 נמצא "רשימת כל השינויים העיקריים שבין נוסח אשכנז לנוסח הרב מלאדי והנוסח המקובל בין רוב החסידים בסדר התפילה".

11) נדפס בסוף ספרו 'פלא יועץ', ח"ב מכתב יב.

12) עפ"ז צריך לתקן מש"כ בספר "הסידור" עמ' ערה הערה 451.

13) וראיתי עותק היחיד הידוע ממהדורה זו באוסף הסידורים של EB.

14) לא ידוע כיום על טופס מהוצאה הראשונה של סידור זה. נוסח השער של מהדורה השניה שי"ל בשנת תק"פ העתקתי בספר "הסידור" שם הערה 452.

15) יש אומרים: "...כבוד הר' המפו' מהר"צ ב"מ ממאהלוב, הוא אשר . . סידר סדר התפילה ע"פ האר"י ונדפס בראדוויל ונקרא תפלה ישרה", ראה 'אגרות האוהב ישראל' עמ' רלט-רמ.

16) בנו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב. נולד תק"ו, נפטר תק"פ.

17) 'סידור מעזיבוז' אינו מצוי כיום.

18) בעל 'אוהב ישראל'. נולד תקט"ו, נפטר תקפ"ה. מגדולי תלמידיו של הרה"ק רבי אלימלך מליזנסק.

19) זה נכתב ב'שער' "סדר מעמדות, מהרב הקדוש מאפטא עם הוספה בקרבנות, וסדר התפלה מכל השנה עפ"י האר"י זלה"ה, ותקון סעודה", בסוף "ספר תהלים עם מעמדות", זיטאמיר תרכ"ו. המעניין בסידור הזה הנאמר שם ב'שער': "ג) נוסף כאן נוסח התפלה מהרב הצדיק המקובל וכו' מהר"ז מלאדי ונרשם הנוסח עם חצאי לבנה כמבואר במאה"מ. ד) השמות בתפלה מנוקדים כאשר נדפסו השמות בניקוד בסידור הרב הנדפס בזיטאמיר מחדש". הכוונה כנראה לסידור עם דא"ח שנדפס שם תרכ"ג-תרכ"ד (דפוס צילום ממנה הנו הסידור עם דא"ח שבהוצאת קה"ת).

20) הרב אליעזר ויספיש בקובץ 'בית אהרן וישראל', גליון מח עמ' קכ אות נב.

21) "נדפס ראשונה ע"י המחבר בעצמו באמשטרדם בשנת תס"ט . . ובשנת תרנ"ב נדפס בפקודת אדמו"ר רשכבה"ג מו"ה יהושע מבעלזא ביחד עם סדור תפלה למשה מהרמ"ק זצ"ל . . ועתה נדפס . . בפקודת אדמו"ר רשכבה"ג מו"ה ישכר דוב זצלל"ה מבעלזא" (מתוך 'שער' דפוס בילגורייא תרפ"ח), ומאז נדפס כמ"פ.

22) 'הקדמה' לסידור 'קרני הוד' ספרד, נאוואמינסק, עמ' 14.

23) בידי ד"צ מהוצאת לובלין עת"ר.

24) יצא לאור ע"י רבי חיים ישעיה הכהן הלברסברג, אבד"ק וואסוקי, מחסידי ה'דברי יחזקאל' משינאווא. נפטר בירושלים ה' שבט עת"ר (תודתי להרב בנימין קלוגר על בירור הפרטים).

