בספר 'הגדה כהלכה' שי"ל לקראת חג הפסח דן המחבר בנוסח הביטול שאומרים "לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא", דלכאורה תיבת ארעא מיותר, והח"י בסתל"ד ס"ק י' כתב דמצינו שעפר נק' ג"כ זהב כמ"ש ועפרות זהב לו, וא"כ "אולי יהי' כוונתו ומחשבתו על העפר החשוב שאינו מבטלו". ותמה בזה טובא, דהרי (בדק בשביל החמץ והולך לבערו ו)אומר לבטל (ובפרט אם אומרים גם ולהוי הפקר) ואיך נגיד שאין כוונתו לבטלו, וחידש בזה כמה גדרים בביטול והפקר, עיי"ש.

אמנם לענ"ד נראה דלא קשה כלל, ובהקדם לשונו הזהב של אדה"ז בהביאו את דברי הח"י, וז"ל (סתל"ד ס"ז): "ועיקר הביטול הוא בלב שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאלו אינו ואינו חשוב כלום והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל וכשגומר בלבו כך הרי הסיח דעתו מכל חמץ שברשותו ונעשה הפקר גמור ושוב אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא כמו שנתבאר לעיל בסי' תלא. ומכל מקום תקנו חכמים שיוציא דברים הללו בפיו ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה לבטל ולהוי כעפרא דארעא (פי' לפי שהזהב נקרא גם כן עפר שנאמר ועפרות זהב לו כמ"ש ביו"ד סי' כ"ח לכך צריך לפרש עפרא דארעא)".

והיינו שזה שמפרט כעפרא דארעא אינו כי באמת חוששים שלא יבטלו, אלא שכיון ש"תקנו חכמים שיוציא דברים הללו בפיו" צריך הביטול להיות מובן ממה שאומר, ולכן צריך הנוסח להיות באופן ברור. וזהו שכתב אדה"ז לבאר למה אומרים תיבת דארעא "פי'", היינו שזהו פי' הנוסח שאומרים ו"לכך צריך לפרש". וק"ל.

ועפ"ז יומתק גם מה שבהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים כותב כ"ק אדמו"ר "כעפרא דארעא, ממעט זהב שנקרא ג"כ עפר, כמו שנאמר (איוב כח, ו) ועפרות זהב לו (ח"י, שו"ע אדה"ז סתל"ד ס"ז)". והביא ב' מקורות לדין זה ולא הסתפק בציונו לח"י, וידוע שאין דרך כ"ק אדמו"ר לציין בהגש"פ לשו"ע כ"ק אדה"ז אא"כ יש חידוש בדבריו, ונראה לומר שציין ב' מ"מ, כי מקור הסב' הוא מהח"י, אמנם כפי שמבוארים דבריו בדברי אדה"ז.