ברשימות חוברת קעד כותב הרבי להרב מהאראדאק בנוגע למה ששמע מחסידי הצ"צ, שהצ"צ תירץ קושיית הב"י הידועה למה עושים חנוכה ח' ימים הרי הנס לא הי' אלא לז' ימים? וענה הצ"צ דעכצ"ל שגם ביום א' נשאר קצת מהשמן שהרי קרא קאמר שמן זית, ואם לא נשתייר כלום ה"ז שמן נס ולא שמן זית, והרבי הוסיף ע"ז דלפי סברא זו עכצ"ל שלא ניתוסף כלום בכמות השמן במשך הח' ימים, דאי לא תימא הכי הרי שמן הנוסף שמן נס הוא, ועכצ"ל שנשתנה רק איכות השמן, אלא דאח"כ מקשה ע"ז דלמה נימא דשמן נס אינו כשר למנורה, הרי יש לפרש בכוונת הפסוק "שמן זית" שיש בו תכונות של שמן זית, אבל לא בעינן שיהי' מזית דוקא, ושמן של נס שיש בו התכונות של שמן זית כשר, ומביא ראי' לזה ממנחות סט,ב, דאיבעיא בגמ' חטים שירדו בעננים אם כשרים לשתי הלחם ופירשו התוס' שירדו בנס, ומוכח שם שכל הטעם די"ל שהוא פסול, הוא משום דכתיב "ממשובותיכם" והוא מיותר, אבל בלי יתורא הי' צ"ל כשר, וא"כ הכא דליכא יתורא ד"זית" דהרי בעינן למעט שאר שמנים צ"ל דגם שמן של נס כשר עיי"ש בארוכה.

ויש להעיר בענין זה מהך דסנהדרין נט,ב, דמבואר שם דאדם הראשון נאסר לו לאכול בשר, ומקשה ע"ז בגמ' מהך דיהודא בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן הי' והי' מלאכי השרת צולין לו בשר וכו', הרי מוכח שהי' מותר באכילת בשר? ומתרץ התם בבשר היורד מן השמים עיי"ש, ולכאורה צריך ביאור דמהו תירוץ הגמ' הרי סו"ס אסור לו לאכול בשר? (וראה בגליון תרפ"ב שכבר כתבתי קצת בענין זה).

הטעם דאדה"ר לא נאסר בבשר מן השמים

ולפי שיטת התוס' שם נו,ב, (בד"ה אכל) דסב"ל שכל האיסור הי' שאסור לו להמית בהמה ולאכול ממנה, אבל אם מתה מאליה שרי, מובן תירוץ הגמ' דבהך בשר היורד מן השמים ליכא עליו שום איסור, (ואין להקשות לשיטת התוס' דא"כ מהו קושיית הגמ' מעיקרא מהא דמצינו שהי' אוכל בשר בג"ע דילמא הי' הבשר מבהמה שמתה מאלי'? דהמהרש"א שם כבר תירץ דכיון דמתה מאליה עתידה להיות טמא בודאי לא היו מתעסקין בו מלאכי השרת עיי"ש, ובחי' רבינו יונה (שם נט,ב), סב"ל ג"כ כשיטת התוס' (וצריך לתקן בלשונו "ואיכא למימר" כמ"ש בהערות לתוס' הרא"ש שם) ותירץ קושיא זו באופן אחר קצת, דלא סב"ל למימר שיהא אדה"ר מיסב בשררה ויהא אוכל בשר שמתה מאלי' שאין לך גנאי גדול מזה, ואף לא הי' רוצה לומר שמלאכי השרת שחטו לו בהמה ואכלה, דמאחר שנאסר לו לשחוט אף מלאכי השרת לא היו עושים מה שהי' אסור לו לעשות, ואפשר נמי שלא ניתן להם רשות ליטול נשמה עיי"ש, ועי' מרגליות הים שם שהביא לתרץ שאז הי' קודם החטא ולא הי' המציאות דמתה מאלי' אפילו בבהמה וחי', ורק ע"י החטא הי' ענין המיתה גם בבהמה וחי' עיי"ש, וכן תירץ בפרדס יוסף (בראשית א,כט) מדיליה, וביאר עפי"ז למה הזכיר הגמ' בהקושיא גם הא דהציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא וכו' דלכאורה מה זה נוגע להקושיא? ולהנ"ל ניחא דמזה ידעינן שזה הי' לפני החטא, ואי אפשר לתרץ דמתה מאליה וראה גם בחמרא וחיי ובתוס' שאנץ שם).