בספרו 'מסגרת השלחן' שעל ה'קיצור שלחן ערוך' הוא מביא ודן הרבה בדברי אדה"ז בשו"ע, וגם בסידור 'ישועות ישראל' תופסים דברי אדה"ז בסידורו מקום מאד חשוב. ב'הקדמה' ס"ח הוא כותב: "ובענין שינוי הנוסחאות דקדקתי בכל תיבה מהרבה מיני סידורים חדשים וגם ישנים מדוייקים, כגון סידור מהרז"ש, ומהריעב"ץ, ושער השמים, וסידור תפלה למשה, ודרך החיים, ונהורא, ועוד...". והוא מרבה לציין לנוסח אדה"ז, וארשום כמה מהם לדוגמא: בברכת יוצר המאורות: "וכן בסידור מהרז"ש לא גרס להו" למלים "והתקין מאורות..."; אומרים 'אהבת עולם' "וכן הוא נוסח מהרז"ש בסידור"; במים אחרונים: "כן כתב בסידור מהרז"ש"; בברכה מעין שלש: "נוסחת מהרז"ש והפוסקים: וזכרנו לטובה ביום חג פלוני הזה"; שם בחתימת ברכה מעין שלש: "בנוסח הגמ' שלפנינו . . ומהרז"ש בסידור לא גרסו בכאן תיבות ועל הכלכלה... וכן יש לנהוג"; בהלכות ברכות סכ"ב: "וכדאי רבינו מהרז"ש ז"ל לסמוך עליו לפסוק לגמרי כהראב"ד ז"ל בענין ברכה אחרונה"; וב'אזמר בשבחין' דליל שבת: "ומזה נראה דעת האריז"ל לומר אלו הפזמונים לאחר ברכת המוציא. והגם דהי' מכוין הכוונות על הככרות בעודם שלימים, מ"מ האמירה היא אחר ברכת המוציא, וכמו שנהגו כמה רבנים גדולים. וכמו שסידר הרב מהרז"ש ז"ל הפזמונים אחר הקידוש בלילה וביום, וכיון דצריך לסעוד סמוך לקידוש ממילא נראה כוונתו דיאמרה אחר ברכת המוציא, וידוע דכל יסודו ובנינו הוא על דברי האריז"ל. וכן נראה מראשי החרוזות דכוונת האריז"ל לומר אזמר בשבחין כו' עם למבצע על רפתא הכל ביחד, ועדאיתא בסידור מהרז"ש ז"ל..."; דיון ארוך בנוסח ברכות הפטרה; נוסחאות העמידה דמנחה לשבת; בהלכות נשיאת כפים בשוה"ג לסכ"ד: "ומהרז"ש כתב הנוסח רבש"ע... עשה אתה עמנו כמו שהבטחתנו... וצ"ע מה ששינה תיבת מה שכתבו במשנה וגמרא וכל הפוסקים"; נוסחאות העמידה דר"ה; לאחרי מוסף דר"ה: "וע"ש בשל"ה ובפוסקין דדעתם לתקוע זה אחר תתקבל, אבל מהרז"ש בסידור כתב לתקוע זה קודם תתקבל"; בק"ש שעל המיטה: "וכן כתבו בשם האריז"ל לומר ברכת המפיל לבסוף כמ"ש בסידור מהרז"ש ז"ל" (ס"ג); ולכן העתקנו פה סדר הק"ש של האריז"ל משערי ציון וכמו שכתב בסידור מהרז"ש ז"ל" (ס"ז); "יזהר לקרות ק"ש שעל מטתו בכוונה עצומה, והוא תיקון לחטא הידוע (ספר לקוטי אמרים בשם האריז"ל)" (שם ס"א).

25) ח"ב או"ח סי' ח.

26) יט, א מעמודי הספר.

27) עמ' רסז-רעט.

28) הערה 24.

29) לקמן אציין לפי מספרי העמודים שבמהדורת אוצרנו, טורנטו קנדה, שיצא לאור בשנים האחרונות.

30) 'ענין הספר' עמ' לא.

31) ואציין כמה מהם, מהחלק הנקרא במהדורת אוצרנו "סדור נוסח אשכנז" בהתחלתו: עמ' 17: "וכן הרב הגר"ז ז"ל בסדורו העתיקו"; עמ' 19: "ובסדור הרב ז"ל איננו"; עמ' 26-27 4 הערות לנוסחת אדה"ז בברכת 'אשר יצר'; 2 הערות לברכת "אלהי נשמה"; 10 הערות לברכות השחר; ועד"ז עוד עשרות עשרות הערות לאורך כל הסידור.

32) גליון עו, ניסן-אייר תשנ"ח, עמ' קיב (תריח). ועפ"ז צריך לתקן ב'הערות וביאורים' גליון תתכו עמ' 69.

33) וראה עוד 'ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן' ח"ב עמ' פ-פא על הגעת שו"ע אדה"ז לתימן.

34) נעתק ב'תוספת' לגליון 'המודיע' י אדר תשס"ו סוף עמ' לא. וראה בספר "הסידור" עמ' רעג-רעד.

35) בני ברק תש"נ.

36) יא אייר.

37) קובץ 'מנהגי מלך', [תשנ"ה], עמ' 27.

38) 'מנהגי מלך' עמ' 28. ושם עמ' 34: "ב'אשרי ובא לציון' אומר 'זכר' פעמיים - בצירי ובסגול (כנ"ל ב'אשרי' הראשון)".

39) בחוברת "מדריך עזר - תפילה עם הרבי", תשנ"ט, עמ' 8 אות ח. אמנם ב'מנהגי מלך' עמ' 28 נאמר: "אומר קצת בהדגשה 'קַרחו' בקמץ (ולא בפתח)".

40) יז אדר שני.

41) 'מנהגי מלך' עמ' 34.

42) הרב רסקין בהערותיו לסידור עמ' שסו הערה 8.

43) שיחת ו' תשרי תשל"ה ס"ה, 'שיחות קודש' תשל"ה ח"א עמ' 48-49.

44) כנראה הרה"ת טובי' שי' זילברשטרום.

45) צילום גוכתי"ק של המענה נדפס ב'הערות וביאורים' גליון תשמו עמ' 94. ולא נכון מה שכתב בזה הרי"ש גינצבורג ב'התקשרות' (גליון פו עמ' 18 הערה 6): "...נוסף חידוש זה לאחר מכן בשולי הגליון בסידורי 'תהלת ה' ע"י הרה"ת ר' טובי' שי' זילברשטרום שהכניס את רשימת התיקונים שלו לרבי, והרבי הוציא זאת ולא שינה", כי הרי לפנינו צילום גוכתי"ק מהמענה.

