מערכת "אוצר החסידים"
בקובץ "היכל הבעש"ט" חוברת ג' ע' כט, מובא סיפור (והוא מועתק שם מקובץ "שלומה של מלכות" גליון ח ע' 81), בזה"ל:
בעש"ק פ' בשלח, כאשר ישב מרן מהרב"צ זצ"ל על המרפסת באכסנייתו, והי' מעביר הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום, עבר דרך שם הגאון האדיר מוהר"ר יוסף ראזין זצ"ל מדווינסק המפורסם בשם הגאון מראגטשוב, וכאשר נראה מרחוק, קם רבינו זצ"ל ממושבו וילך לקבל פני הגאון, וגם הוא בא לקראת רבינו זה בזה...
רבינו זצ"ל הראה לפניו את הפסוק בפרשת בשלח "שבתון קדש לה' מחר, את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו", ורמזו בה חז"ל "מכאן לעירוב תבשילין מה"ת", ופלואין הדברים כי מאין רמזו בפסוק הזה מענין יו"ט שחל להיות בערב שבת.
אך אמר לפניו בשם זקינו הגה"ק מוהר"ר מרדכי דוב מהארנוסטייפל זצוק"ל, כי הנה מצינו בפי' הפסוק יצרנהו כאישון אינו, אשר פירשו הראשונים הטעם שנקרא בבת עינו של אדם בשם אישון, כי יש בה צורת איש, ולשון אישון הוא על שם קטנות הצורה, כי לכך הוסיף ו"ן בסוף התיבה לרמז שמקטין הדבר, וכן יש לפרש בכל הוספת ו"ן בסוף התיבה.
הגאון מדווינסק הפסיק את דברי רבינו זצ"ל ואמר: הלא דברים האלו מובאים כבר בספר התניא... כ"ק מרן זצוק"ל נבהל ונשתומם מגודל חריפות הגאון, אשר על כל דיבור מצא לו עד מוכיח בספרים קדמונים...
כעבור לערך שנה מהפגישה, קרא רבינו זצ"ל לכמה בחורי חמד המסתופפים בצלו, ואמר להם: בואו וראו עד היכן מגיע עומק חריפותו של העילוי הגאון מראגאטשאוו, כי מאז דברתי אתו עיינתי כבר של פעמים בכל ספר התניא, ולא מצאתי רמז לדבריו, אשר אמר כי הוא זה כוונת בעל התניא לומר שאותיות ו"ן מרמזים על הקטנות, אך עתה בעבור שנה תמימה יגעתי ומצאתי בדבריו, אשר כותב באגרת הקודש סימן י"ז, וזל"ק: שההארה והגילוי שבג"ע היא בחינת ממלא כל עלמין שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה על ידי צמצוצים עצומים... והיא בחינת חכמה עילאה הנקרא עדן העליון... אבל גילוי ההארה שבתחה"מ יהי' מבחינת סובב כל עלמין שאינה בבחינת צמצום ושיעור וגבול וכו', עכלה"ק. הנך רואה מצחות לשונו שההכל אשר הוא בדרגת הקטנות בצמצומים עצומים, היא נקראת עדן העליו"ן, ולא המדרגה שלמעלה הימנו בקודש שאין בה צמצום כלל. והגאון תיכף בלמדו לשונו הזהב של בעל התניא להבין ולהשכיל בטעם קריאת שם עדן העליו"ן, כי שמא גרים לה לרמז על היכל המצומצם.
ע"כ בהיכל הבעש"ט, מה שהעתיק מן קובץ "שלומה של מלכות".
ובאמת לא הבנתי מקור זה מה שציינו לתניא אגה"ק סי"ז, דאיתא שם אשר חכמה עילאה נק' עדן העליון, ובתחה"מ יהי' גילוי נעלה יותר שאינה גם בבחינת צמצום דעדן העליון. ע"כ. ועכ"פ יש ללמוד מכאן שההארה הנקראת עדן העליון שייכת לצמצומים, ובתחה"מ יהי' דרגא שלמעלה מעדן העליון. ומעתה מדוע ילמוד הגאון הרגצו'בי מכאן כי שמא גרים לה אשר בגלל שיש בתיבת "עליון" וי"ו עם נו"ן סופית זוהי הסיבה שהיא מדריגה מצומצמת, האם בגלל שבאותיות "עדן העליון" יש גם וי"ו עם נו"ן סופית, על כן כל תיבה שיש בה וי"ו עם נו"ן סופית היא מדריגה תחתונה. והם דברים חסרי הבנה [ובגליון "היכל הבעש"ט" לא כתוב מקור הדברים מי רשם את זה מפי הרה"ק כו', ואפשר השתבש בשמועתו].
ואם אכן הדברים מדוייקים בשמועה זו שכן אמר הגאון הרגצו'בי בשם ס' התניא, נ"ל מקור לזה בתניא שעיחוה"א פ"ד, וז"ל:והנה בחי' הצמצום והסתר החיות נקרא בשם כלים והחיות עצמו נקרא בשם אור, שכמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו כך בחי' הצמצום מכסה ומסתיר האור והחיות השופע, והכלים הן הן האותיות ששרשן ה' אותיות מנצפ"ך שהן ה' גבורות המחלקות ומפרידות כו'. ע"כ.
ומפורש אשר אותיות סופיות דמנצפ"ך הן אותיות הצמצום והגבורות המכסים ומסתירים כו'. שמזה רצה הגאון ללמוד על כל תיבה שיש בו נו"ן סופית (כמו "אישון" שניתוסף בו נו"ן סופית על "איש") שמורה על קטנות הצורה.
Download PDF