אבל המהרש"א שם כתב דרש"י לא סב"ל כן, דהאיסור הוא אפילו במתה מאליה עיי"ש, (אבל בפשוטו של מקרא סב"ל ג"כ לרש"י שהאיסור הוא רק להמית ולא במתה מאליה כמבואר בלקו"ש ח"כ ע' 8 ובהערה 8) וכ"כ ביד רמ"ה שם דאית דדחקי ואמרי שהאיסור הוא רק להמית ולאכול אבל מתה מאליה מותר, ולאו מילתא היא דהא בשר סתם קאמרינן, ותו אי משום הריגת בעלי חיים הוא דאיתסר אדאשמעינן דלא הותר לו לאכול לאשמעינן דלא הותר לו להמית, ומקשה גם כנ"ל דמהו קושיית הגמ' מיהודא בן תימא הרי אפ"ל דמיירי במתה מאלי', ומסיק דש"מ דהאי פירושא ליתי כלל והי' אסור בכל בשר, ולפי שיטה זו אכתי צ"ב דמהו תירוץ הגמ' התם בבשר היורד מן השמים, דלמה אין בזה האיסור דאכילת בשר?

ולכאורה צריך לפרש לשיטה זו, דבשר היורד מן השמים אינו מציאות של בשר אלא רק דומה לבשר, והאיסור חל רק על בשר ממש ולא בדבר הדומה לבשר, וזהו כוונת הגמ' לתרץ התם בבשר היורד מן השמים דלא חל ע"ז שום איסור.

ואם כנים הדברים יש להוסיף לבאר דלכן הוצרך רש"י לשיטתו הנ"ל לפרש הגמ' דמנחות באופן אחר מתוס', דכוונת הגמ' שירדו בעבים עם המטר כששתו העבים באוקינוס בלעו ספינה מלאה חטים עיי"ש, ולא רצה לפרש כתוס' שירדו בדרך נס, משום דסב"ל לרש"י דאם ירדו בנס אין זה מציאות של חטים רק דומה לחטים, ולמנחות בעינן חטים דוקא, אבל התוס' לשיטתם בסנהדרין שמפרשים תירוץ הגמ' כנ"ל דבבשר היורד מן השמים ליכא איסור משום דהוה כמתה מאליה, סב"ל דגם דבר היורד מן השמים הוה מציאות אמיתי של אותו דבר, ולכן שפיר פירשו במנחות דאיירי בחטים שירדו בדרך נס.

ולפי"ז יש לומר לפי שיטת רש"י וכו' גם בנדו"ד בנוגע לשמן של נס דכיון דקרא "שמן" קאמר במילא בעינן למציאות של שמן דוקא, ולא דבר הדומה לשמן, דבשלמא לפי תוס' דגם שמן של נס הוה מציאות של שמן, י"ל דאף דאינו בא מזית מ"מ מספיק אם יש בו התכונות של זית כפי שמבאר בהרשימה, אבל אי נימא דאינו מציאות של שמן כלל י"ל דפסול להדליק בו, ע"ד שנתבאר לגבי אדה"ר דבבשר היורד מן השמים לא חל האיסור דאכילת בשר כיון דאינו מציאות בשר אלא דומה לו.

בהמה שנבראה ע"י נס אי בעי שחיטה וניקור וכו'

ובהמשך הגמ' בסנהדרין שם מקשה מי איכא בשר היורד מן השמים, אין, כהא דר"ש בן חלפתא הוי קאזיל באורחא פגע בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפי, אמר הכפירים שואגים לטרף נחיתו ליה תרתי אטמתא חדא אכלוה וחדא שבקוה, אייתיה ואתא לביה מדרשא בעי עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור, א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים, בעי מיני' ר' זירא מר' אבהו ירדה לו דמות חמור מהו א"ל כו' הא אין דבר טמא יורד מן השמים, ועי' מצפה איתן שם שפירש דתלינן שהוא חמרא דימא דשרי או נולד מן הטהור, וכ"כ בהגהות יעב"ץ שם ובערוך לנר, ולפי הנ"ל י"ל דזה קאי רק לשיטת התוס' דדבר הנברא בנס הוא מציאות אמיתי, ולכן הוקשה להם דכיון שהוא מציאות של חמור למה הוא מותר, ולכן תירצו דגם חמור מותר בחמרא דימא או בבא מן הטהור, וא"כ י"ל שגם הכא הי' מציאות כזה, אבל לפי מה שנתבאר ברש"י דדבר הנברא ע"י נס רק דומה לו אבל אינו אותו המציאות כלל י"ל דלא קשה כלל.