46) וכך נרשם גם בקובץ 'מנהגי מלך' עמ' 31: "גם כשא"א תחנון א(ו)מר 'אל ארך אפים ורב חסד כו'...".

47) מרשימת ר"י מונדשיין בגליון תשמו שם. ועד"ז נכתב ב'התקשרות' שם: "...הרה"ח רי"ל שי' גרונר מסר מענה הרבי אודות הכנסת הדבר ברשימות המנהגים שלו ש'משנה לא זזה ממקומה', ומ"מ נוסף חידוש זה לאחר מכן בשולי הגליון...".

48) ואינו מדויק הלשון: "הוסיף בשולי הגליון", שהרי לא הרבי הוסיף את זה, אלא ששאלו ע"ז והרבי אישר את זה.

49) המקור: הרה"ת אשר ציילינגאלד (מפי גיסי הרה"ת מ"מ פעללער). גם ר"י מונדשיין בגליון תשי עמ' 26 מזכיר "מנהגו [של הרבי] לומר ה'יהי רצון' קודם ברכת החודש".

"השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים . . ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהלים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות".

ומכיון שבמכתב קדש זה מזכיר "ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים", הנה מזה מובן שבקס"ד הנה יש סברא שנפעל גם ע"י הכרת פנים.

ויש לומר שזהו ע"ד ע"פ מ"ש חז"ל שאצל תלמיד חכם יש נאמנות מיוחדת ע"י הטביעות עין שלו. והיינו שע"י הכרת הדבר נאמן לומר שזהו חפץ שלו. ובמיוחד כמבואר בסה"ש תורת שלום [ולפנ"ז באוה"ת דרושי שה"ש] שענין דטביעות עין הוא בא' משני אופנים: טביעה של ניצוצי אור של העין שנטבעים בחפץ ההוא או ניצוצי החפץ שנטבעים בהעין של האדם.

ועפ"ז מובן שהכרת פנים אצל תלמיד חכם - כפי שמתוארת בחז"ל (ב"מ כג, ב): "נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין קים ליה בגוייהו".

והיינו ש"טביעות עין" הוא גם באופן של התקשרות וקשר שבין האדם וכח הראי' של הצדיק.

ואעפ"כ ממשיך בפתגם: "ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה", והיינו שהדיוק בזה הוא התקשרות אמיתית. והרי ענינו ד'אמת' הוא שהוא בעצם הדבר ומבריח מן הקצה אל הקצה.

וכן הוא בענין לימוד התורה: עי"ז נפעל יחוד נפלא שבין האדם הלומד והנושא שלומד עם בעל המאמר של אותה התורה וכו'. והרי יחוד זה מבאר אדה"ז בתניא (פ"ה): "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה".

ובזה מובן מה שבזה מתבטא תכלית השלימות בהתקשרות.

ועפ"ז יומתק גם דיוק הלשון בפתגם [ב"היום יום"] ליום ט' אדר שני:

"גודל התשוקה להתקשרות, יכול להשביע רק כאשר ילמוד מאמרי החסידות שאומר הרב וכותב, כי בראית פנים בלבד לא סגי".

והיינו שמכיון שע"י לימוד התורה נפעל "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו", ולכן עי"ז דוקא יוכל להשביע גודל התשוקה להתקשרות, כיון שעי"ז מתאחדים בתכלית השלימות.

בשיחת ש"פ תרומה תשמ"ג ('התוועדיות תשמ"ג' כרך ב' עמ' 999) מובאים דברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע למישהו שנתבע בעניני תומ"צ והלה בתגובה טען כי הוא הינו "אפיקורוס" וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הגיב: כדי להיות "אפיקורוס" צריכים קודם כל להיות מלומד, עד כדי כך ש"יודע את ריבונו", ורק אז שייך המושג של "אפיקורוס" - "מכוין למרוד בו" חס ושלום, אבל כאשר מדובר אודות "עם הארץ" - לא שייך לכנותו בשם "אפיקורוס", הוא פשוט "בעל תאוה" . . "טפש", "כסיל" וכו' וכו' - אבל אי אפשר לכנותו בשם "אפיקורוס" כשאינו יודע את ריבונו כו'. עכת"ד.

וראה גם 'תורת מנחם' - התוועדויות תשי"ד (כרך יוד) עמ' 279. 'תורת מנחם' התוועדויות תש"כ (כרך כז) עמ' 427 'שיחות קודש' תשכ"ה כרך א' עמ' 352 ועוד. ויש לציין לרש"ש שבת לא, א שמבאר את "מעשה רב" של הלל במי שביקר ללמוד את כל התורה על רגל אחת - "נראה לי דכוונתו דכופר לא מיקרי אלא אחר החקירה בכל חלקי הסותר, אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין [=שהיא מפי הגבורה]...".

[דברי הרש"ש נסובו עמ"ש ברש"י שם ד"ה גייריה: "וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו . . שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו"].

איתא בשער ספר תניא קדישא "מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י".

יש לעיין מהי ההדגשה בדרך ארוכה וקצרה דווקא, עד שמצא לנכון להדגיש זאת בשער הספר, אשר מובן שאם בכל ספר התניא קדישא כל תיבה מדויקת עאכו"כ תיבות שבשער הספר כמובן ופשוט, ולא הסתפק לומר שמבאר היטב איך הוא קרוב, אלא מצא חובה להדגיש שזה דווקא בדרך ארוכה וקצרה. ולא אמר בדרך סלולה וכיו"ב, ונראה מכאן דזה ענין יסודי בספר התניא שהוא בא בדרך ארוכה וקצרה דווקא וצ"ע מה מעלה בזה דווקא שהוא בא בדרך ארוכה וקצרה.

כדי להבין זאת כדאי להקדים מקור בטוי זה מהיכן הוא, ומהו תוכן כוונתו, והנה המקור הוא במסכת ערובין (דף נג, ב) ושם: "אמר רבי יהושע בן חנניה מעולם לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוקת ותינוק תינוקת מאי היא פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה. תינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנין ופרדיסין, חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא אמרת לי קצרה, אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכלכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם" ע"כ סיפור הגמרא.

תמיהות בסיפור הגמרא

טובא יש לעיין בסיפור זה:

א. במה טוב יותר ארוכה וקצרה מקצרה וארוכה והלא לכאורה כל המכשולים שנמצאים בקצרה וארוכה נמצאים בארוכה וקצרה אלא שבארוכה וקצרה ימצא את המכשולים מיד ואילו בקצרה וארוכה ימצאם מאוחר יותר.

ואם נאמר שבארוכה וקצרה אין מכשולים לעומת קצרה וארוכה, הנה אין שום רמז בדבר לחלק בין ארוכה זו לזו.

ב. הרי רבי יהושע שמע מהילד שאמר לו זוהי קצרה וארוכה וזוהי ארוכה וקצרה ומדוע בחר רבי יהושע דווקא בדרך קצרה וארוכה.

ג. איזה דבר חכמה יש כאן בדברי התינוק עד שנתפעל כל כך רבי יהושע לומר אשריכם ישראל שכולכם חכמים.

ד. הרי הוא בחר קודם בדרך קצרה וארוכה ואם אין זו בחירה נכונה הרי שלא כלם חכמים ואיך אמר כלכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם.

ה יש לעיין מדוע לא יאמר התינוק לרבי יהושע ללכת בכיוון המתאים לו לעיר (היינו בדרך הארוכה וקצרה) ומדוע יבלבלו בחידונים, ואיך מראה זה על חכמה.

עיין מהרש"א מבאר דרבי יהושע הבין להיפך בדברי התינוק כי חשב תפוס לשון ראשון, ואמר לו התינוק תפוס לשון אחרון. אך עדיין לא מיושב כלל היכן החכמה לומר תפוס לשון אחרון דווקא.

ישוב התמיהות עפ"י פשט

ונראה לומר - עפ"י פשט - בכוונת התינוק דארוכה וקצרה היינו ארוכה בשטח אך קצרה בזמן, וקצרה וארוכה היינו להיפך קצרה בשטח אך ארוכה בזמן.

ופשוט דעדיפא לבחור בדרך שמביאה אותך בזמן קצר יותר, אלא שרבי יהושע הבין בדבריו להיפך ארוכה וקצרה היינו ארוכה בזמן וקצרה בשטח, וקצרה וארוכה היינו קצרה בזמן וארוכה בשטח, ולכן בחר ללכת בדרך זו.

והאמת שרבי יהושע צדק כי הרי העיקר הוא להגיע במעט זמן לעיר ואם כן מסתבר דכאשר אומר דרך קצרה וארוכה וודאי כוונתו קצרה בזמן וארוכה בשטח לכן בחר ללכת בדרך זו.

אך חכמת התינוק היה שהוא ענה לפי השאלה כי השאלה ששאלו היה "באיזה דרך נלך" לא שאל איך נגיע לעיר וכיו"ב, אלא באיזה דרך נלך וממילא יש לענות לו על מהות הדרך קודם ולכן כאשר אמר התינוק דרך קצרה וארוכה התכוון שהדרך קצרה בשטח, אך הזמן ארוך. ולכן התפעל רבי יהושע מחכמת התינוק שידע להבחין ולדקדק כל כך בדברי רבי יהושע.

ונראה דרבי יהושע לא שיער בדעתו שיש לדקדק בדבריו כל כך כאשר שואל תינוק כי לא חשב שידע התינוק להבין ולדקדק בדבריו, ולכן התפעל כאשר נתברר לו עד כמה יש לדקדק כאשר שואלים תינוק מישראל, כי תשובתם תהיה לפי אופן השאלה. ולכן אמר אשריכם ישראל שכלכם חכמים, היינו כאשר מדברים עם תינוק יהודי יש לדבר אליו כמו אל חכם גדול היודע לדקדק בשאלה.