וי"ל דנפק"מ גם אם בעינן בהו שחיטה וניקור ואם יש בו איסור דגיד הנשה, דבשו"ת שדה הארץ (ח"ג חיו"ד סי' א') הביא בשם בעל טור וברקת דבשר היורד מן השמים מותר בלי ניקור חלב וגיד כו' וכן הביא בשמו בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' ב' אות ג'), ולפי הנ"ל י"ל דזהו לשיטת רש"י וכו' דאינו מציאות אמיתי של בהמה וכו' משא"כ לפי המצפה איתן וכו' וכנ"ל דהוה מציאות אמיתי אלא דתלינן בהתירא וכו' י"ל דבעינן שחיטה וניקור וכו'.

וראה במלבי"ם (פ' וירא יח,ז-ח) עה"פ ואל הבקר רץ אברהם וימהר לעשות אותו וגו' שכתב וז"ל: שעשה אותו ע"י ספר יצירה, נראה שרצו לתרץ בזה איך האכיל להמלאכים בשר בחלב, ואמרו שהי' בשר שנברא ע"י ספר יצירה שאין לו דין בשר, וז"ש ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה, ר"ל יען שעשאו ע"י ספר יצירה היו יכולים לאכלו עם חלב עכ"ל. ועי' גם בשל"ה פ' וירא (בד"ה ומתחילה) שאברהם האכילם דוגמת הבשר מן השמים שצלו המלאכים לאדם הראשון, וראה גם בשל"ה פ' וישב (עה"פ ויבא יוסף) שמבאר בהא שהגיד יוסף ליעקב שהשבטים אוכלים אבר מן החי, דאברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב מסרו לבניו כו' והנה מצינו בגמ' דברא עגלא תילתא ע"י ספר יצירה בצירוף השמות, ובודאי זה הנברא עפ"י השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה וניתר לאוכלו בעודו חי וכן עשו השבטים ויוסף לא ידע עיי"ש, ולכאורה הטעם בזה הוא כפי שנתבאר לפי רש"י דאין זה מציאות האמיתי של בשר.

הנשאם הביאו אבני שוהם וגו'

ויש להעיר גם מיומא עה,א, דמפרש מ"ש והנשיאים הביאו את אבני השהם וגו' (שמות לו,כז) דקאי על עננים, ובהמשך הפסוק כתיב גם ואת השמן למאור ולשמן המשחה, ובתורה תמימה שם הקשה דאיך הי' השמן כשר למנורה הרי בעינן שמן זית דוקא? וכן הקשה בפרדס יוסף שם, ועי' גם בבעל הטורים שהעננים הביאו גם כבשים לתמידין וחטים למנחות וכו', ולפי הנ"ל בשיטת רש"י לכאורה בלאו הכי יש להקשות דאין זה מציאות של שמן וכו'? ובפרדס יוסף שם כתב די"ל דהעננים הביאום ממקום אחר כמו שפירש"י במנחות, אבל לא שהם עצמם באו מן השמים, אבל בתרגום יונתן שם כתב ותייבין עננא דשמיא ואזלין לגן עדן ונסבין מתמן בושמא בחירא וית משחא דזיתא לאנהורתא וכו'.

ויש להוסיף בהנ"ל דאולי יש לפרש לפי רש"י תירוץ הגמ' התם בבשר היורד מן השמים באופן אחר, דכיון שהאיסור באכילת בשר ילפינן ממ"ש לכם יהי' לאכלה ולכל חית הארץ, ודרשינן ולא כל חית הארץ לכם, נמצא שכל האיסור הוא רק בחית הארץ ולא כשיורד מן השמים, אבל אי נימא כן ושבאמת הוא מציאות של בשר, לכאורה הי' רש"י צריך לפרש שם דבבשר זה ליכא האיסור.