עוד יש לומר באופן אחר קצת אך באותה השיטה דהנה כשנקדק בשאלת רבי יהושע לתינוק אמר לו באיזה דרך נלך לעיר, היינו שכלל גם התינוק אתו, וכאילו יאמר נלך יחד.

ועל זה היתה תשובת התינוק דאין טעם לשנינו יחד ללכת בדרך אחת כי מה שארוכה בשבילי היא קצרה בשבילך וכן להיפך.

והטעם בפשטות כי התינוק דרכו לדלג מעל גדרים וגינות וכו' ולכן דרך זו קצרה עבורו אך לאדם זקן יותר היא ארוכה כי לא יוכל לדלג, והשניה היא ארוכה בשביל התינוק אך קצרה לאדם זקן.

אך האמת רבי יהושע לא התכוון לכלול התינוק אתו אלא אמר בלשון רבים כי כן דרך החכמים לדבר על עצמם בלשון רבים, ולכן חשב שהתינוק עונה לו עבורו בלבד, ואם עבורו בלבד הרי וודאי קצרה וארוכה היינו קצרה בזמן וארוכה בשטח ולכן בחר בדרך זו, אך כאשר נתברר לו שתשובת התינוק היתה מדודה לפי דברי השאלה, אמר אשריכם ישראל כלכם חכמים גם תינוקות שבכם, ויש לדקדק בדברים גם כשמדברים לתינוק מישראל.

והנה אף לאחר כל הביאור הנ"ל מובן וגם פשוט שיש בסיפור זה רמזי חכמה עמוקים יותר.

ביאור הגמרא עפ"י דרוש

ונראה לומר - עפ"י דרוש - בהקדים דרבי יהושע בן חנניה היה זה שערך וכוחים עם המינים והעכו"ם, והיה חכם גדול כמובא בכמה מקומות בש"ס (עיין תענית דף ז, א ובכורות דף ח, ב וכיו"ב) עד דאיתא בגמרא (חגיגה ה, ב): "שלפני פטירתו דאגו חכמים ואמרו מאי תהוי לן ממינאי, אמר להם הכ' (ירמיה מט) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן ואיבעית אימא מהכא נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (בשוה). היינו שגם אצלהם תאבד החכמה.

ויתכן לומר דהתינוק רמז לרבי יהושע ענין חכמה עמוקה בוכוחיו עם המינים מה שעליו לומר להם כדלהלן.

ונראה דכמו כן הסיפור שם עם דברי התינוקת הינם דברי חכמה עמוקה לרמוז לרבי יהושע בן חנניה מה עליו לענות לטענות המינין והעכו"ם.

דהנה אחד מטענותיהם הוא דהרי כל כך הרבה אנשים מחזיקים באמונה זו הרי מוכרח שהיא אמונה נכונה.

וכאן רמזה התינוקת דהנה אפילו אתה טעית ללכת בדרך כבושה זו על סמך אנשים שקדמוך, אך הם כולם ליסטים כמותך, היינו שאין להוכיח כלום מזה שכולם עכשיו מאמינים לומר שאמונה זו נכונה.

וכמו כן בדברי התינוק יש לומר דרמז לרבי יהושע ענין עמוק והוא דהמינין והעכו"ם הולכים בדרך קצרה אך היא ארוכה, כי כל עניני עולם הזה ותענוגיו הם קרובים מאד לאדם והדרך קצרה מאד להתענג מהם אך זוהי דרך ארוכה שמאריכה את הדרך האמיתית שצריך להגיע אליה עד כדי שאי אפשר להגיע על ידה ליעד האמיתי.

ודווקא בני ישראל יודעים שדרך התורה והמצוות ועבודת השי"ת היא הדרך הנכונה, כי אף שהדרך נראית ארוכה אך היא דווקא הקצרה כי על ידה דווקא מגיעים ליעד האמיתי, להנות מזיו תענוגי עולם הבא וכו'.

וכמו כן אצל העכו"ם הנה אלוהיהם קרוב אליהם ויכולים לנשקו וכו' אך רחוק מאד הוא מהם כי אין בכחו לעזור כלום, ואילו בני ישראל העובדים את השי"ת הנה אף שנראה שהוא רחוק מהם אך לאמיתת הדברים הרי דווקא הוא קרוב אליהם ועונה להם בעת צרתם וכו'.

ולכן לאחר רמז זה היה על רבי יהושע להבין שבכוונת התינוק לומר לו ללכת בדרך הארוכה וקצרה שזו הדרך האמיתית, אך רבי יהושע לא שיער בעצמו חכמת התינוק ונדמה בעיניו שאומר דברים פשוטים ולכן בחר ללכת לפי הבנתו, כנ"ל.

אך לאחר שהבין חכמת התינוק ועמקות דבריו נשקו על ראשו ואמר אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם, רמז בזה לחכמת התינוק ולחכמת בני ישראל בכלל ההולכים בדרך האמיתית דרך התורה והמצוות שהיא דרך הארוכה וקצרה.

ויתכן שסיפור זה עם התינוק והתינוקת היה מספר רבי יהושע בן חנניה למינים ואפיקורסים כדי להוכיחם ולהראותם דרך האמת, ויתכן אפילו לומר שהסיפור עצמו לא היה בפועל ואינו אלא משל, כמו שכ' המהר"ל מפראג על ספורים אחרים כעין אלו (עיין פירושו על סנהדרין דף צז, א בסיפור אדות העיר קושטא).

גם יש לומר שהיה מקדים להם האמירה "מעולם לא נצחני אדם" כדי להומם ולבהלם כדרך המתוכחים כידוע.

ביאור שער ספר התניא

לאחר הקדמת דברים הנ"ל, נראה לבאר קצת דברי אדמוה"ז שמדגיש לומר בשער ספר התניא - רומז לכל החסידות, כידוע שתניא הוא ראש וראשון לספרי חסידות - שבא לבאר בדרך ארוכה וקצרה דווקא.

היינו שלימוד החסידות ועבודת השי"ת בדרכי החסידות היא אכן נראית ארוכה, אך היא דווקא הדרך הקצרה והבטוחה יותר.

ונראה כוונתו לשלול הדרך קצרה וארוכה, היינו עבודת השי"ת בדרך הנראית קצרה יותר אך ארוכה היא באמיתתה ויתכן ולא תביא את האדם אל יעודו האמיתי כלל.

דהנה אמרו חז"ל בברכות (דף ה, א): "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה".

ולכאורה יש לתמוה למה עליו ללכת סחור סחור יתחיל מיד בזה שיזכיר לו יום המיתה וינצח בזה יצר הרע.

ומוכח מכאן דאין זו הדרך ואין זו עצה כלל, כי באם יזכיר לו יום המיתה מיד, לפני עבודות האחרות הרי לא יפעל עליו כלום ואף אם בתחילה נראה שפעל עליו קצת ונדמה שהדרך קצרה אך לאמיתת הדבר אינו מגיע בזה כלל ליעוד האמיתי.

כי הדרך היא דווקא להרגיז יצר טוב על יצר הרע, והרגזה זו היא גם על ידי לימוד התורה דווקא כדאמרינן בקדושין (דף ל, ב): "אמר הקב"ה לישראל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", הרי שהעצה להרגיז את היצר הרע היא לימוד התורה, ואם לא ניצחו עליו ללמוד באופן הנקרא עסק וזהו יעסוק בתורה. ונראה דמלבד שהלימוד בעצמו הוא באופן נעלה, הנה ירמוז כאן שעליו גם ללמד לאחרים, כדרך הבעל עסק המראה סחורתו לכלם.

ובאם זה לא די עליו לקרוא קריאת שמע היינו להתעסק בעבודת התפלה ביראה ואהבת השם שזה על ידי התעמקות בגדולת הבורא וכו'.

והנה אם בדורות קודמים היה די בלימוד התורה כדי לנצח היצר הנה מחמת ירידת הדורות והעלם והסתר אלקות יותר, הנה עסק התורה לא די כדי לנצח היצר ולכן בדורנו זה חייב להיות "יקרא קריאת שמע" היינו דווקא על ידי הוספה בלימוד החסידות בעומק, המביא לידי יראת ואהבת השי"ת.

ואם זה לא די לנצח הנה אזי יזכיר לו יום המיתה.

כי דווקא לאחר כל עבודות אלו בעבודת השי"ת לימוד הנגלה לימוד החסידות ועבודת התפלה ולאחר שמבין בעמקות חשיבות ענין לימוד התורה שדווקא על ידה נדבק בהקב"ה כמבואר בתניא בארוכה, וכן חשיבות קיום המצוות שדווקא על ידם נדבק במצווה המצוה ושמחתו בקיום התורה והמצוות מעשיים, הנה לאחר זה כשמזכיר לו יום המיתה הרי משמעותו עמוקה יותר כי נזכר שלאחר יום המיתה לא תהיה לו יותר האפשרות לידבק בהקב"ה כאפשרותו בעולם הזה דווקא, ובזה מבטל ומרגיז היצר הרע לגמרי.

שלילת דרך קצרה וארוכה

אך אלו שהולכים בדרך הקצרה ומתחילים בהזכרת יום המיתה הנה אף שנראה לפעמים בתחילה כדרך קצרה כי דרשת המגיד בעניני גיהנם וחיבוט הקבר פועלת לפעמים מיד לחזרה בתשובה וכו', אך לאמיתת הדברים אין זה אלא חזיון כי אין זו הדרך האמיתית אלא ימצא עצמו בדרך ארוכה שאין יכול להגיע ליעוד האמיתי והיא עבודת השי"ת כדבעי.