וראה גם בשו"ת בית יצחק (יו"ד סי' פ"ד אות ה) שנשאל לו בבהמה שנולד ע"י נס אם חייב במתנות ואם צריך שחיטה, ומביא של"ה הנ"ל בפ' וישב איתא דבהמה שנברא ע"י ספר יצירה אי"צ שחיטה, ומביא גם הגמ' דסנהדרין הנ"ל דאין דבר טמא יורד מן השמים ומשמע קצת דלא בעי שחיטה (אלא שיש לחלק דרק אינו טמא כו' אבל מ"מ יש בו הדינים כמו בטהורה) ומביא גם מיומא עה,ב, אודות השליו דמבואר שם מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה, ופירש"י שהשליו הי' טעון שחיטה, ומביא דבש"ך על התורה פ' בהעלותך ביאר דשליו הראשון שירד עם המן לא הי' צריך שחיטה ורק שליו השני הי' צריך שחיטה עיי"ש, אבל הבית יצחק מקשה ע"ז דמלשון הגמ' שירד עם המן דבר שטעון שחיטה משמע דגם שליו הראשון הי' טעון שחיטה, וידועים גם דברי הרד"ק (מלכים ב' ד,ז) שהביא מתוספתא אודות השמן שנתברכה אשת עובדיה שהי' פטור מן המעשר דמן ניסא הוא כו', וראה שו"ת חכם צבי סי' צ"ג וברכי יוסף סי' נ"ה ועוד, לגבי אדם שנברא ע"י ספר יצירה.

והנה כל שקו"ט הנ"ל הוא בנוגע אם דבר הנברא ע"י נס הוא מציאות האמיתי של אותו הדבר או רק דומה לו, אבל יש עוד שקו"ט באחרונים בנוגע לקיום המצוות אם הם מתקיימים רק בדברים שבטבע, אבל בדבר של נס לא קאי הציוויים עלייהו כלל, וראה ר"ח חגיגה יג,ב, ושו"ת קב חיים סי' ע"א ובס' בית אהרן חלק ח' ע' תפ"ד וש"נ, וכבר כתבתי מזה בגליון הנ"ל וגליון רפ"ו אות א, וגליון קי"ד אות ג' עיי"ש, ומדלא הזכיר הרבי כאן כלל אודות זה מוכח דסבירא ליה דאין זה לעיכובא, וכמפורש בלקו"ש ח"ה ע' 80 הערה 27 וע' 317 הערה 45 דהא דבעינן בטבע דוקא זהו רק באם אפשר, אבל לא בדאי אפשר עיי"ש, וראה לקו"ש חכ"ז ע' 201 הערה 74.

שמן הניתוסף בכמות משמן זית לא הוה שמן זית

ב) בהא דכתב בהרשימה דאי נימא דשמן של נס פסול למנורה, דבעינן לשמן זית דוקא, עכצ"ל שניתוסף רק באיכות ולא בכמות, דאל"כ הרי השמן הנוסף הוא שמן של נס ולא שמן זית, יש להעיר דבכלי חמדה פ' ויקהל אות ה' (צויין בהערה 5) הביא מהחידושי הרי"מ לבאר תירוץ הט"ז בקושיית הב"י דעכצ"ל שנשתייר קצת ביום הראשון דאין הקב"ה עושה נס אלא במה שיש כבר בעולם כו', וביאר הרי"מ דכאן עכצ"ל שנשתייר קצת ביום ראשון דאל"כ אין זה שמן זית וכו', ומביא הכל"ח להוכיח מהך דתענית ח,ב, הנכנס למוד את גרנו וכו' דכשניתוסף בכמות ע"י השמן זית, גם שמן הנוסף הוה שמן זית עיי"ש, (והא שהשמן דאשת עובדי' לא הי' מחוייב במעשר כנ"ל ה"ז משום שבא מן שמן שכבר הי' מעושר עיי"ש), וזהו לא כמ"ש בהרשימה.

ועי' בפי' הרמב"ן על התורה (תרומה כה,כד) שכתב וז"ל: כי מאז שהעולם נהי', ברכת ה' אינה נבראת יש מאין, אלא עולם כמנהגו נוהג, כמו שנאמר וירא אלקים את אשר עשה והנה טוב מאד, אבל כאשר שרש הדבר כבר נמצא הברכה חלה עליו ומוסיפה עליו כמו שאמר אלישע (מלכים ב' ד,ב) הגידי לך מה יש לך בבית, והברכה חלה על אסוך השמן ומלאה את כל הכלים, וכמו שהי' אצל אליהו כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר (מלכים א' יז,טז) וכו' עכ"ל, ונראה שהכל"ח מפרש שהנס הוא שאותו השמן שנשאר זה עצמו מתרבה והוה כאילו גדל מן השורש, ולכן סב"ל דהוה שמן זית, אבל הרבי סב"ל כפי שמסתבר בפשטות, דכיון דבפועל מה שניתוסף לא בא מזית, כי הזית הוציא רק המקצת בלבד וההוספה הוא ע"י נס, גם זה לא מקרי שמן זית, ויל"ע בזה עוד.