היינו שבדרך החסידות הנה הזכרת יום המיתה מוסיפה לו כח בעבודת השי"ת מתוך שמחה דווקא כנ"ל בגודל ערך התורה והמצוות מעשיים דווקא וכו'. וכידוע בגודל ערך עבודת השי"ת מתוך שמחה דווקא כמבואר בתניא.

אך בדרך הקצרה של בעלי המגידים וכו' הנה הזכרת יום המיתה מביאתו לידי עצבות ואיך יוכל לעבוד השי"ת מתוך שמחה וטוב לבב כדבעי.

ויתכן והדרך הקצרה לא תועיל אפילו לזמן קצר כדפירש רש"י בתהלים (מט,יד) עה"פ "ואחריהם בפיהם ירצו סלה, כלומר יום אחריתם תמיד בפיהם ואין חרדים ממנו".

ומקור הדברים הם במסכת שבת (דף לא, ב): "דרש רבא בר רב עולא: מאי דכתיב (תהלים עג) כי אין חרצבות למותם ובריא אולם - אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה, אלא שלבם בריא להן כאולם.

והיינו דאמר רבה: מאי דכתיב (תהלים מט) זה דרכם כסל למו - יודעין רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן - תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה".

יתירה מזו יש לומר דדרך קצרה זו פעמים ותביאו לידי מחשבה שכדאי לו לאכל ולשתות ולהנות מתענוגי עולם הזה כי מחר ימות.

ולכן הדרך הנכונה דווקא היא הדרך הארוכה וקצרה והיא היא דרכי החסידים ולימוד החסידות ולכן מדגיש זאת אדמוה"ז בשער ספר הספרים של החסידות.

ביאור דברי עקביא בן מהלאל

ונראה לומר דזה גם כוונת מאמר רבי עקביא בן מהלאל במשנה אבות (ריש פ"ג). דהכי תנן:

"עקביא בן מהלאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

וידוע הדיוקים במשנה זו והעיקר מדוע כופל ושולש דבריו היה לו לומר מיד הסתכל שבאת מטיפה סרוחה ואתה הולך למקום עפר רמה ותולעה וכו'. (עיין בפירוש אדמו"ר באופן נפלא שהכוונה לג' דרגות צדיקים, בינונים ורשעים - נדפס ב'ביאורים לפרקי אבות').

ונראה לבאר דבריו עפ"י הנ"ל בביאור דברי הגמרא בברכות דכדי להרגיז יצר הרע שלא יבוא לידי עבירה אי אפשר להתחיל ביזכיר לו יום המיתה, אלא יש שלבים קודם וכעין זה אומר רבי עקביא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו'.

שלשה דברים רומז לענין לימוד התורה שהיא אוריין תליתאי כמבואר במסכת שבת בסוגיא דמתן תורה, והוא מה דאמרינן בברכות בשלב ראשון "יעסוק בתורה".

שלב שני הוא דע מאין באת ולאן אתה הולך, ומבואר בארוכה בחסידות דהכוונה היא על שרש הנשמה שהיא מדרגת אין למעלה מהשכל ולכן אמרו חז"ל אין מזל לישראל כי אין - הוא המזל לישראל כי הם למעלה מהטבע וההשתלשלות וכו' כמבואר בארוכה בחסידות בביאור מעלת נשמותיהם של בני ישראל דרגתם ומעלתם, וכן מה פועלים על ידי קיום תורה ומצוות גשמיים בעולם הזה דווקא כי על ידם מגיעים אחר כך לדרגת "לאן" וזהו לאן אתה הולך כידוע. וכן ולפני מי אתה עתיד היינו דרגת "מי" דקאי על עתיקא שלמעלה מהשתלשלות כמבואר בארוכה בפירוש יהל אור עה"פ "מי יתן מציון" (תהלים נג, ז).

וזה כעין שאמרו חז"ל בברכות יקרא קריאת שמע, היינו עבודת השי"ת על ידי לימוד החסידות וכו' מתוך שמחה וכו'.

ורק אחר כך יכול לבוא לשלב השלישי מאין באת מטיפה סרוחה ולמקום עפר רימה ותולעה וכו' וזהו יזכיר לו יום המיתה כנ"ל, אך זה דווקא לאחר ב' שלבים הקודמים של יעסוק בתורה ויקרא קריאת שמע כנ"ל, וזוהי דרך הארוכה וקצרה הרצויה.

בתורת מנחם - רשימת היומן (שיצא לאור זה עתה) עמ' קצג איתא: שאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע "הי' ניעור ליל ה' ומוצאי ש"ק".

ובעמ' שעט איתא: "...כי בכלל אור ליום ו' ומוצש"ק היו נעורים..."

וכדאי להעיר משיחת י"ב תמוז תשי"ג סעי' לא (תורת מנחם - התוועדויות ח"ט עמ' 66): "פעם נהגו חסידים – וכנראה יש שנוהגים כן גם כיום – להיות ערים בליל שישי (הלילה השייך לערב שבת)". ובהערה מובא גם ממכתב כ"ק הרה"ק ר' לוי יצחק ז"ל שניאורסאהן לבנו כ"ק אדמו"ר שליט"א משנת תרפ"ט "אם לא קשה לך ביותר, תהי' ניעור בכל שבוע ושבוע אור ליום ועש"ק כל הלילה, ותלמד אז רק נגלה ונסתר". וראה גם שיחת י"ב תמוז תשכ"ג ס"נ (שי"ל בימים אלו) "...ליל ששי, שבו נהגו בכו"כ מקומות להיות נעורים (כל הלילה, או במשך כמה שעות)...".

איתא באגרת קודש אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ח"א, אגרת טז.

"שמעתי מזקני ארץ שבימיהם היה המנהג שכל אחד היה אומר בכל יום את הקאפיטל תהילים לפי שנות חייו. למשל אם מלאו לו כ' שנה ונכנס לשנת הכ"א היה אומר פרק כ"א בתהילים.

וכן היו אומרים גם את התהילים לפי שנות בניו ובנותיו באמרם שזוהי סגולה שלא ייצאו לתרבות רעה.

ואני, כששמעתי זאת קבלתי על עצמי לומר בכל יום את פרק תהילים שלי. כעת מלאו לי כ"ו שנים, והתחלתי כבר את שנתי הכ"ז, והנני מקבל על עצמי בלי נדר לפרש את פרק התהילים שלי במשך השנה עפ"י דא"ח."

הנה, בשולי הגליון מציין: "מאמרי אדה"ז-הקצרים עמ' שמא. קובץ מכתבים - אמירת תהלים עמ' 214".

ויש להעיר: בקשר למש"כ "לפרש את פרק התהילים שלי במשך השנה עפ"י דא"ח" אינו מציין לקובץ הנ"ל (ובאותו עמוד) שמובא שם מכתב ק' (מי"ח טבת תש"א) ע"ד המנהג ללמוד פירוש הקאפיטל (עם פירש"י ועוד פירושים) במשך השנה (בכל ר"ח חלק א').

וראה עוד כמה מקורות וביאורים בענין הנ"ל, ע"י הרב ש.ה. בגליון תתקיז (עמ' 231).

בסה"ש תרפ"ט עמ' 68 הערה 32 כותב אודות ר' חיים אברהם בן אדה"ז: "ולהעיר שבעת הברית מילה נקרא רק אברהם על שם ר' אברהם המלאך ועל שם זקנו אבי אמו ומצד החולי כו' עי' סה"מ תש"ט עמ' 90, אבל ראה ס' התולדות אדמו"ר מהר"ש (קהת, תש"ז) עמ' 6 מה שסיפר הר' אהרן סטראשעלער: בהיותי בברית מילה של הרה"ק ר' חיים אברהם שמעתי בשם רבינו הזקן שקרא שם בנו חיים אברהם על שם רבו הרה"ק ר' אברהם בן הר' המגיד אבל אין חפצו המלאכים, הוא חפץ בעבודה של נשמה ולכן קראו חיים אברהם . . אבל חיים אברהם הוא נשמה, חיים של אברהם", ע"כ.

לכאורה א. צ"ב מ"ש מסה"מ תש"ט שנקרא על שם ר' אברהם המלאך ועל שם זקנו אבי אמו וזה טעות דמוכח שאבי אמו של ר' ח"א הי' כידוע ר' יהודה ליב סגל וצ"ל כמ"ש שם עמ' 90: כאשר קרא שמו אמר כ"ק אביו אאזמו"ר (רבינו הזקן] שהוא קוראו על שם מורו ר"א ועל שם זקנו אבי אמו הר' אברהם חותן אביו הר' ברוך.

ב. נראה שרוצה להראות לנו סתירה בין מ"ש בסה"מ תש"ט עמ' 90 שמשום חולי כו' הוסיפו לו שם חיים, שרבינו הזקן סיפר שראה מורו (ר"א המלאך) ושאל אותו אם אינו מעורר רחמים עבור בנו הילד החולה הנושא את שמו, ענה לו (ר"א) אשר סיבת החולי הוא תרעומות של זקנו חותן אביו אשר שמו הוא בהבלעה ובלתי נודע לרבים . . אמנם נודעתי כי זקני אבי אמי נקרא בשם חיים אברהם. ובין סה"ת אדמו"ר מהר"ש שנקרא חיים אברהם בהברית מילה שלו.

וצ"ב על פי סה"מ תש"ט שם בהערת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שכבר ענה על זה "כנראה נשתקע שם זה אח"כ שמתחילה נקרא חיים אברהם משום הטעם שמובא בסה"ת אדמו"ר מהר"ש כנ"ל ונשתקע השם ואח"כ חלה (ר' ח"א) ונודע לאדה"ז ששם זקנו (אבי אמו) הי' חיים אברהם ואז קרא בנו על שמו".